הרבי מקוצק – יום פטירתו

142

סיפור חסידי


הוא סיפר מה שצריך ואני שמעתי מה שהייתי צריך לשמוע
בשעה שרבי מנדל כבר היה הרבי מקוצק המפורסם בעולם,חזר ובא לעיר מולדתו. שם הלך להקביל פני מלמד הדרדקי, שלימד אותו אלף בית ואחר כך את חמישה חומשי תורה, אבל נמנע מללכת אל המלמד שלמד אצלו אחר כך. כשנזדמן עמו שאל אותו המלמד, אם הוא מתכחש בו. השיב: "אתה לימדתני דברים, שאפשר להשיב עליהם, כי פירוש זה אומר כך ופירוש זה אומר כך. ואילו הוא לימדני תורת אמת, שאין להשיב עליה כלום, וכך נשארה אצלי. לכן ראיתי חובה לעצמי לילך ולהקביל את פניו".

רבי מנדל סיפר לחסידיו כיצד נעשה חסיד ? נעשיתי חסיד, מפני שבעיר מולדתי היה איש זקן, שסיפר מעשיות על צדיקים. הוא סיפר מה שידע, ואני שמעתי מה שהייתי צריך.

סיפור חסידי


הגיהנום הקדוש
הרב הקדוש רבי בונים מפשיסחא ז"ל אמר פעם לתלמידו הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק ז"ל:

– אם בעולם העליון יצוו עלי לילך לגיהינום, מה אעשה?

שתק הקוצקי ולא השיב מאומה. שהה רבי בונים רגעים אחדים, ואמר:

– אצווה אז שיביאו אלי גם את הרבי מלובלין ("החוזה") ואת "היהודי" הקדוש, כדין הגמרא: "תלמיד שגלה מגלין רבו עמו".

אמר לו רבי מנחם מנדל:

– לכבוד הרבי אין בזה נפקא מינה, אבל לי יביא הדבר תועלת…

סיפור חסידי


הרב הקדוש מקוצק ז"ל היה נוהג לבלי לקבל כסף מכל אדם, רק מיחידי סגולה. והיה חסיד אחד, עשיר ונדיב ומופלג בתורה, שהצדיק היה מקבל ממנו, והיה אותו חסיד מפרנס אותו. ארע פעם אחת שהחסיד רצה לתת להצדיק סכום מסויים כדרכו תמיד,והוא, הצדיק, לא קבל ממנו.

נצטער מאד החסיד, והיה הולך ומשתומם, מפני מה עתה אין הצדיק רוצה לקבל ממנו, נתקררה דעתו עד ששאל את הצדיק בעצמו על כך. השיב לו הצדיק:

– תדע כי לכל פרנסה יש סיבה, והשם יתברך הוא המסבב את הסבות. ויש אשר השם יתברך רוצה לנסות את האדם, אם הוא תולה את הביטחון שלו בהסבה, או בהשם יתברך, מסבב הסבה, ואז נוטל ממנו השם יתברך את הסבה, והיה ,אם האדם תלה הביטחון שלו בהסבה, אז נפסקת ממנו פרנסתו, כי פרנסתו הייתה תלויה בהסבה, ואם תלה בטחונו במסבב כל הסבות, אזי פרנסתו מתקיימת, והשם יתברך מסבב לו סבות אחרות, והרבה שלוחים למקום. והנה- הוסיף הצדיק לומר להחסיד – הסבה לפרנסתי היא, מה שאתה מפרנס אותי, ועלה בדעתי: אולי השם יתברך רוצה לנסות אותי ולקחת ממני הסבה, ואזי תהיה מוכרח להיות עני.

אמר לו החסיד:

רבי, על מנת כן! אם ירצה השם יתברך לנסות את הרבי, שאני אשאר עני, אני מקבל עלי את הדבר ברצון, ובלבד שלא יבטל הרבי בעצמו את הסבה.

והרבה החסיד להפציר בהצדיק שיקבל ממנו הכסף כמקודם, עד שנעתר לו וקבל ממנו. ובאותה שנה איבד החסיד רכושו בענין רע ונעשה עני, והוכרח לקבל עליו משרת רבנות, כדי לפרנס את בני ביתו, ונעשה אב"ד בעיר אחת.

ציטוטים נבחרים

• יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.

• איננו מחדשים דבר בעולם, אנו רק מגלים את הטוב הטמון בו.

• אנשי העיר מוצאים חן בעיני, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם אמת. עיר שזורקים בה אבנים – עיר היא. כאן נשב! (כשהגיע לקוצק כדי לקבוע את מקום מושבו וזכה למטר אבנים מהמתנגדים לחסידות).

• אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם.

• המאמין במופתים – אינו אלא שוטה. ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים – אינו אלא אפיקורס.

• כשמביטים ביהודי אחד, אפשר למצוא בו פגם, אבל בכלל ישראל אין שום פגם. כולו קודש.

• שתיקה – היפה שבקולות.

• כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת. שכן אמת מעושה – שוב אינה אמת

• דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. גם ללב ממנו יצאו הדברים.

• כלל זה נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום [=ה'] בכל מקום, אינו רואה בשום מקום.

• בעצם, אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר, והחכמים בוחרים בחדר היותר יפה.

• אילו היה ה' יתברך מראה לך את פרצופך האמיתי – לא היית יכול להתקיים אפילו שעה אחת.

• אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.

• איפה נמצא אלוקים? – בכל מקום שנותנים לו להיכנס.

• כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים לפחות, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו – די בשוטה אחד.

• נאמר שכל מעשיך צריכים להיות לשם שמים. ומה פירוש "כל מעשיך"? ללמדך שאפילו המעשים הנעשים לשם שמים צריכים להיות לשם שמים.

• ש המבקשים לנסוע לארץ ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמה אני, אוהבים הם את גופם מאד מאד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים?
• "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) – ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.

• "ותרגילנו בתורתך" (שחרית) – לתפילה רע ההרגל. ללימוד – משובח!

• המתון עושה דרכו ביישוב הדעת, ועל כן אינו ממהר לעשות דבר. העצל מתעצל להתיישב בדעתו, ועל כן פזיז הוא בהנהגתו.

• חסיד – מורא שמיים עליו. מתנגד [לחסידות] – מורא "שולחן ערוך" עליו.

• כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.

קורות חייו

אישיותו המיוחדת והמרתקת של ענק החסידות, רבי מנחם מנדל פרצה הרבה מעבר לחוג החסידים הצר שהתאסף סביבו בצריף שבעיירה הקטנה קוצק.
בהיותו יחיד ומיוחד בגישתו המהפכנית שהתוותה קו חדש בחסידות, התפשטות תורתו, אמרותיו והשפעתו אל מעבר לדורו. תפישתו המיוחדת הקדימה בהרבה יסודות מהמחשבה המודרנית, אמרותיו הקצרות השנונות והחדות מלאות עומק תהומי, גליה מתפשטים אלינו ממרחק שנים ארוכות, ומרגיש כאילו נאמרו כאן היום.
רבי מנחם מנדיל מורגנשטרן, הצדיק מקוצק, נולד בשנת תקמ"ז (1787) בעיירה גוראי שבפלך לובלין. אביו ר' לייבוש, מתנגד חריף לחסידות, חינך את בנו המחונן על ברכי התורה, ובעודנו נער, בן י"ג, כבר היה בקי בש"ס ומפרשיו.
בעת ישבו בבית חותנו בטומשוב נמשך רבי מנחם מנדל לחסידות והפך לתלמידם של רבי שמחה בונים מפשיסחה והחוזה מלובלין. האברך רכש לעצמו מעריצים רבים, בייחוד בקרב החסידים הצעירים והלמדנים הגדולים, והם שנסעו אליו בהמוניהם לאחר שבנה את חצרו בקוצק, על תלמידיו נמנו גם הצדיקים מגור, בעל "חדושי הרי"ם" ורבי חנוך הניך מאלכסנדר. דרכו המקורית, צורת תגובתו וביטוייו הסתומים, עוררו התנגדותם של כמה צדיקים. עשרים שנה תמימות התבודד באוהלו ולא רצה לראות פני איש.

נפטר ביום כ"ב שבט תרי"ט (1859). את מקומו מילא בנו רבי דוד, אבל בפחות הצלחה. חלק ניכר מחסידיו, כולל בני ביתו, עזבוהו והסתופפו בצילו של בעל "חידושי הרי"מ".

תורותיו של רבי מנחם מנדיל מפוזרות על פני ספרים רבים. בחלקן הגדול לוקטו וסודרו בספרים "אהל תורה" ו"אמת אמונה".

קורות חייו - הרחבה

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, מכונה גם השרף מקוצק (ה'תקמ"ז, 1787 – כ"ב בשבט ה'תרי"ט; – 27 בינואר 1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.

בגיל עשרים (תקס"ז) התחתן עם גליקל, בת אייזיק ניי, מנכבדי טומשוב. חותנו הבטיח למנחם מנדל מזונות לכל ימי חייו, והוא עבר להתגורר בטומשוב.

לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין. בהמשך התקשר לתלמידו של החוזה, רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), מייסד חסידות פשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש היה לתלמיד בולט של ממלא-מקומו, רבי שמחה בונים מפשיסחה.

ב-1827 נפטר רבי שמחה בונים ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות ומנהגים עם תושבי העיירה, עברו לקוצק.

רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט ה'תרי"ט (1859) ונטמן בקוצק. לפני מותו אמר: "כל מי שיניח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא"[5]. בהלווייתו הספידו אותו תלמידו הקרוב רבי יצחק מאיר אלתר בשבע מילות הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיהו נ"ז, א)

הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים, מלבד מכתב אחד קצר לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח (1828)[7]. על פי המקובל, לפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם שיקעו בהעמדת תלמידים[8]. ש"י עגנון כתב[9]: "סיפר לי הרב ר' חנוך בורנשטיין, רב אחד בא אצל זקנו הגאון אגלי טל חתנו של הרב ר' מנחם מקוצק ואמר לו שהוא מחבר ספר על קוצק וביקש ממנו שיספר לו קצת דברים על קוצק. גער בו אותו גאון, אמר, מקוצק נשתיירו ספרים חיים, ולא נענה לו".

למרות זאת, במשך השנים יצאו ספרים רבים המלקטים את אמרותיו על פי עדות שומעיהם. בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני לשושלת סוכוטשוב רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, משוקעים רבות מאמרותיו של הרבי, והוא מהווה מקור מהימן. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור אחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שיצא וכולל אמרות רבות הוא "אוהל תורה", שנדפס בלובלין בשנת 1909. ספר נוסף שכולל את רוב האמרות הוא הספר "אמת ואמונה", שיצא לאור לראשונה בשנת 1940 על ידי רבי ישראל ארטן וזכה להסכמת האדמו"ר מגור. את תורתו ליקטו גם הספרים "עמוד האמת" ו"אמת מקאצק תצמח"

החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.

תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. אימרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".

גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".

הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של למדנות תורנית הנדרש מהמעוניינים ללמוד בקוצק. מסופר שמי שלא העלה סברא במשך שלושה ימים הוצא מבית המדרש. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה נסים וכו'). אימרתו הידועה בנושא, "אותות ומופתים – באדמת בני חם" (כלומר לא בבית מדרשינו). וכן כשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו אמר נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב. כצפוי, גישתו עוררה כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, שיצטרף למחנם).[דרוש מקור] בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים.

תלמידיו
לרבי מקוצק היו תלמידים רבים. לפי רבי אהרן וַלדן (וואלדען), היו לו אלפי חסידים ובתוכם רבים מרבני פולין[10]. הסופר יהודה אריה לייב לוין מונה בספרו שישים תלמידים עיקריים[11]. עם תלמידיו החשובים נמנים:

רבי יצחק מאיר אלתר בעל ספר "חידושי הרי"ם" ומייסד חסידות גור. אליו נסעו מרבית החסידים כולל שני בניו ושני חתניו של רבי מנחם מנדל מקוצק. גיסו וחברו הקרוב של הרבי מקוצק.
רבי חנוך העניך הכהן לוין מאלכסנדר
רבי מרדכי יוסף לינער – הרבי מאיז'ביצה, בעל "מי השילוח"
רבי יהודה לייב איגר מלובלין
רבי אלעזר מפולטוסק (חתנו של בעל"נתיבות המשפט"), מחבר חידושי מהרא"ך
בנו, רבי דוד מורגנשטרן, מילא מקום אביו בעיירה קוצק. צאצאיו של רבי דוד נהגו באדמו"רות במקומות שונים: פילוב, סוקולוב, לומאז ועוד.
חתנו, רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכוטשוב, מחבר הספרים "אבני נזר" ו-"אגלי טל"
נכדו, רבי חיים ישראל מורגנשטרן מפילוב
רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש האדמו"ר מוורקא, בנו של רבי יצחק מוורקא
רבי זאב וולף מסטריקוב בנו של רבי אברהם מטשכנוב
רבי יחיאל מאיר מגוסטינין
רבי אברהם רבינוביץ מפוריסוב, נכדו של "היהודי הקדוש" מפשיסחא.

ציטוטים נבחרים של הרבי מקוצק

• יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.

• איננו מחדשים דבר בעולם, אנו רק מגלים את הטוב הטמון בו.

• אנשי העיר מוצאים חן בעיני, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם אמת. עיר שזורקים בה אבנים – עיר היא. כאן נשב! (כשהגיע לקוצק כדי לקבוע את מקום מושבו וזכה למטר אבנים מהמתנגדים לחסידות).

• אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם.

• המאמין במופתים – אינו אלא שוטה. ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים – אינו אלא אפיקורס.

• כשמביטים ביהודי אחד, אפשר למצוא בו פגם, אבל בכלל ישראל אין שום פגם. כולו קודש.

• שתיקה – היפה שבקולות.

• כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת. שכן אמת מעושה – שוב אינה אמת

• דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. גם ללב ממנו יצאו הדברים.

• כלל זה נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום [=ה'] בכל מקום, אינו רואה בשום מקום.

• בעצם, אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר, והחכמים בוחרים בחדר היותר יפה.

• אילו היה ה' יתברך מראה לך את פרצופך האמיתי – לא היית יכול להתקיים אפילו שעה אחת.

• אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.

• איפה נמצא אלוקים? – בכל מקום שנותנים לו להיכנס.

• כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים לפחות, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו – די בשוטה אחד.

• נאמר שכל מעשיך צריכים להיות לשם שמים. ומה פירוש "כל מעשיך"? ללמדך שאפילו המעשים הנעשים לשם שמים צריכים להיות לשם שמים.

• יש המבקשים לנסוע לארץ ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמה אני, אוהבים הם את גופם מאד מאד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים?

• "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) – ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.

• "ותרגילנו בתורתך" (שחרית) – לתפילה רע ההרגל. ללימוד – משובח!

• המתון עושה דרכו ביישוב הדעת, ועל כן אינו ממהר לעשות דבר. העצל מתעצל להתיישב בדעתו, ועל כן פזיז הוא בהנהגתו.

• חסיד – מורא שמיים עליו. מתנגד [לחסידות] – מורא "שולחן ערוך" עליו.

• כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.

• כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.

לולא הצורך לדבר עם אנשים, לא הייתי צריך לאכילה, כי חיות התורה דיה לי.

אילו הייתי יודע לפחות כי אלקה בעולם הבא, הייתי יוצא בריקוד באמצע העיר… אילו הייתי יודע.

עומד אני ברגל אחת ברקיע השביעי וברגל השניה בשאול תחתית.

מלאכים ושרפים מתנגדים לי, אבל אני אינני ירא אותם.

לו היו אומרים לי שלא אוכל לחזור בתשובה, הייתי טוחן רקיע ושמים – ושב.

בפסח לשנה הבאה לא אשב כאן (בפסח האחרון בחייו)

איני פוחד מיסורי המחלה, אלא מהפינוק שלאחר המחלה.

יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.

איננו מחדשים דבר בעולם, אנו רק מגלים את הטוב הטמון בו.

אנשי העיר מוצאים חן בעיני, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם אמת. עיר שזורקים בה אבנים – עיר היא. כאן נשב! (כשהגיע לקוצק כדי לקבוע את מקום מושבו וזכה למטר אבנים מהמתנגדים לחסידות).

משיח יושב בשער ירושלים. מחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים, ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. די לו מחסידים, די לו ברוחב. עכשיו הוא דורש בעומק… באנשי אמת.

אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם.

המאמין במופתים – אינו אלא שוטה. ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים – אינו אלא אפיקורס.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי שיהיה רק נגיעה למעשה אבות המעשים של האדם, ולא שיהיה כאבות העולם שכל ההשגות במעלתם אינו מגיע בתכלית.

על האמת לנקר במוח, כמו היתוש לטיטוס.

בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכל של כל טיפה סרוחה.

יצר הרע נטפל לפרקים לאדם, בכוחן של דמעות.

ישנם העושים מצוות בגלוי ועבירות בסתר, וישנם העושים עבירות בגלוי ומצוות בסתר.

כשמביטים ביהודי אחד, אפשר למצוא בו פגם, אבל בכלל ישראל אין שום פגם. כולו קודש.

כלי חרס אינו מטמא מגבו, כי הכלי חרס אינו שוה מאומה – רק מפני שיש לו תוך.

כשהשנה מבורכת, היא מבורכת בכל דבר, אפילו ביראת שמיים.

כל המהרהר אחרי הבלי העולם הזה, שילך לכל הרוחות! לשם מה אנחנו זקוקים לו?!

למה מפטפטים הבריות ואומרים "צריך להתפלל בכובד ראש?" מה משמע, להתפלל בכובד ראש? כלום נמצא דבר שיש לעסוק בו בלי כובד ראש?

לעולם ידע אדם שסרחן הוא.

"ואנשי קדש תהיון לי" – יהא הקודש שלכם אנושי, סביר ומתקבל על דעת הבריות.

שתיקה – היפה שבקולות.

"על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג', י"ד) – וכי זו קללה? הלא ברכה היא: אין צורך בחיפוש מזונות! אלא קללתו הייתה שה' אמר לו: אכול וזלול, ובל אשמע קולך!

התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי שמיים.

איזהו חסיד? מי שאינו עושה טפל לעיקר ועיקר לטפל.

ישנם חסידים, המסוגלים להורות באצבע לשמים ולומר: ה' הוא האלוקים!

כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת. שכן אמת מעושה – שוב אינה אמת

דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. גם ללב ממנו יצאו הדברים.

"עתיד אני" – זו מידה רעה. "רצוני" – מידה ואינה מידה. "הריני" – זו מידה טובה.

"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהילים) – כדי לעשות ממנה… שמים.

כלל זה נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום [=ה'] בכל מקום, אינו רואה בשום מקום.

יש המחזיקים את הדברים הטובים והנוחים שבתורה לעצמם, ואת החומרות – לאחרים.

די לו לאדם שיפתח בלבו פתח זעיר של תשובה, כ"חודו של מחט", בתנאי שירגיש כעין דקירה בלב, כצריבה בבשר חי ולא כמחט בבשר מת.

אדם נברא יחידי, וחייב תמיד להשאר ביחידותו.

אני מסוגל לומר מה אין לעשות. מה יש לעשות – זאת צריך לשאול כל אחד את עצמו.

בשעה שיהודי פוקח בבוקר את עיניו ואומר "מודה אני לפניך", צריך הוא להרהר קמעה מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך".

ערב אני לכל מי שיעסוק בתורה.

מוכן אני להבטיחך, שברשותך לא תימצא פרוטה לקנות ככר לחם. אם רצונך בכך, מוכן אני להגביה אותך למעלה מן הקרקע ומשם תראה כי על כך לא כדאי להיאנח כלל… (לאחד האברכים)

אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה; אין ישר מסולם עקום.

בעצם, אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר, והחכמים בוחרים בחדר היותר יפה.

אילו היה ה' יתברך מראה לך את פרצופך האמיתי – לא היית יכול להתקיים אפילו שעה אחת.

אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.

וכי אפשר לקפוץ בבת-אחת השמימה?

"השמר לך מעלות להר ונגוע בקצהו" – עלית להר? כבוש את כולו!

אם האהבה אינה לחם – הרי היא היין שבחיים

הפולט אנחה קלה, שאינה יוצאת מעומק ליבו – הריהו חוטא בגניבת הדעת.

האמונה – בהירה מן הראיה.

איפה נמצא אלוקים? – בכל מקום שנותנים לו להיכנס.

כל העולם אינו שווה אפילו אנחה אחת.

לה' לא קוראים בחוזקה אלא בחשאי, מתוך הלב ומפנימיותו. אין אדם בחוץ צריך לדעת מה קורא הלב פנימה.

עובד עצמו – חוטא בעבודה זרה.

אין לפחד מעוני ומרעב. אני מפחד מהקשיחות והאכזריות, שהיא מנת חלקן של הרעבים. (בשנת בצורת)

מה דרכו של קוף – שהוא מחקה בני אדם, אף אדם שהזקין – מחקה את עצמו ונוהג כדרך שנהג לפני שהזקין.

כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק – זוהי הצעקה הגדולה ביותר.

לצאת ידי חובה? – לא מיניה ולא מקצתיה: או הכל או לא-כלום!

הרוצה להשיג את השם יתברך על ידי חקירה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

חרותו של אדם גדולה מתלמוד תורה, וחייב אדם מישראל לייגע עצמו בפרשת חרותנו וביציאת מצרים – יותר מבסוגיה קשה שבתלמוד.

קל לו לגוף לסבול סיגופים ותעניות מאשר עול מלכות שמיים.

כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים לפחות, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו – די בשוטה אחד.

יש המהלכים, ושבע תועבת בלבם, ומחליקים על כרסם בכמה דפי גמרא.

כיצד ניתן לשקר ולהתפלל: "ועל חסדך הגדול באמת ובתמים נשענו?"

לפי גודל מעלת נשמתו של האדם, כן גודל הקליפות החיצוניות המקיפות אותו. משל לאבן יקרה, מרגלית. ככל שיקרה האבן, כן תגדל המסגרת ובית האבן שבה היא שוכנת.

רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות.

נאמר שכל מעשיך צריכים להיות לשם שמים. ומה פירוש "כל מעשיך"? ללמדך שאפילו המעשים הנעשים לשם שמים צריכים להיות לשם שמים.

"יגעתי ומצאתי – תאמין" (מגילה ו' ע"ב) – רק אם יגעת בתורה, מצאת אמונה.

"יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין" (שם, שם) – כי עצם היגיעה היא מציאה, מציאה גדולה.

יש המבקשים לנסוע לארץ ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמה אני, אוהבים הם את גופם מאד מאד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים?

"יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) – ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.

במקום שיש סוד – שם יש גניבה.

עיקר שמחת תורה – כשיודעים כי גמרו התורה, וטרם התחילוה…

איני מבקש מכם אלא שלושה דברים בלבד: שלא תהיו פוזלים מתוך עצמכם; לא תהיו פוזלים לתוך זולתכם; ולא תהא כוונתכם לעצמיכם.

לא רק השונא את חברו נקרא רשע, אלא גם השונא עצמו נקרא רשע.

המתפלל היום מפני שהתפלל אתמול, הלומד תורה ואינו מתייגע עליה, החוטא ומוחל לעצמו – רשע גמור טוב הימנו.

אדם המסוגל להפנות אצבע מאשימה לעצמו, אף יוכל לעשות זאת כלפי העולם כולו.

חסיד שוטה – כיצד? הוא שהכריזו עליו מן השמים להיות טיפש, והלה עושה הרבה לפנים משורת הדין לצאת ידי גזירת שמים בטפשותו, ומוסיף על טפשותו.

מעולם לא התחרטתי על האמת.

אם אין טלית, תתעטף בארבע כנפות הארץ. (לאברך מחוסר טלית)

במקום להוסיף חומרה להלכה, מוטב להוסיף יראה לעשיה.

גאווה – מום היא. בעל גאווה – אף שמשפילים אותו מן השמים עד דכא – נשאר בגאוותו.

דוד המלך ישב שבעים שנה והיה ממעט חלבו ודמו בחיבור ספר התהלים, ואילו אנו עוברים על כל ספר התהלים בחטף, בשעה אחת בלבד.

הגנב האמיתי הוא ההרגל, הנדחק לו בחשאי. אין כסכנתו לאדם.

צדיק גמור, שלא טעם טעם חטא, אף הוא צריך רחמים: שלא יחזיק טובה לעצמו, ויבוא לידי גאווה – שהיא החמורה שבעבירות.

"ותרגילנו בתורתך" (שחרית) – לתפילה רע ההרגל. ללימוד – משובח!

המתון עושה דרכו ביישוב הדעת, ועל כן אינו ממהר לעשות דבר. העצל מתעצל להתיישב בדעתו, ועל כן פזיז הוא בהנהגתו.

עשיו לא היה איכר מגושם, הלובש חולצה מצויירת, מתהלך יחף ורועה חזירים. עשיו היה מגודל זקן ופאות, מנהיג עדה, ומשמיע תורה בסעודה שלישית. ואף על פי כן…

חסיד – מורא שמיים עליו. מתנגד [לחסידות] – מורא "שולחן ערוך" עליו.

גוי שלם עדיף מיהודי למחצה.

בשעה שאבותינו הלכו במדבר ואכלו מן, כל אחד קיבל מזונותיו במידה שווה. כיצד קיימו אותה שעה מצוות צדקה? – אבותינו עשו צדקה בדעת, מי שדעתו הייתה רחבה עשה צדקה עם מי שדעתו הייתה פחותה.

הפשט האמיתי בתורה – הוא סודה של תורה.

יהודי טוב הוא יהודי שנשמתו משי וגופו לבוש בלואות. הוא כלי יקר ומראהו ככלי חרס, רוחו מרחפת בעולמות עליונים ונפשו נתונה לעפר.

כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.

מפני מה מזונות ביוקר? מפני שהכל מצויים אצל מזונות. יהיו הכל מצויים אצל תלמוד תורה, ותהיה תורה ביוקר ומזונות בזול.

חג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", ולא "זמן קבלת תורתנו", כי התורה נתנה לכל ישראל שווה בשווה – אולם כל אחד קיבל ממנה לפי כוח שכלו ועוצם השגתו.

פרעה הרשע היה אדם! עשר מכות ספג, ועמד על דעתו. ואילו האפיקורסים של ימינו – פרעושים. לחץ אחד בעקבם ומיד יפלו מחוסרי אונים.

כאשר מסתלקות כבר כל התאוות מן האדם, עדיין מדיחו יצרו לגאווה.

כך זה תמיד: האב מצטער בצער בניו, ואין הבנים מצטערים בצער אביהם. ריבונו של עולם מצטער בצערינו ואין אנו מצטערים בצער השכינה.

הם קוראים לזה מרה שחורה, ואני קורא לזה פריקת עול.

רחמנות ללא דין – תש כוחה כנקבה.

רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא.

כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.

"יעזוב רשע דרכו" (ישעיה נ"ה, ז') – וכי דרך יש לרשע? בוץ יש לו, אלא דרך שהרשע חושבה לדרך.

"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו) – יהיו מונחים תדיר על הלב, כך שבבוא רגע של כושר וייפתח הלב, יוכלו לחדור מיד לתוכו.

"וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ, טו) – יכול אדם לראות, יכול הוא לנוע ולהזדעזע, ובכל זאת לעמוד מרחוק.

העולם מעלה עיפוש ואין בי הכוח לנשום בו. (על ערש דווי)

שיישבר הלב, שתשברנה שתי כתפי, שכל עפר הארץ ייטחן לעפר דק – רק שהאדם לא יוותר על שלו !

אמר פעם על חסידיו שרקדו מחוץ לחדרו "עליכם נאמר הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" לא רק שאתם לא עובדים את ה' אלא אתם עושים את זה בשמחה ובטוב לבב"