הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים לט-מ (שיעור השקפה)

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – https://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בשיעור זה אנו למדים, כהמשך לשיעור קודם, על כניסת האות צדי"ק הטוענת לפני הקב"ה שבה ראוי האדם לברוא את האני של האדם, שהרי היא זו שמייצגת את הצדיקות, את הקשר והזווג בין זכר לנקבה, בבחינת היסוד דז"א הכולל את הנוקבא.

טענת הצדיק לבריאת האני של האדם, היא לסיבת מורכבותה לב' חלקים של יו"ד (זכר) ונו"ן (נקבה), שמצבם הראשון מלמעלה הוא בבחינת פנים בפנים המייצג את שלמות האהבה.

מסביר הזוה"ק שעל אף שיש צדק בטענה זו, מכל מקום מאחר שאין אהבה ראשונית זו באה בבחירה, אלא נצרכת היא לתהליכי ביניים המכריחים את אחיזת הקליפות, לכן אין ראוי לברוא בצדי"ק זו את האני של האדם.

ויתרה מכך במצב הקטנות, שבו דבוקים הזכר והנקבה אחור באחור, המייצג סוג של קשר, אשר אין בו היכולת לכל אחד מן הצדדים לתת את חלקו לקשר (מקום משותף – צד הנשמה) בצורה מלאה, אפילו מצב זה אינו די, בכדי לברוא בו את האני של האדם, שהרי אין זו אהבה, אלא רעות, ואין שלמות שאין בה פגם, אלא שלמות האהבה של גמר תיקון.
וכל זמן שהוא טרם גמר תיקון, על אף שיש שמירה על הברית, ישנו חשש לאחיזת החיצונים.

ועל אף שהיה מקום לטעון שהיה באפשרי לברוא את הזכר והנקבה מתחילה בבחינת פנים בפנים, דהיינו בבחינת האהבה של גמר תיקון, מבלי לעבור את תהליך הביניים של אחור באחור וכו',
מכל מקום אינו כן, שהרי אין באפשרי להגיע לאהבה, אלא מתוך בחירה, ולכן אין ברירה אלא להפריד בין ב' הצדדים (הזכר והנקבה), כדי לתת לנקבה אפשרות להגיע לקשר השלם של האהבה העתידית בבחירה.
ומאחר שמצב ביניים זה מוכרח, ישנו חשש לאחיזת הקליפות, ואף האהבה שבדרך אין בה שלמות מאחר ששליטת הקליפות בעינן, ולכן אין הצדי"ק ראויה לברוא בה את האני של האדם.

מיד נכנסה האות פ"א (בחינת בינה – נשמה) וטוענת שבה ראוי לבורא את העולם, לסיבה שהיא מוכנה לקבל החץ (חציית המדרגה), דהיינו לפגום ולמעט עצמה בעבור זו"ן, דהיינו בעבור תיקון הגוף, כדי לגאול את האני של האדם.
מסביר הזוה"ק שאין די בכך בכדי לברוא את האני של האדם, שהרי יכולה לייפות עצמה מבחוץ כדי לקבל תועלת עצמה לבפנים כנחש המכופף ראשו פנימה (כצורת האות פ"א).
ועוד, שלא די בה, מאחר שאין באפשרי על-ידי כשרון של פדות, רוצה לומר הכשרה (תיקון) לקראת שכלול, לברוא את האני של האדם, אלא צריך בסיס שכלל אינו נתון לפגם.