מאמרים

הרבה שירים, הרבה סיפורים, הרבה בלדות נכתבו על נושא האהבה. כל מי שרוצה להצליח במשהו משייך את זה איכשהו לאהבה. אין זה פלא, שהרי מטרת הבריאה היא אהבה.

יבחן כל אחד בעצמו מה מבקש הוא מהתורה - לקבל ממנה הנאה או לקנות כלי השפעה לבורא עולם? האם כאשר הוא עולה לתורה הוא חושב, שהולך הוא לזכות בשכר או שמקווה לקבל עבודה אמיתית לקניית כלי השפעה?!

והאדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדביקות ה', היינו שכל מחשבותיו יהיו תמיד בו ית'. זאת אומרת, שאפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות יותר שפל מזה, גם כן יתלה בו ית', היינו, שהשם ית' אינו נותן לו רשות לכנס בהיכל המלך. אבל אל יחשוב שיש רשות אחר שבידו להטיב או להרע, שאפשר להגיד שהס"א לא נותנת לו כח לעשות דברים טובים, והיא מונעת בעדו מללכת בדרכי השם ית'.

חומה זה מלשון תחום- התחום שהאדם עושה, דהיינו עשיית ההבדל בין הקדושה למה שהוא לא קדושה. לאדם צריך שיהיה ברור מאוד מהי הקדושה ומהי לא קדושה. אם כך הצום הוא על זה שאנו לא יודעים מהו קדושה ומהו לא קדושה, ואנו מתלבטים בינינו רבות. התורה נשרפה מבחינתנו וזה קשה מאוד לאדם כי הוא לא יודע - מהי האמת? מהי התורה?

לכאורה היה סביר שאנו נעבוד את השמש. אומרים חז"ל שהגדול מונה לגדול - עשיו מונה לשמש ויעקב שהוא קטן מונה ללבנה. אנו יודעים שהשמש מזינה ללבנה אז היינו חושבים שהגויים יזינו אותנו ולא להפך. ואם כן מדוע שנמנה ללבנה? כולם סובבים סביב השמש הרי. ועל זה אומר שזו תועבה גדולה מאוד.

מנהגי ישראל הם כל כך חשובים, עד שיכולים לומר שהם נותנים יותר רוחניות להאדם, מהמצות עצמן. אף על פי שאם עוברים על מנהגים אין עליהם עונשים, ואם עוברים על דינים יש עונשים, מכל מקום לגבי להביא תועלת, זאת אומרת להביא יראת שמים, אזי המנהגים מביאים יותר רוחניות.

"כך היא דרכה של תורה", חיי צער תחייה וכולי. כך כתוב במשנה. מה זה חיי צער תחייה, בן אדם צריך לחיות חיי צער? הרי כתוב שהבורא ברא את הבריאה כדי ליהנות לנבראיו, איך יכול להיות שצריך לחיות חיי צער?