ספר התניא – פרק כז

קובץ שמע :

פרק כז
הצורה, הפרשנות הגופנית המוטעית שנותן אדם לייסורים בבואו לחפש מנוחה של עצלות, הם שמביאים לעצבות, השמחה היא בתנועה אותה צריך לייצר. אדם דואג אינו סומך על הקב"ה. מותר להיות עצוב רק על הריחוק מהשם, וגם זה לזמן קצר ובזמנים קבועים מראש בלבד, אין לגיטימציה לסתם עצבות.
וְאִם הָעַצְבוּת אֵינָהּ מִדַּאֲגַת עֲוֹנוֹת, אֶלָּא מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. הִנֵּה אִם נוֹפְלוֹת לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא בְּעֵת עִסְקוֹ בַּעֲסָקָיו וְדֶרֶךְ אֶרֶץ וּכְהַאי גַּוְנָא, אַדְּרַבָּה יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁאַף שֶׁנּוֹפְלוֹת לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, הוּא מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר1: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם זו מצוות לא תעשה, בהרהורים. וְאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּצַדִּיקִים לְקָרְאָם זוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא בְּבֵינוֹנִים כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי נִיאוּף בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, בֵּין בְּהֶתֵּר כו'. וּכְשֶׁמֵּסִיחַ דַּעְתּוֹ, מְקַיֵּם לָאו זֶה, וְאָמְרוּ רַזַ"ל2: "יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה מִצְוָה". וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם הַלָּאו, כְּמוֹ בְּקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מַמָּשׁ. וְאַדְּרַבָּה, הָעַצְבוּת הִיא מִגַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן יֵרַע לְבָבוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק, שֶׁלְּצַדִּיקִים בְּוַדַּאי אֵין נוֹפְלִים לָהֶם הִרְהוּרֵי שְׁטוּת כָּאֵלּוּ. כִּי אִלּוּ הָיָה מַכִּיר מְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמַּדְרֵגַת צַדִּיק, וְהַלְוַאי הָיָה בֵּינוֹנִי וְלֹא רָשָׁע כָּל יָמָיו אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, הֲרֵי זֹאת הִיא מִדַּת הַבֵּינוֹנִים וַעֲבוֹדָתָם, לִכְבֹּשׁ הַיֵּצֶר וְהַהִרְהוּר הָעוֹלֶה מֵהַלֵּב לַמֹּחַ, וּלְהָסִיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ וְלִדְחוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם זו עבודת הבינוני, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבְכָל דְּחִיָּה וּדְחִיָּה שֶׁמַּדְחֵהוּ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא לְתַתָּא, וּבְאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְעֲרוּתָא דִּלְעֵלָּא, וְאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא דִּלְעֵלָּא הַמַּגְבִּיהַּ עַצְמָהּ כַּנֶּשֶׁר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר3: "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וגו' מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' ", וּכְמוֹ שֶׁהִפְלִיג בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת תְּרוּמָה [דַּף קכח] בְּגֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא לְתַתָּא, דְּאִסְתַּלַּק יִקְרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא עַל כֹּלָּא יַתִּיר מִשִּׁבְחָא אַחֲרָא וְאִסְתַלְּקוּתָא דָּא יַתִּיר מִכֹּלָּא וכו'. המחשבות הבאות מלמעלה הם החומר גלם איתו יש לעבוד, ולא חלילה להיות עצוב, אלא יבין שבא לכאן להתאמן ולהילחם ולא לשמוע לעצת היצר להיות עצוב.
וְלָכֵן אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ, לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא תָּמִיד. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב4: בָּרָאתָ רְשָׁעִים; וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְהִרְהוּרָם לְבַד, וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד לְהָסִיחַ דַּעְתָּם מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים.
וּשְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה: אֶחָד, מִבִּטּוּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי וְאִתְהַפְּכָא מִמְּרִירוּ לְמִתְקָא וּמֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים. ואין זו עבודתך מפני שאתה בינוני וְהַשֵּׁנִית, כַּד אִתְכַּפְיָא הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּעוֹדָהּ בְּתָּקְפָּהּ וּגְבוּרָתָהּ וּמַגְבִּיהַּ עַצְמָהּ כַּנֶּשֶׁר, וּמִשָּׁם מוֹרִידָהּ ה' בְּאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא עַל יְדֵי הַבֵּינוֹנִים.
דאגות על מחשבות רעות באות כשעוסק בעיניני העולם הזה, ויש לשמוח שבשעה שלומד תורה הוא ניצל מהן.
בָּאתָ לְעוֹלָם כְּדֵי להִתְאֳמֶת עִם הַיֹּצֵר הָרַע ולְהִתגָבֶּר עָלָיו.
כל העיוותים או הרהורים רעים באים אליך כחומר גלם כדי שיהיה לך מה לתקן. את היצר הרע יש לכוף כדי שישמש יצר הטוב.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב5 וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי", מַטְעַמִּים לְשׁוֹן רַבִּים, שְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ. וְהוּא מַאֲמַר הַשְּׁכִינָה לְבָנֶיהָ כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, כִּדְפֵרְשׁוּ בַּתִּקּוּנִים6. וּכְמוֹ שֶׁבְּמַטְעַמִּים גַּשְׁמִיִּים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי מַעֲדַנִּים: אֶחָד מִמַּאֲכָלִים עֲרֵבִים וּמְתוּקִים, וְהַשֵּׁנִי מִדְּבָרִים חֲרִיפִים אוֹ חֲמוּצִים, רַק שֶׁהֵם מְתֻבָּלִים וּמְתֻקָּנִים הֵיטֵב, עַד שֶׁנַּעֲשֹוּ מַעֲדַנִּים לְהָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב7: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה". פֵּרוּשׁ, שֶׁיָּשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, וְיַעֲשֶׂה הָרַע שֶׁלּוֹ יוֹם וְאוֹר לְמַעְלָה, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה, וּמִתְכַּוֵּן לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי. כְּגוֹן שֶׁחָפֵץ לֶאֱכֹל, וּמְאַחֵר סְעֻדָּתוֹ עַד לְאַחַר שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאוֹתָה שָׁעָה. כִּדְאִיתָא בִּגְמָרָא8: שָׁעָה רְבִיעִית, מַאֲכַל כָּל אָדָם; שָׁעָה שִׁשִּׁית, מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהָיוּ מַרְעִיבִים עַצְמָם שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְכַוָּנָה זוֹ, אַף שֶׁגַּם אַחַר הַסְּעֻדָּה הָיוּ לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם. ובכך להרגיל עצמם לאיתכפיא ושליטה עצמית ונק' אור חוזר.
וְכֵן אִם בּוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁלִּבּוֹ מִתְאַוֶּה מְאֹד לְדַבְּרָם, מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְכֵן בְּהִרְהוּרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ – אֲפִלּוּ בִּמְעָט מִזְעֵר דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּקְדֻשָּׁתוֹ לְעֵלָּא הַרְבֵּה. וּמִקְּדֻשָּׁה זוֹ נִמְשֶׁכֶת קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל הָאָדָם לְמַטָּה, לְסַיְּעוֹ סִיּוּעַ רַב וְעָצוּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל9: "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעָט לְמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְּמַעְלָה". לְבַד מַה שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה10: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם" וכו', כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ. וּפֵרוּשׁ "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם", שֶּׁתַּעֲשֹוּ עַצְמְכֶם קְדוֹשִׁים. כְּלוֹמַר, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ קָדוֹש וּמֻבְדָּל מִסִּטְרָא אַחֲרָא, כִּי הִיא בְּתָקְפָּהּ וּגְבוּרָתָהּ כְּתוֹלַדְתָּהּ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁכּוֹבֵשׁ יִצְרוֹ וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ. "וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים", כְּלוֹמַר, סוֹפוֹ לִהְיוֹת קָדוֹש וּמֻבְדָּל בֶּאֱמֶת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְּמַעְלָה וּמְסַיְּעִים אוֹתוֹ לְגָרְשָׁהּ מִלִּבּוֹ מְעָט מְעָט.
כאשר העצבות באה מדאגה מהרהורים רעים, יש להבין שזהו חומר גלם אותו יש לנהל. הקב"ה ברוב רחמיו נתן באדם את הרצון לקבל, כדי שיוכל להיות מאותגר לתכלית.

אתר הבית- https://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: https://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams