היסוד השבועי "הכוונת פעולותינו פנימה תלויה בלימוד התורה על דרך הסוד"-פרשת בהעלתך

 

על האדם לפעול את כל פעולותיו לנקודה הפנימית שבו, שאם לא כן יוצא שמתייגעים לריק. ועל זה אנו מתפללים "לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". יש לשאול, אם כן, מה צריך לעשות בכדי לבוא למצב בו הפנימיות שלנו תהיה שותפה פעילה בכל מאווי נפשנו?

מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת במדבר מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם

בתפילת שחרית אנו מתפללים לה' ומבקשים ממנו ש"לא ניגע לריק" (תפילת "ובא לציון" שאחרי העמידה). לאדם ישנה שאיפה, או לכל הפחות צריכה שתהיה לו, שבכל פעולה שהוא עושה ישתף בה את פנימיותו. כל פעם שהוא פועל שלא על פי השאיפה הנ"ל, הוא בזבז אנרגיה. הוא פעל לריק. וזה מה שאנו מתפללים לה': שלא נעשה יגיעה לריק. שלא נפעל רק מבחוץ.
בכדי ללמד עצמנו לשתף את הפנימיות שלנו בכל דבר, עלינו ללמוד את התורה על דרך הסוד. כי אם לא, נבין שוב הכל רק על דרך החיצוניות ובמקום לכוון לנפשנו נדמיין איזה אדם ישיש עם זקן לבן וארוך מדליק מנורת זהב גדולה ומרהיבה ביופיה.
הזהר הקדוש, בפרשתנו, אומר בצורה מאוד חדה שאינה משתמעת לשני פנים, שהתורה לא באה לספר לנו סיפורים ומעשי הדיוט. האם תורתנו ספר היסטוריה היא או שמא מדריך רוחני לנפש האדם?
סיפורי התורה הינם לבוש שדרכו אנו צריכים לגלות את פנימיותה. דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים.
עלינו להשקיע את מירב מאמצנו בהשגת הנקודה הפנימית, שהרי לכל אחד מאתנו יש נשמה שרוצה את הפנימיות. לכל אחד ישנה את היכולת להגיע לכך. כבר לא ניתן לומר את התירוץ השגור בפי ההמון שלימוד חכמת האמת נועדה לקדושי עליון. בדור שלנו הלימוד הזה נפתח בצורה פלאית ומדהימה, כמו שמתאר בעל הסולם במאמרו לסיום הזהר המופיע בספרו "מתן תורה"- שאחד מהסימנים לכך שדורנו הוא דור הגאולה הוא גילוי סודות התורה בהמון. זוהי הדרך היחידה לצאת מהגלות.

מדוע צריך להזכיר את זה כל פעם מחדש?

הרי אמרנו זאת אינספור פעמים שחייב ללמוד את חכמת הקבלה, אז מדוע חוזרים על זה שוב ושוב? מהסיבה הפשוטה שלא די ללמוד את חכמת האמת בשכל, אלא עלינו לעשות את כל המאמצים-הן פעולות והן כוונות, כדי שהידיעות העמוקות יתפשטו אל ליבנו, שגם הרגש שלנו יתפעל ויתרגש מדבר אמת. ככול שנפרוט את הדברים יותר ויותר, כך נוכל לקרב יותר את השכל להרגשת הלב.

איך מפרטים את היסודות הרוחניים?

ניקח למשל את החוק הרוחני שאין העדר ברוחניות. בחכמה אנו לומדים שכשפרצוף משפיע מאורו לפרצוף אחר, אין הוא נאבד מאותו אור, אלא הוא נשאר גם בו וגם בפרצוף השני. אני יכול להבין את זה בשכל, אך ארגיש זאת בליבי? בכך שאתן 100 שקל לחברי ואנסה להרגיש שהכסף עדיין אצלי וגם אצל חברי. זה למשל חוק שלא ניתן לפעול אותו גם בגשמיות מפני העיוות שבה, אבל חוקים רוחניים שניתן לפעול אותם בהרגשה, צריך כל הזמן לשאוף לחיות אותם ולנסות להתרגש מהם.
התורה והמצוות הם המעשים שבאו לבטא את היסודות הרוחניים. למשל: מה הרווחתי היום, כסף או אהבה לאחר? מה נקרא אצלי "להתקדם בחיים", שיש לו רכב חדש מהניילונים או שהצלחתי לפנות מזמני כדי לתרום לקהילה בה אני חי?
ברגע שנתחיל לפעול כך, ניכנס לעבודה, שהרי האנוכיות שלנו תזעק מקרבנו שגם היא רוצה תשומת לב. ההתמודדות לא תהיה קלה, אך זאת נדע ונאמין בוודאות שהגענו למקום בו אפשר להתחיל ולצעוד אל עבר תכלית חיינו.

שבת שלום !

 

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or