משולחן השבת – פרשת משפטים

שלום רב ושבוע טוב, היום יום שני בשבת קודש.

קצת משולחן השבת של הרב אדם סיני:
"ואלה המשפטים" הם תוספת על לוחות הברית, משפטים. מבאר הרשב"י – אלה סדרים של גילגולים.

פונה הרב לקוראים ומסביר את הגילגולים אצל האדם המודרני החי את חייו הרגילים והכוונה לכל אחד ואחת מאתנו. מכוון הרב לשינוי תודעתי שעוברת כל מחשבה שצריכה תיקון או שיפור. אפשר לראות את השינוי כאשר מסתכלים על ילד קטן ורואים שהוא אוהב ממתקים. בגיל הנעורים האהבה למתוק קיימת, אבל אגב 'מה יחשבו על איך שאני נראה?' ובגיל מאוחר יותר ממשיכים לאכול מתוק אבל מבינים שזה פיצוי על אהבה שחסרה בחיים.
בגיל מתקדם אוהבים מתוק ומבינים שצריך להמתיק כל דבר בחיים.

ופרשה זאת מדברת על להיות יכול להמתיק משפטים ודינים. מדובר בכל מיני דינים בין בני אדם, מקרים שקורים בחיי היום יום, ואולי הכוונה להראות שאחרי מעמד נשגב של מעמד הר סיני וקבלת התורה השמימית, עבודת השם מתחילה מהמקום של בין אדם לחברו, כלומר, ממש בחיי היום יום שלנו.

אחרי שהבנו שבמהלך חיי האדם, משתנה המשמעות של המושגים, נוכל להבין שכל מחשבה ומחשבה מבקשת לעבור גלגול של חיים שלמים. אבל למה לחכות 80 שנות חיים? אפשר לעשות את זה במהלך מחשבתי אחד.
הרב הסביר באריכות – כי אנו חיים רק בהווה וכל מחשבה שאנו חווים בהווה באה אלינו או כמחשבה מהעבר, או מהעתיד,
אבל עלינו לחוות אותה כרגע.

ופה ניכנס התפקיד של השופט הדיין: אם נדון את החוויה שעולה מהמחשבה שצצה לנו בראש כדיין קשה (לצורך העניין המילה "קשה" מתארת שכל אנוכי ההפוך לאמונה וחיבור); כלומר, אם נדון את המחשבה שצצה כשופט שכלי, פרטי, אנוכי, שבא רק להמתיק את ההרגשה הרגעית – אז נהיה שופט לא טוב. ואז המחשבה הזאת תחזור אלינו בלבוש אחר בצורה יותר קיצונית.

התורה מבקשת מאיתנו שנחיה לפחות בשלושה מימדים בו-זמנית, כדי שנוכל להיות כל הזמן בתנועה רוחנית. התנועה הרוחנית הופכת את השכל המורגש והפרטי, לשכל שמחובר עם הלב – שכל אמוני אוהב שלום. לאחד את העבר עם העתיד דרך ההווה.

המעבר של הבנת המציאות מהמראה הפשוט שאנו רואים את המציאות, אותו אנו צריכים להעביר דרך הבנה שיש שם משהו שקשור לפנימיות שלי, ואחר כך להבין שהמציאות שקשורה לפנימיות הינה מאת ה'.

שבוע טוב