[four_fifth]
כדי להבין את התנועה של יציאת מצרים עליה אנו לומדים בפרשתנו, יש ללמוד היטב את היסוד השבועי האומר שהעבודה שלנו, כאן בתודעה הגשמית , היא המסגרת הבלעדית העומדת לרשותנו כדי לגרות את פנימיותנו.
[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת בא מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]
חז"ל, במסכת אבות, מלמדים אותנו שהעולם הזה הנו רק מעבר לעולם הבא. אותה מציאות החולפת שהאנושות כל כך רדופה אחריה ואחר כל מה שיש לה להציע, אינה תכלית קיומנו. וזה לשונם:
"רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין"(אבות פרק ב', משנה טז').
רואים שחכמינו מלמדים אותנו לתת למציאות הגשמית את המשקל הנכון, בל נטעה לחשוב שהמעשים שאנו מקיימים בעולם הזה הם הדבר היחיד והישיר הנקראים עבודת ה'. חכמי הפנימיות כבר למדונו שהמעשה החיצוני הנו רק המפגש הראשוני עם מציאות של עבודת ה', ולא העבודה עצמה. כי המושגים הכתובים בתורה הינם מושגים מופשטים המדברים על מציאות שהיא מעבר למציאות הנגלית לחמשת חושינו.
אם כך-מדוע להתעקש על שמירת ההלכה?
לעיתים אנו שומעים על אנשים האומרים שאפשר להיות רוחניים ללא צורך בקפידה קיצונית על שמירת ההלכה, שהרי אם התורה מדברת פנימיות, אז אם השגתי את הנקודה הפנימית- לשם מה צריך את המעשה? הרי המעשה הוא אמצעי ולא מטרה? ועוד- אם כל ההתעסקות שלנו בעולם הזה אינה הדבר האמתי, במה עדיף קיום תורה ומצוות על פני מעשים אחרים? אולי אם אשב כל היום על חוף הים עם גיטרה וסמים אגיע ליותר קשר עם הבורא?
כאן הרב נותן לנו יסוד חשוב ביותר שיש בו בכדי לשפוך אור והבנה . ראשית הוא כותב בזה הלשון:
"הגשמיות הוא מקום האימון הטוב ביותר לשפר את הרוחניות שבאדם"(עמוד 134).
כלומר שכדי לשפר את הרוחניות שלך, המקום הגשמי הוא האידאלי. זה המקום דרכו אפשר להתקדם, שדרכו אפשר לתקן.
הדברים דורשים הסבר, שהרי לכאורה אנו רואים שהמציאות בדיוק הפוכה: ברוחניות אין העדר ואילו בגשמיות יש העדר, ועוד שבעל הסולם מזהיר אותנו שוב ושוב לא ללמוד את החכמה בצורה של גשמיות ואנו כל פעם נופלים לנקודה הזאת מחדש. עוד הבדל- בגשמיות אם נתת צדקה לעני, נהיית חסר, אבל ברוחניות דווקא הרווחת, ועוד המון דברים שהם הופכיים לחלוטין זה מזה. אז איך זה יכול להיות שזה המקום הכי מתאים לתיקון האדם?
כדי להתחיל לענות על כל התמיהות שעוררנו, נאמר שאין שום תענוג שאינו אמתי. כל אור, כל הנאה מגיעה מהאינסוף. אז היכן ההבדל בין הנאה מותרת להנאה אסורה? בצורה בה מלבישים את ההנאה. למשל: ילדה משחקת עם בובה במשך שעות. היא מסרקת אותה, מלבישה אותה ושומרת עליה. בשלב מסוים האימא הייתה צריכה לצאת לעשר דקות, וביקשה מהילדה: 'תוכלי בבקשה לשמור על אחיך בן השנה עד שאחזור?' והילדה איננה מסכימה. שואלת אותה אמה: 'מהו ההבדל בין לשחק עם הבובה ללשחק עם אחיך, הרי בשניהם יהיה לך כיף?', ואז הילדה אומרת: 'אתם המבוגרים לא מבינים כלום בלהנות'. וכאן צריך לומר שמבוגר המגדל תינוק אמתי הוא בדיוק כמו ילדה המגדלת בובה: שניהם מונעים מאותו רצון להעניק חום, להוביל, להגן, להנהיג. ההבדל המהותי הוא בצורת ההלבשה של אותו רצון, שזה מלביש את התענוג על ילד בשר ודם וזו מלבישה אותו על בובה. כך בכל דבר בחיים. התענוג הבא מלמעלה מגיע אלינו בצורה מופשטת והבחירה בידינו על מה להלבישו.
יוצא איפה שכל תענוג הוא אמתי וכל מציאות השקר נמצאת בלבוש של אותו תענוג. אלא שיש לבוש של שקר שהוא קרוב לאמת ויש לבוש של שקר שהוא מאוד רחוק מהאמת ואין בכוחו להפגיש אותנו עמה.
כשבאים חז"ל ונותנים לנו את המעשים שדרכם אפשר להתחבר לנקודה רוחנית, זהו שקר הקרוב לאמת. כמו כל מצווה מעשית שהם הורו לנו לקיים. (ולמי שלא יודע- ההלכה היהודית אפילו אומרת לך איך לקשור את הנעליים שלך ומהו סדר האצבעות כשאתה גוזר ציפורניים, ואלו רק שתי דוגמאות קטנות).
התורה הקדושה, ובעקבותיה חז"ל, נתנו לנו רשימה של מעשים מדויקים בעולם הזה שיש להם שרש בעולמות העליונים. מניין חכמינו ידעו זאת? מתוך תפיסתם הפנימית של האדם ושל המציאות. לכן הם יכלו להדריך אותנו ולהגיד לנו מהו המעשה המדויק ביותר המגרה את הנקודה הפנימית.
כל אדם הלומד את חכמת הקבלה במשך תקופה מתוך מטרה אמתית של קרבת ה', מתחיל להבין איך העולם הרוחני בנוי ורואה את ההקשרים בין שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא- ולומד לחבר ביניהם.
בהקשר זה נאמר שכל עולם הפרסום והשיווק בנוי על הבנת החשקים והתשוקות של בני אדם ולשם הם מכוונים בצורה אגרסיבית מאוד, ולעיתים בצורה מניפולטיבית ביותר.
מכאן יש להשליך לעולם הדמיון של האדם: כל דמיון שהוא מכוון לנקודה אמתית יש לשמר וכל דמיון שאינו מכוון לכך, יש להשליך מעצמנו.
למדנו, אם כן, את חשיבותה של המציאות הגשמית לתיקון נפש האדם. רק דרך קיומה אנו נוכל להניע את מיתרי פנימיותנו, להגיע אל תכליתנו. זאת אמנם דרך קשה, אבל מה שבטוח זה- שהיא בטוחה ומותאמת למשימת חיינו-להגיע לדבקות בה'.
שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]
