הכנה נפשית ליום הכיפורים

הכנה נפשית ליום הכיפורים

העבודה הפנימית מראש השנה ועד יום הכיפורים:

נערך מתוך מאמר של הרב אדם סיני שליט"א

קבלה בכלים רוחניים

התנועה האמיתית באדם, היא, שינוי הרצון. הכח של האדם להשתנות ולשפר את עצמו הוא כח גדול. בראש השנה תקענו בשופר, הערנו את בחינת הקב"ה בתוכנו, ואז הארנו אותה בעזרת השופר, ואני תולה את עצמי בנקודה זו והולך ומשתפר. בר"ה היה לנו שורש לגילוי הרצון של האדם, ובאים ואומרים לנו שיש לנו אפשרות לעשות יותר מאשר לדאוג לקבל מילוי על הרצון הזה, כי כשיתמלא הרצון, הוא יסתם, לכן יש לנו תפקיד לפעול את הרצון בצידו הרוחני. ביוה"כ  אנו צמים, כדי שנוכל לקבל את ההארה דווקא בכלים הרוחניים, אנו מתבטלים מקבלה בכלים הגשמיים, כדי שיהיה לנו כח לקבל בכלים רוחניים. על ידי 5 עינויים  (כנגד 5 אותיות הוי"ה וקוצו של יו"ד). אנו מקבלים את האורות הגבוהים הללו, ואלו נקודות שורשיות שיתפעלו בנפשנו בכל השנה, כל אחד לפי מדרגתו ומקומו. מר"ה עד יוה"כ, אנו מגלים את החומר הפרטי שלנו, את הרצונות שלנו ואנו צריכים לפתוח את עצמנו לקשר עם הבורא. ביוה"כ, ביום בו מבקשים רחמים, מלשון רחם,  רוצים לכנוס בצלו של הקב"ה כך שיוליד אותנו בצורה חדשה, צורה שדומה למידותיו של הקב"ה, ומה היא מידתו העיקרית – השפעה, ולא קבלה עצמית ח"ו, שהלא הוא יתברך הטוב והמטיב לכל, וכי ממי יקבל?

להכין את הכלים, ולא לאכול בהם

בעשרת ימי תשובה אנו מכינים את הכלים, ואז אנו רואים את העכירות שלהם ביוה"כ. בר"ה, אני מקדיש את הרצון למלך, וביוה"כ, אנו מזככים את הכלים, את הרצונות. הלבנה, כבר מגולה יותר ביוה"כ, האור מגיע, והפתרון לכך שהרצון לא נקי הוא שאנו צריכים להסכים לתקן אותו. ביוה"כ  מושכים את כל האור, אבל זה בא בצורה של ימא דקפא (ים קפוא), אי אפשר להרגיש את קבלת הרצון הזה (נקבל בשמיני עצרת), ואנו נמנעים מחמשת הדברים המסמלים את קבלת האורות לכלים, ולכן אנו מתענים 5 תעניות ומחליפים אותם ב 5 התפילות. ושיא היום הקדוש הוא בנעילה, ומדוע זהו השיא?! ברגע שבו נועלים את השערים? וזהו הרגע הגדול של יוה"כ?! אלא, הקדושה הגדולה היא, שאנו מסכימים לנעילה (ובשפת הקבלה – בחינת מנעולא)  אנו מסכימים לנעילה הזו, אנו עושים תנועה במשך 10 ימים, גילינו את הרצון, ואז בהתגלות האור על אותו הרצון (בנעילה מגיעים לבחינת יחידה) אנו דוחים את האור, ומדוע? כי רק כך אנו יכולים להטהר. להטהר ממה? מכך שאנו נקבל לעצמנו. עושים תנועה, מגלים את הרצון, ואז כשמגיע המילוי, ההארה, אנו דוחים אותה. צריך לקבל את האור, מטעם זה שהבורא רוצה לתת לי ולא מהטעמים האנוכיים הרדודים והצרים. אנו מרגישים שאנו לא טהורים עדיין, ולא מקבלים את האור לכלי .

לתת כשרות לרצון

ביוה"כ יש את ב' המאורות הגדולים, לכן נקרא יום הכיפורים ולא יום כיפור, אז יש גם את הלבנה וגם את השמש, ואז יש רגש, יש ספונטאניות (המיוצגים בלבנה), ולכאורה לא צריך את השכל, אפשר לקבל את כל האור, ואז מה אומר הקב"ה ללבנה? "לכי מעטי את עצמך". זוהי הטהרה, המקווה, זהו יום הרחמים, מלשון רחם, כלומר להוולד כמו הקב"ה, שזו השפעה. אנו מלוכלכים בכל מיני דברים, ואנו רוצים להוולד מחדש עם רצונות חדשים ונקיים. להכנס לעיבור מחדש. והשטן מקטרג ואומר, יש לך כבר את האור, אז למה לא תקבל? וכך גם אמר לחוה. וביהדות זה שונה, גם אם הבורא רוצה לתת ואני רוצה לקבל, אין הדבר מספיק כדי לקבל. צריך צורה משותפת, ואם אין אהבה אי אפשר לקבל. צריך "להכשיר" את הרצון כדי שנוכל לקבל, ומה מכשיר את הרצון?  הצורה של בע"מ להשפיע. אם יש לו צורה של בעל מנת להשפיע (נחת רוח לבורא), אז אפשר להתחבר לבורא, אם אין לו צורה של בעל מנת להשפיע אי אפשר להתחבר לבורא ואם נקבל נפרד מהבורא כי רק ננצל את הבורא, ולא נצטרך את הבורא אלא רק את המתנה. לכן, כשמגיע האור, המתנה, אני מוותר על המתנה, ורוצה את נותן המתנה, אם אני רוצה רק את המתנה אני נפרד מהבורא. ביוה"כ אני מוותר על המתנה וכך אני נטהר. אם עשינו הכנה מתאימה בעשרת ימי תשובה, אז גילינו את הרצון הזה, המתבטא בין השאר בריבוי הסעודות בתשיעי (כסימן להגדלת הרצון), ואז, לכאורה, לאחר שהמלכנו את הקב"ה עלינו בראש השנה, אנו כבר מסוגלים לקבל את האור, אלא שאז, אנו אומרים שעוד לא עשינו טהרה, ולכן עוד לא מקבלים ביוה"כ. וכל דבר בחיים שאנו רוצים לעשותו בטהרה, חייב להיות נקי מרצון עצמי, אפילו לימוד תורה, יכול לבא בשביל כבוד, ואז זהו לא לימוד טהור, אפילו גמילות חסדים שנעשית מתוך רצון להיות מוכר בחברה כאדם שעוזר לזולת, אינה נחשבת כגמילות חסדים שלמה.

אז, האם נקבל את האור? מה נעשה בסוכות ובשמיני עצרת?
על כך, בעזרת ה', בניוזלטרים הבאים.

בברכת גמר חתימה טובה לכולכם.

צום גדליהו

צום גדליהו
מלחמה ושלום

מתוך ספרי שיצא לאור "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
גדליהו בן אחיקם, שנרצח ע" ישמעאל בן נתניה, נחשב בעיניי חז"ל כגדול וחכם בישראל. לזיכרון יום מותו נקבע צום הנקרא "צום השביעי".
מדוע צריך צום מיוחד על מות חכם זה? בהיסטוריה היהודית מתו חכמים גדולים וחשובים מגדליהו, אולם דווקא על שמו נקבע צום מיוחד. ודאי הוא שבמקום שהדברים אינם מובנים, ישנו סוד שהוא מעבר לדברים הנראים על פני השטח. לשם אנו מבקשים להסתכל. ההסתכלות צריכה לנסוק אל מעבר לפרטים. צריכה הנפש לבקש כללים, אם רוצה היא להבין את הנושא המדובר.
אם לא היה שורש עמוק יותר מהרצח שקרה במקומו ומועדו, לא היה נקבע צום זה לדורות.

*** שורש הצום

שורש צום זה הוא התגברות השמאל על הימין. זאת ניתן להבין ע"י המועד המסוים בו מתבצע הרצח. ג' תשרי הנו יום מיוחד, בו מתגברים הדינים ללא מענה של תיקון. לעומתו, בב' ימי ראש השנה ישנו תיקון של תקיעת שופר לצורך המתקת הדינים.
עשרת ימי תשובה מראש השנה עד ערב יום כיפורים הם בסוד התגברות הגבורות. בזמן זה האני של האדם מתגדל. האגו הולך ומתעצם. תהליך זה נקרא "השלמת כלים" ובמובן האישי הוא ״השלמת האני״.

ישנו צד חיובי בהתגברות הדינים, אולם ישנו גם צד שלילי. תקיעת השופר, המקשרת את האני של האדם לבורא יתברך, ממתקת את הגבורות – את הדינים. זאת, היות וע״י תקיעת השופר ממליכים את הבורא על הרצון.

הצד החיובי של התגברות הדינים הוא יכולת הנברא לחוש את ייחודו ורצונו העצמי. הצד השלילי הוא ההתרחקות ממקור השפע – מהבורא יתברך.

היכולת להרגיש את הרצון העצמי מאפשרת את נתינת הייחודיות של כל פרט לַיַּחַד ולקֶשר האהבה עם הבורא. מאידך יכולה היא להוביל לפרטיות, שתבקש רק את עצמה ובכך תביא לפירוד.

ב׳ הימים הראשונים של עשרת ימי תשובה הם כנגד הדינים דכתר וחכמה. ביום הג' דעשרת ימי תשובה ישנו דין, כנגד הבינה. שונה היא גבורת הבינה (והדעת), מז' הגבורות הנוספות שיינתנו למלכות בשאר הימים עד ערב יום הכיפורים. הבינה שייכת לראש. בראש ניתנות הגבורות בפועל, בעוד שבז' תחתונות ניתנות הן בפיקדון.

זוהי לשון ר' חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש: "ובזה יתבאר לך ענין צום הריגת גדליהו בן אחיקם ביום הג'. כי הנה יש אל הבינה והדעת שבה יתרון, בבחינה אחת על שאר הז' ספירות תחתונות שבה. והוא מה שנתבאר, כי כל הגבורה, אעפ״י שאינם מחלקם, מתקבצות כל הגבורה שם ויורדת שם, אלא שהיא שם בתורת פיקדון בלבד. ונמצא כי ביום הג' מתקבצות כל הגבורה שם בבינה שלה, והדינים גוברים. ותקיעת שופר כדי למתקן, אין בו כשני ימים הראשונים. ולכן בו ביום נהרג גדליה בן אחיקם" (שער הכוונות – דרושי ראש השנה דרוש ג').

*** מלחמה ושלום

גדליהו בן אחיקם היה משוחרי השלום. ביטוי לכך ניתן לראות בקבלו את עצת ירמיהו הנביא להיכנע לבבלים ולא להילחם בהם. זאת, כדי לא לבוא במלחמה שאין לה סיכוי. שונה היה מצדקיהו, שנקט בדרך של התנגדות.

מה מצא גדליהו להיות לכאורה נכנע? האם לשלום יש ערך יותר מהאמת? האם צריך להסכים שעם אחר ישלוט בעם ישראל או שצריך להילחם בכל מחיר עבור האמת?
התשובה הברורה היא שהשלום עדיף. מובן שמדובר בשלום אמיתי ולא כזה המסתיר מלחמה קשה יותר. הצורך בהתגברות הימין על השמאל מייצר מלחמה שהיא עתיקת יומין. במסגרת הזמן המיוחד של ג' בתשרי, מלחמה זו מקבלת משנה תוקף. יום זה כמוסבר לעיל, הנו יום התגברות הדינים ללא תיקון. זהו היום שאם מתגברים עליו בהשלטת הימין על השמאל, אזי אפשרי להשתית את השלום בעולם. המציאות של התגברות השמאל ביום זה נתנה את אותותיה מבחינה קוסמית גם לבאות.

לקח נוסף יש ללמוד מרצח גדליהו בן אחיקם. למרות שהגיעה השמועה לאוזניו של גדליהו בן אחיקם על רצונו של יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע להורגו, סרב להאמין. בצדיקותו לא רצה להאמין ללשון הרע. מכאן יש ללמוד שהרצון לשלום לא צריך לסמא את עין האדם. השאיפה לשלום צריכה להיות מתוך זהירות. צריך אומץ לשלום, אך יחד עמו תבונה זהירה מפני האויב. השלום חייב להיעשות בשלבים ורק במקום האפשרי. יש להיזהר משלום המסתיר מלחמה, משלום שהוא רק על פני השטח ללא חדירה לעומקם של דברים. הטבע האנושי עדיין לא בשל לשלום מלא.

*** הכוונה בצום

על האדם לכוון בצום ג' בתשרי, הנקרא גם "צום השביעי", לשאיפתו הרבה לשלום פרטי וכללי של עצמו ושל העולם כולו. ניתן לקרוא לו "צום השלום המפוכח". על האדם לחוש שנצרך תיקון בנפש האומה היהודית ביום זה. מבקשים אנו להחיות את גדליהו בין אחיקם שבתוך אומתנו. מבקשים אנו להאדיר את בקשת השלום בנפש האומה. שלום בין הנבראים לבורא עולם.

השלום אפשרי רק אם יתגבר הימין על השמאל. עיקר המלחמות באות בזמן שמתגבר השמאל, מתגבר האגו ואינו מוכן לוותר על עצמו למען היחד, למען הכלל. ג' תשרי, ראש הוא לעבודת התגברות זו, להכפפת השמאל לבורא יתברך.
ניתן לקרוא לצום זה, "צום השלום העולמי המפוכח".

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
ניתן לרכוש טלפונית : אגדה -0503143417

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני

פוסט הרב: מפטיר יונה - יונה מלשון הונאה

מפטיר יונה – יונה מלשון הונאה

בכל שנה אנו קוראים ביום הכיפורים את מפטיר "יונה".
אני מניח שכולם מכירים את הסיפור הפשוט, אך כפי שאומר רשב"י, התורה (במקרה זה הנביא), לא באה לספר לנו סיפורי מעשיות, אלא שטמונים סודות פנימיים בסיפורים, אותם יש לדלות.
הבאתי טעימה מהפירוש של ספר יונה מספרי, שיצא בע"ה בקרוב:
ההתחלה שאינה מובאת כאן מספרת על יונה שנשלח מאת ה' לנבא על נינוה והוא מבקש לברוח משליחות זו.

"וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה".
יורד האדם למקום היופי החיצוני ומוצא אנייה, שהיא האני השקרי שבתוכו. רואה הוא שהיא נוסעת תרשישה, שהוא חוץ לרצון דקדושה, מקום השקר המנסה להרעיל את המלך.

"ויתן שכרה" – מוכן האדם לשלם במזומן ליצה"ר עוד לפני קבלת התמורה. מתחבר הוא עם חבורה רעה, והוא שכתוב "עמהם". מוכן האדם לשלם בשביל להמשיך להיות קטן. מרגיש הוא בנוחות במצב הקטנות הזה, כדי לא לקחת על עצמו עבודה.

על הקדושה כתוב "יגעת ומצאת", והנה כאן אין אנו רואים את היגיעה שהיה צריך יונה לעשות כדי למצוא, אלא מיד "וימצא אניה". כיצד חשב יונה, נקודת ההונאה שבאדם, שניתן למצוא ללא יגיעה, והרי כתוב "מצאת ולא יגעת, אל תאמן"? כך האדם, כאשר נמצא בירידה, מיד מוצא ומתחבר לאני הכוזב, המבקש לברוח מה'.

"וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר".
רוח סערה היא אחת מג' הקליפות הטמאות – רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. סערת הנפש של האדם החי את השקר, מבקשת לשבור את האני הכוזב של האדם. יש לדעת שה' יתברך הוא זה שגורם לסערות הנפש הללו דרך הקליפות המזינות את האדם. כאשר האדם בורח, המלחמה בין הרצוי למצוי מטלטלת את נפשו מכיוון שיודע הוא בתוך תוכו את האמת, ובכוח רב מנסה להתעלם ממנה. בעקבות כך נכנס האדם למשברים שונים, ובעיקר לנקודת הייאוש, בה מבקש הוא לברוח אפילו מהתוצאות של סערת הנפש הגדולה שבו. נקודת הייאוש זורקת את האדם לחוסר מעש וויתור גמור על המלחמה כדי לשפר את מצבו, דהיינו לחזור לקדושה.

"וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם".
המלחים הם הרצונות הנוספים הנמצאים באדם, שהם ספיחים אל האני המרכזי שחי האדם במצב בריחה זה. כל רצונותיו צועקים ומבקשים למצוא פתרונות. רואים הם את האדם זז הרבה, מנסה לעשות פעולות רבות, אך את הדבר המרכזי מסתיר הוא ואינו רוצה לעשותו.

מסתובב האדם סביב עצמו בכל מיני תחבולות, וכאשר מראים לו את נקודת האמת, מנסה הוא לברוח ממנה.

בהכרח רואה האדם, שכל מה שהוא עושה אינו מועיל, זאת היות ומטפל הוא בסימפטומים החיצוניים ולא בשורש הבעיה. שורש הבעיה היא שהאדם רוצה להיות פרט בעולם ולעשות מה שמתחשק לו, מבלי להבין שצריך הוא לנקות את רצונותיו, דהיינו להשתמש בהם לקשר עם הבורא ועם חבריו, ולא כדי לספק את רצונותיו האישיים. במצב זה, מחפש האדם עוד ועוד סיפוקים חיצוניים, זמניים, קטנים, בהם מבקש הוא להפיח רוח של תענוג בקרבו. אך האני האמיתי אינו מסופק, והאדם חש ריקנות.

נוטל האדם את הכלים אשר באנייה, דהיינו רצונות וסיפוקים זמניים, ומשליכם אל הים. הים הוא בחינת המלכות, דהיינו רצון האדם. הוא חושב בכך להקל על עצמו, מבקש הוא להסיר מעצמו התחייבויות כאלו או אחרות. אולם אין זה הפתרון האמיתי שצריך להיות לאדם. ההונאה נותנת תשובה המכריחה אותו לרדת אל ירכתי הספינה, דהיינו לדיכאון עמוק. מתכנס הוא בתוכו פנימה עם קושי גדול לייצר קשר עם הסביבה החיצונית.

יורד האדם כמו למצב של עיבור, והוא שכתוב "וישכב", ואז נרו-דם, דהיינו הנר, שהוא בחינת הנשמה שבאדם, החלק הרוחני שבו, נכנס למצב של דממה. מבקש הוא, כמו במכת דם, להביא עצמו למצב דומם ללא תנועה, בירכתי נפשו כאילו העולם יכול להכילו במצב זה ללא צורך בעבודתו. בריחה זו של האדם אל תוך עצמו, לא יכולה להמשך זמן רב, ולבטח שהסערה מתגברת, והאני המבקש להתנפץ כי לא יכול לשאת את עצמו, אינו מאפשר לאדם להישאר במצב זה.

"וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ–אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד".

המשך יבוא בע"ה…….

פוסט הרב: מפטיר יונה - המשך

יום הכיפורים – מפטיר יונה

בתפילת המנחה של יום הכיפורים, העולה השלישי לתורה הוא "מפטיר יונה". בהפטרה זו קוראים במלואו את הספר הנושא את שמו של הנביא שניסה לברוח משליחות נבואתו, ובאופן נִסי הוצרך לחזור להתנבא על אנשי נינוה העיר הגדולה שאמנם חזרו עקב כך בתשובה. הדבר חרה ליונה, כיוון שנראה לו כי נבואתו הייתה לשווא. מוסר ההשכל הנלמד מספר זה הוא שהתשובה אפשרית.
היכולת לעשות תשובה על חטאים צריכה להפיח בכולנו רוח של תשובה. זהו כמובן מסר חשוב, אבל אנו מבקשים להסתכל קצת יותר פנימה על סיפור מפטיר יונה, ומבקשים לקשרו הן ליום הכיפורים, והן לפורים, שהרי כיפורים הוא כ-פורים, "כמו פורים".

הבנת סיפור זה בפנימיות האדם מפגישה אותנו עם נקודות חשובות מאד. כל מי שמנסה לקיים עבודת נפש פנימית אמיתית יכול לראות את עצמו בתוך ההתרחשויות כאילו ספר יונה מדבר ממש עליו, כיוון שרוב בני האדם עוברים את אותו תהליך בדרך תשובתם, אף על פי שלכל אחד יש כמובן את הגרסה האישית שלו.
"וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי לֵאמֹר"

 

 מה זה יונה בפנימיות האדם?

"יונה" הוא מלשון "הונאה". "אמִתי" מלשון "אמת". "יונה בן אמתי הוא אפוא בחינת ההונאה הנובעת מהאמת. נסביר את דברינו. כל אדם חי בתוך הונאה הנקראת "שלא לשמה", אך יש להבין שהונאה זו נועדה בבסיסה כדי להביאו אל נקודת ה"לשמה". עשיית התשובה (או כפי שהיא נקראת בפי העם – חזרה בתשובה) היא זיכוך הרצון המתפעם בבסיסו בנפש האדם עם צורה של "בעל-מנת לקבל". תפקידו של החוזר בתשובה הוא להחליף צורה זו לצורה של "בעל-מנת להשפיע". זיכוך צורת הרצון עובר דרך שינוי הרצון עצמו, מביטויו במעשה קבלה לביטויו דרך מעשה השפעה.

ההבנה שהמציאות הזמנית של "שלא לשמה" היא עצמה נובעת מהאמת, מאפשרת להחיל את המושג "יונה בן אמתי" למציאות נפשית בה אדם נמצא במצב של שקר אך מבקש להשתמש בו כדי להגיע לאמת, בהיותו מודע לכך שהזמניות של העולם הזה, המבטאת את ה"שלא לשמה", נובעת מהאמת, ותפקידה להביא את האדם לאמת שנקראת "לשמה".

שם הוי"ה, שהוא בחינת השפעה, מדבר אל האדם הנמצא במצב השקרי ודוחף אותו להתחיל תנועה של תשובה. אמירה זו העומדת בבסיס תהליך התשובה של כל אדם מתבטאת בפסוק "קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה–וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי".

דומה פניה זו לפניית הקב"ה אל אברהם אבינו באומרו "לך לך". אך כאן אומר הוא ליונה "קום לֵך", היות ואדם הנמצא במצב של שכיבה או ישיבה צריך להקים עצמו ממצב זה, ורק בתחושה של כוח ועוצמה יכול הוא להתחיל תנועה. תנועה לתשובה אינה מתחילה ממסכּנוּת, אלא מכוח שצריך אדם לגייס בתוכו.
*** מי היא נינוה ?

נינוה היא העיר הגדולה "אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם" (פרק ד', פסוק י"א). שתים עשרה, בלשון נקבה, הוא מספר המציין את בחינת הדין, כפי שהשם "אלהים", שהוא בחינת דין, מתחלק למאה ועשרים צירופים. כפי שהוזכר, שתים עשרה הוא מספר החלוקה (ראה בת-מצוה, שנים עשר השבטים, שנים עשר חודשי השנה וכו'). אין מספר זה בא להצביע על מניין האנשים, אלא על בחינת הדין שהיא בחינת "השלמת כלים". על כן כתוב "העיר הגדולה", ש"גדולה" פירושו פרצוף עם כלי קבלה גדולים.

התהליך שעוברת הבריאה מראש השנה עד יום הכיפורים הוא תהליך של הגדלת הרצון, כפי שלמדנו בדרושי ראש השנה. עתה, ביום הכיפורים, נמצא האדם במציאות של גדלות הרצון, וזו הנקודה בה מדבר איתו הבורא – בדיוק ביום הכיפורים.

אומר הבורא לאדם: "(קום) לֵך אל גדלות כלי הקבלה שלך, אל הרצונות הגדולים אותם קיבלת מראש השנה עד יום הכיפורים, ועליהם צריך אתה לעשות תיקון". רצון גדול אין די בו, ויתֵרה מכך – הוא מגיע בצורה מקולקלת (כיוון שבא עם קליפות). לדוגמה: "אני רוצה לאכול – רוצה להשביע את רעבון גופי, ליהנות מהאוכל". או: "אני רוצה להתחתן – כדי שיהיה לי טוב. אני רוצה אשה יפה, משכילה, חכמה, שאבא שלה עשיר, וכל זאת לסיפוקי האישיים". וכן הלאה. כמעט כל הרצונות הגדולים המגיעים לאדם מלובשים בקליפות המסיטות אותו מדרך האמת. על האדם להסיר אותן על-ידי שיפרוש מהכוונה של קבלה למען עצמו.

אין להאשים את עצמנו שרצונותינו הגדולים מגיעים מלובשים בקליפות. אנו חיים בעולם הגשמי, לאחר שנשמתנו התגלגלה מחטא אדם הראשון, משבירת הכלים ומכל החטאים שהתרחשו בגלגולים הקודמים. עלינו לראות בעצם גילוי הפגם הזדמנות לתיקון, כמו שבדרך משל, שען הרואה שעון מקולקל מתכנן מייד כיצד לתקנו. התפיסה שתפקידנו כאן הוא לתקן יכולה להנחיל מנוחת נפש כאשר נפגשים ברצון המקולקל ושמחה על כך שהוא נגלה לעינינו כדבר הדורש תיקון.
השען הזה הוא אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, והקב"ה מביא אלינו לחנות את השעון המקולקל אותו עלינו לתקן. ברור שנפגוש את הקלקול. אדרבה, אם אין נגלים קלקולים זה גופא מקור לדאגה. עלינו לשמוח כאשר הם נגלים לנו שהרי ניתנת לנו הזדמנות לתקנם.

יונה הוא בחינת ההונאה שבאדם שאינה רוצה לתקן. אך היות ושורש הונאה זו באמת (יונה בן אמִתי), מתגלגלת היא עד לנקודת האמת בה מקיים יונה את שליחותו. כך ראוי לכל אדם לראות שאין מנוס ממילוי שליחותו בעולם, חייב הוא לתקן. בידו רק הבּרֵרה אם בדרך ייסורים או בדרך תורה, מתוך יראת הרוממות.
יונה, שנשלח אל נינוה עיר כשדים, חושש שמא יחזרו אנשיה בתשובה הואיל ואינו רוצה בקיומם. יונה הוא צד הצדיקות שבאדם המבקש שלא להחיות את הרצונות שממילא יזיקו לו בהמשך דרכו. נינוה, עיר הבירה של ממלכת אשור האדירה, עתידה להֵחרב כסימן לכל ממלכת אשור, אך כעת שולחו ה' לשם דווקא כדי להצילה מהכחדה. קשה להבין את הרעיון שצריך לשמר אפילו דברים שליליים, שידוע שיזיקו לישראל לאחר מכן.

 

כיצד נכון להתייחס לעתיד?

יונה, הנביא הצופה פני עתיד, מבין שישנן באדם מידות זמניות העתידות להקשות על הגעתו לאמת. זוהי הסיבה שהוא מסרב למלא את שליחותו ולהשיבם בתשובה.
האם נכון שאדם יחזק את גופו הגשמי בידיעה שהדבר יעכבנו מעשיית תשובה אמיתית? הרי ידוע שאשור הם רק שבט זעמו של ה' כנגד ישראל להוציאם לגלות, ומדוע יחפוץ יונה לחזק את צד הרע שבעולם? אלא שיונה צריך היה ליישם את תכליתו בבחינת היותו הונאה (יונה) שבאה מהאמת (בן אמִתי). זו אמנם הונאה בבחינת "שלא לשמה", אך גם הגלות העתידה להיות על-ידי אשור, כוחות הגוף שהם כוחות הרשע, היא בסיס לגאולה עתידית, שהרי דרך גלות זו ניתן להוציא את הניצוצות הנמצאים בנקודות הרצון העמוקות והרחוקות ביותר, המעורבות עם הקליפות הטמאות שעלינו לנקות.

עצם הכניסה לעומק הרצון, דהיינו מצב של השלמת כלים, מחייבת את בחינת הגלות העתידה. יונה אינו רואה את התוצאה הסופית אלא רק את התוצאה החלקית, ואינו מבחין בעוצמה של "שלא לשמה" שגם בה יש אור גדול במבט הכללי. הבורא שולח אותו לתקן את מצב הירידה, שבטבעה אינה טובה אך במבט כללי נצרכת היא לתיקון השלם. בידיעה זו נשתמש כדי להסביר את אחרית נבואת יונה.

ההוראה לאדם היא ללכת אל גדלוּת הרצון. אדם המבקש תשובה אינו יכול להישאר עם רצון קטן, היות וחזרה בתשובה מצריכה לרצות בגדלוּת ולהתפתח. אדם השואף להִישאר קטן אין לו לשם מה לעשות תשובה. הדברים מופנים לאלה הסבורים שתשובה אפשרית באופן של ביטול הרצון. הם אומרים: "אין אנו רוצים דבר" וחושבים שהמתת הרצון הופכת אותם לצדיקים, אלא שההפך הוא הנכון – אדם שאינו רוצה, אינו יכול לאהוב, והרי המטרה היא להגיע לאהבת ה' ולא לביטול הרצון כפי שגורסות תורות המזרח.

"רעתם" – במציאות זו נמצא האדם במצב של הונאה, שהיא הנקראת "רעה". כאשר הוא מבקש גדלוּת, מתבטאת זו במצב של רוע, היות ויצר לב האדם רע מנעוריו. על כן, אין להתפלא על כך שהרצונות המתגלים רעים הם, ואין לבקש לגלות רק רצונות טובים ואיתם לעבוד, אלא צריך לדעת שדרך התיקון היא גילויים של רצונות רעים והם הצריכים להִתּקֵן.

 

מה ההמשך?
"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה"— בפוסט הבא

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

ניתן לרכוש טלפונית :
אגדה – 050-314-3417 | קרן: 050-314-1111 |
(נקודות חלוקה פרוסות ברחבי הארץ – אפשרי לקבלה מהירה)

אתר להזמנה: http://kab.store
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני

מהות יום הכיפורים

מהות יום הכיפורים

*** מקרא רוחני ליום הכיפורים:

המרכבה – יצחק אבינו – עקדת יצחק.
המציאות הקוסמית – גדלות הרצון בכל י' בחינותיו וביאת האור אליו.
התיקון הנצרך – ניקוי הרצון מכל האנוכיות והגאווה של האדם, המתבטאת בחיצוניות.
קו התיקון – שורש דקו אמצעי דשמאל – מנעולא.
המזל – מאזניים.
בלשון הקבלה – פב"פ בזיווג דאחוריים (ללא יכולת לקבל האור הגדול) – מים קפואים.
המשמעות הנפשית – יום הטהרה של ישראל – ביטול ההיגיון של הפרטיות.

*** יום הטהרה

יום הכיפורים הוא יום הטהרה של ישראל. הוא אינו יום קדוש אלא יום טהור. יש לעמוד על ההבדל בן קדושה לטהרה, כדי שנוכל לעשות את התיקון הנצרך ביום זה.
קדושה היא קבלת אור החכמה, המתבטאת בזיווג פנים בפנים בין הזכר לנקבה, בין כנסת ישראל לקב"ה. טהרה היא רק ההכנה לקראת הקדושה. היא יום המקווה לפני ההתייחדות. הטהרה היא בחינת היראה והקדושה היא בחינת האהבה.

לפני הקדושה חייבת להיות טהרה. עיקר הטומאה ממנה יש להתנקות היא הצורה של "בעל-מנת לקבל", המתבטאת בנפש האדם כמחשבה של פרטיות. מחשבה זו באה לתת מענה על הצורך הגופני, שהוא פרטיותו של האדם. שאלת האדם המבטאת את פרטיותו היא: "מה יוצא לי מזה"?

כאמור, טעות נפוצה היא שיום הכיפורים נקרא יום קדוש. יש לשים לב שכל המועדים (פרט לשבת) נקראים מקראי קודש, ולא קודש ממש. המושג "מקראי" מתאר את המועדים כמי שקוראים לקודש, ומהווים מעין הכנה לקדושה. יום הכיפורים הוא שיא הטהרה, המכינה לקדושה העליונה שהיא הזיווג בין הקב"ה לשכינה הקדושה. הזיווג לקבלת אור החכמה הוא הקדושה. קדושה זו מתקיימת בפורים, ובאופן פרטי יותר – בשמיני חג עצרת.

מה תפקיד האדם הפרטי ביום הכיפורים?
בע"ה בפוסט הבא.

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

ניתן לרכוש טלפונית :
אגדה – 050-314-3417 | קרן: 050-314-1111 | לייזנר – 050-7263459
(נקודות חלוקה פרוסות ברחבי הארץ – אפשרי לקבלה מהירה)
אתר להזמנה: http://kab.store

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני

 

הרצאות נבחרות על יום כיפור:

 

עבודת עשרת ימי תשובה:

עבודת עשרת ימי תשובה:


2d895318-d7a5-4242-9c5d-c09ca9582590
10333278_306996769455739_2871080243523264731_o

 

עבודת נפש יום כיפור:

 

מתקדמים: