היסוד השבועי "מהו ההבדל בין נקב לחלל בנשמת האדם"-פרשת חקת

[four_fifth]

שבוע שעבר למדנו בפרשה שעברה שקרח יצא נגד משה רבנו. המדע נלחם באמונה. היכן שהדבר אינו מובן לאדם, קשה לו לפעול מתוך אמונה. באה פרשתנו ואומרת לנו שלא נטעה לחשוב שלא צריך את המדע בעולם, שלא צריך את הגוף, שלא צריך את הפרטים.
[/four_fifth][one_fifth_last]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת חקת מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last][one_fifth][/one_fifth][three_fifth]

חז"ל קבעו לנו ברכה מיוחדת מאוד לאחר שבאדם עושה את צרכיו- ברכת "אשר יצר". היא מורכבת מארבעים וחמש מילים (כגימטרייה אדם) וכך כתוב בה: "וברא בו נקבים נקבים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת".
ישנן שתי בחינות וצדדים של עבודה: חלל ונקב, שהן אמונה ומדע בהתאמה. אנו אומרים בברכה שאת החלל אסור שיהיה בה שום נקב ואילו את הנקב אסור שיישאר סתום. פירושו של דבר הוא שהאמונה של האדם צריכה להיות שלמה. היא צריכה להיות מוחלטת בנפשנו ובלתי משתנה, ואסור שיהיה בה חיסרון כלשהו. לעומתה- למדע אסור לבוא על סיפוקו, אסור שיהיה סתום, אלא החקירה והדרישה להבנה צריכה להיות קיימת ונוכחת כל הזמן בתוכנו. היכן שניתן לחקור כדי להבין את הדברים יותר-הן לעומק והן לרוחב, חייבים להביא את השכל והמדע לידי מימוש. אל לנו להימנע מלהשתמש בו.

איך אדע מתי להשתמש בשכל ומתי לא?

ראשית נאמר שהכלל הראשון הוא שאסור למדע לסתור את האמונה. תפקידו של המדע הוא לשמש את האמונה ולא להיפך. במקום שהם סותרים זה את זה עלינו להכריע על פי האמונה. כל עוד אנו חוקרים, שואלים ומבררים בעזרת שיכלנו במסגרת האמונה הדבר הנו מותר ואף רצוי.
את האמונה עלינו לקבל למעלה מהדעת, למעלה משיכלנו, אך את המדע אנו חווים אך ורק בתוך שיכלנו.
אם נשמע על אדם שאינו רוצה לפעול עם שכלו, למשל: הוא חוצה ברמזור אדום ואומר שהוא מאמין בה' שהוא לא יידרס, או נשאר בביתו ואינו הולך לעבודה כי הוא מאמין שה' ישלח לו פרנסה גם אם הוא יישאר בבית, זהו שימוש לא נכון באמונה.
לעומת זאת- אם נראה שאדם שלא מבין מצווה מסוימת הוא לא מוכן לקיים אותה כי היא נוגדת את שכלו או חושב שמחשבתם של חז"ל היא פרימיטיבית ולא רלוונטית לימינו אנו, זהו יהיה שימוש לא נכון במדע, בהיותו סותר את האמונה.
עוד היבט שיש לנו במושג "נקב, הנו היכולת לפרט, לבוא למקום של חלוקה, של יגיעה, של חוסר שלמות. כשאתה בא ללמוד תורה, עליך להרגיש חיסרון בידיעה. לנסות להבין אותה לפרטי פרטיה. אסור שהנקב ייסתם.
מכאן אנו גם מבינים מה היה חטאו של קרח משבוע שעבר: הוא רצה מדע ללא אמונה, והיכן שהמדע והאמונה סותרים זה את זה, המדע הוא הקובע.
כדי שלא נחשוב שהמדע, השכל, הספק, החלוקה הנם דברים פסולים ואסורים בשימוש, בא היסוד השבועי ללמד אותנו שלא כך הדבר. כל עוד המדע בא לשרת את האמונה, שהפרטים באו לגלות את הכלל שממילא קיים ועומד, אז נכון וצריך להשתמש בו.
היחס הזה בין דת למדע משליך יחד זהה בין הפנימיות לחיצוניות: אין המעשה החיצוני עומד בפני עצמו, אלא הוא אמצעי וביטוי לנקודה הפנימית. מאידך- אין הפנימיות עומדת בפני עצמה, אלא היא צריכה חיצוניות שתבטא אותה.
לא פעם אנו שומעים אנשים האומרים: 'אני דתי בלב'. נשאל אותו: גם את המשכורת שלך אתה מוכן לקבל רק בלב? רואים אנו שהאמירה הזאת היא בדרך כלל רק תירוץ כדי לא להתחייב לשינוי מעשי ונוקב.
נבוא בעזרת ה' לשימוש נכון בשכל שלנו ועל ידו להגדיל ולבסס את האמונה בליבנו כיתד שלא ימוט.

שבת שלום !

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or