חברים כותבים: פרשת פנחס תשע"ו – כיצד להתחבר בהקשבה נדיבה לאמת הפנימית המפעמת בתוכינו?

בפרשה זו רואים אנו שהקב"ה מודיע למשה רבינו אודות שכרו של פנחס על "אֲשֶר קִנֵּא לֵאלֹקיו". ובכך כִּפֵּר על בני ישראל — השיב את חמתו של ה' ומנע ממנו לכלותם בקנאתו. שכרו של פנחס היה א"כ הצטרפותו למשפחת הכוהנים ואף זכה לכהונת עולם.

באופן רגיל תופסים אנו את הקנאה כתכונה שלילית, אשר מוטל עלינו לתקנה, היות ובולמת היא אותנו ברבדים רבים בחיינו. וכאן בפרשה, יכולים אנו לראות שעל מעשה שעשה פנחס, מתוך קנאתו ל ה', קיבל הוא שכר גדול. ועוד רואים אנו שגם על הקב"ה נאמר, אל קנא הוא. ועוד, אף אם נרחיב את השאלה, יכולים להבין אנו שהקב"ה בעל חימה הוא.

היות וברור לנו שעלינו לתפוס את התורה הקדושה בפנימיותה ולא ח"ו לחשוב שמדובר על סיפור שקרה לפני כך וכך שנים. על כן נברר מה באה תורתינו לומר לנו? מה יכולים אנו ללמוד בפנימיותינו על הכוח הנפשי, המרומז במעשהו של פנחס?

אם נתבונן מעט במצב המתואר בתורה, רואים אנו שפנחס עשה את מעשהו, מתוך ידיעה ברורה שהסיכוי שיישאר חי לאחר המעשה הינו קטן מאד. ובכל זאת פעל מתוך אמת פנימית חזקה ביותר, אע"פ שנוגדת היא כל הגיון גופני.

ועל כן נשאל – כיצד להתחבר בהקשבה נדיבה לאמת הפנימית המפעמת בתוכינו?

כך כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"כאשר כל הכוחות פועלים במקביל, הן הפנימיים, והן החיצוניים, אז מתחיל נבט ההנפשה הראויה, להראות עצמו מעל פני שטח החברתיות, המעיקה כל כך לכל הנמצא בחברה הרגילה.
יש לשים לב לנבטים, הנראים מפעם לפעם, לבל נרמוס אותם ברגל גסה. יש להצמיח אותם לתוך עדינות הנפש, בתוך פרדס ההתהוות של פירות האמונה ואהבת ה'.
היסוד החשוב הוא, שעלינו להיות קשובים לאמת, המופיעה מול עינינו תדיר. לא לדחותה מעלינו בשל מיני תירוצים שונים. לכאורה הדבר ברור הוא, אך לצערנו המציאות מוכיחה אחרת. אנחנו חייבים להיות יותר קשובים בהקשבה נדיבה להתרחשויות שסביבנו ןכל פיסה של אמת להחשיב, לפרגן לה, לרצות לשלם עליה, ולהזין בה את נפשינו כמוצאי שלל רב. לא מתוך הרצון שלנו להנות, אלא מתוך אהבתינו אותה, או מתוך התחייבותנו לאהוב אותה, רק משום שהיא האמת. וגם אם מרה היא, אנו נאמנים לה. אז נוכל להיות היא, והיא להיות תשקיף שלנו."

אם כך, למדים אנו שבאופן רגיל תפיסת האדם את המציאות, הינה בתוך טבעו המקולקל של רצון להנות. וכל ההחשבה של האדם והקשבתו לסובב אותו, נובעת מתוך השקר בו מצוי הוא, הנקרא רצון לקבל לעצמו. ונתון הוא לשליטת יצר הרע, המסמא עיניו לראות האמת.

על כן בבואינו להתייחס למצבים השונים המתראים לנו, עלינו להיות נדיבים, ביראה ובאהבה, להביט אל המציאות מתוך שפיטה של צדיקות, של אמת פנימית, להקשיב הקשבה נדיבה לאמת זו, ורק מתוכה לפעול, באומץ לב.

פנחס, על ידי המעשה שעשה הכניס בלב ישראל את הקנאה ביראת ה', שהיא המביאה לנצחיות. ועל כן זכה לשלימות. משמע שעל ידי מעשה זה, גרם הוא לתיקון המביא את השלום.

גם אנו רואים לא פעם במצבים רבים אשר פוגשים אנו בחיינו, חשים אנו מבולבלים. איננו יודעים כיצד לנהוג. מצד אחד יודעים אנו, שייתכן ואנו פועלים רצון שיקרי. ומנגד הרצון הגופני הטבוע בנו, מורגש בצורה כזו, כאילו חזק הוא מאיתנו.
ואם מתגברים אנו על ספקות אלו ועושים מעשה הנובע מתוך ערפל נפשי, לא ברור, לא מורגש לנו כל צרכו, או אז מגלים אנו שעל ידי מעשה זה, זוכים אנו לתובנות רבות, הנחשבות לשכר גדול עבורנו בדרך האמת. דבר זה מתאפשר רק כאשר פינינו מקום בנפש להקשיב לנקודה הפנימית המפעמת בתוכנו, בנדיבות על טבעית.

כותב כ"ק "האביר יעקב" ר' יעקב אבוחצירה זצוק"ל, בספרו "פיתוחי חותם" –

"אפשר לרמוז שפינחס אותיות פני חס. דידוע דהעובר עברה, ומכל שכן גלוי ערוה, כדוחק רגלי שכינה ולא חס על כבוד קונו. והנה זמרי בן סלוא לא חס על כבוד קונו, ופינחס, קנאת ה' צבאות היא שהביאתו לדבר זה, והכניס עצמו בסכנת נפשות בשביל כבוד ה'. וזה שרמז הקב"ה למשה באמרו פינחס – אותיות פני חס, דהיינו, זה חס על פנים שלי, ולפיכך גם אני אעשה לו הדבר הזה, והוא – "לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום", דהיינו, גם אני חסתי על פנים שלו ולא ישלוט בו מלאך המות, וזהו "שלום" ממלאך המות."

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"בחינת קו האמצעי זאת השלמות האפשרית בזמן התיקון.
בעזרת ה' לעתיד לבוא בגמר התיקון נוכל למשוך את מלוא ההנאה ולא נצטרך להסתפק במועט. זאת מתוך שרכשנו במשך שיתא אלפי שני [ששת אלפי שנים] כלים דהשפעה, שהם הבסיס היחיד האפשרי לקבל בעל מנת להשפיע נחת רוח לבוראנו, שזו הרי תכלית קיומנו, לקבל מתוך אהבה.
בכך בעזרת ה' נשרת נאמנה את בוראנו ונזכה לגאולה קרובה בזמננו אנו, במהרה בימינו."

אמן.