כך נראית שבת קודש – בקהילת הסולם!

303

שבת בקהילת הסולם

במה מיוחדת כל כך השבת בקהילת הסולם?

מהם המנהגים המיוחדים של הקהילה?

כיצד משפיעה השבת על כל השבוע הבא?

 

יום יום אני מצפה, יום יום אני מתאוה, יום יום אני שואל – מתי תבוא שבת?

כמו ילד קטן שמחכה להפתעה גדולה, כך מחכה אני לקראת השבת בקהילה.

במשך השבוע אני עובד לפרנסתי, ובנוסף לכך אני מתעסק בתחומים שונים ומשונים הן בבית והן בחוץ, דברים רגילים שאינם מיוחדים רק לי. מחשבות טורדות את מוחי על עתידי הכלכלי ועל צורת חיי החיצוניים, איך יהיה? מה יהיה?

באווירת הנפש שלי אני מרגיש רחוק מקדושה, רחוק מעבודת ה' ורחוק מהרגש הפשוט, הפנימי.

יום ראשון, יום שני, יום שלישי וכו' כל יום שעובר אני מרגיש קצת יותר רחוק, קצת יותר נכווה מהעולם הזה.

נכון, אני משתדל לבוא לבית המדרש במשך השבוע, משתדל ללמוד תורה במשך השבוע, מתפלל כל יום שלוש תפילות ומקיים הלכות, ועם כל זה עדיין העיסוק הרב בענייני החולין במשך היום מקשה על הרגש הדתי ועל כל אוירת הנפש הרצויה ליהודי.

בשבת קודש המציאות היא שונה. בשבת עוזבים אנו את כל עיסוקי העולם הזה ומתרכזים בענייני הנשמה. אין דאגות פרנסה, אין מלאכות אסורות ויש השתדלות להתרכז בתורה וקדושה יחד עם כל החברים.

שבת מציינת את התכלית, את גמר התיקון, את הזמן בו הכל בשלמות האהבה עם הבורא. כמו בעל "עסק" שעוצר מידי פעם וחושב על תכלית העסק. הוא חושב האם הוא מכלכל נכון את צעדיו לקראת מטרתו או שמא בטעות הוא מבלה את זמנו בדרים שוליים או ח"ו בדברים המפריעים להתקדמות העסק. כך גם אנו עוצרים בשבת ומציינים יום מיוחד שבו מנסים להרגיש את המציאות השלימה ולראות האם אנו מתקרבים אליה או ח"ו מתרחקים.

מיד נשאל – הרי כך גם בכל מקום דתי, כך גם בכל חסידות, ואם כן, מה מיוחד בקהילת "הסולם"?

לכולם רצון טוב ודרכים טובות ולכל דרך מיוחדות משלה. אנו נספר מעט על השבת בקהילתנו, צורת ההתנהלות בה והאווירה בה.

 

פתיחת השבת היא במנהג חסידי מיוחד הנקרא "בואי כלה". השבת היא כביכול הכלה וזהו מנהג המציין מעין קבלת פנים לקראת הכלה, השבת.

כל החברים מתאספים בבית המדרש לפני כניסת שבת. מספר חברים "מעמידים" (כלומר, תורמים) מספר בקבוקי יין, הרב מברך על היין ומחלק לחברים, "לחיים!". כמו כן הרב מחלק לכולם קיגל שהחברים הכינו. למה כל פעם הרב מחלק? זהו סימן חשוב בחסידות המבטא את הרצון של החסידים לקשר עם הרב, שלכן הם באים לקחת ממנו את מה שהוא מחלק, הוא "נותן המתנה" והקשר איתו חשוב להם, ולא המתנה היא החשובה. לאחר מכן, הרב אומר דברי תורה המכינים את החברים לקראת השבת.

אחרי "בואי כלה", מתפללים מנחה, ולאחר תפילת מנחה עושים את סדר "קבלת שבת" הידוע, המלווה בתפילות, מזמורים, שירים ואפילו מעגל ריקוד של כולם יחד – ובכך מקבלים את השבת. לאחר מכן – תפילת ערבית של שבת.

לאחר התפילה, הולכים החברים לבתיהם ולמשפחותיהם לאכול סעודת ליל שבת. ישנם משפחות המזמינות משפחות אחרות או בחורים שעדיין רווקים לאכול אצלהם את הסעודה.

לאחר הסעודה מתאספים כל החברים שוב פעם בבית המדרש, והפעם ל"טיש חסידי" עם כבוד הרב.

ומה בטיש? בטיש יש אוירה מרוממה, של החברי'ה הקדושה, שנאספת באהבת רעים להתקדש יחד בעבודת ה' ובקדושת השבת.

"מעמידים" משקה מיוחד ואומרים "לחיים", אוכלים שוב קיגל, שרים שירים מיוחדים השייכים לטיש, כגון "כל מקדש שביעי", "רננו צדיקים" וכד', וכמו כן שרים שירים מהחוברת "שירי החברים" שכתבו החברים. כמו כן, הרב אומר דברי תורה, מפרשת השבוע ומעניינים שונים בתורתנו הקדושה.

לאחר הטיש, זהו הזמן למנוחה, שכידוע שינה בשבת תענוג. אך לא ארוכה היא השינה! שהרי גם ידוע שהזוהר הקדוש מפליג מאד בחשיבות הקימה בחצות לילה לעסוק בתורה… אז אמנם לא בחצות לילה אבל בשעה 4:30 לפנות בוקר שוב מתאספים כל החברים, והפעם, לשיעור תורה מפי הרב. לומדים זוהר השייך לפרשת השבוע, מאמרים בעבודת נפש וחסידות ועוד… חלק מהזמן הרב מלמד, וחלק מהזמן החברים לומדים ביניהם בקבוצות קטנות.

ללימוד זה מצטרפות גם מעט נשים הרוצות לבוא ללמוד תורה. בסמוך לאולם בית המדרש ישנה "עזרת נשים" כלומר אולם השייך לנשים, שמה הם לומדות, משם הם שומעות את השיעור ושמה הם גם מתפללות.

כך נמשך לו הלימוד המיוחד של שבת לפנות בוקר עד התפילה המתקיים בשעה 7:30.

לתפילת שחרית של שבת קודש כל הקהילה מגיעה, אנשים, נשים וילדים. לאחר התפילה הרב מקדש על היין, ומחלקים עוגות שהכינו נשות הקהילה. הרב אומר דברי תורה, שרים שירים משירי שבת או מחוברת "שירי החברים", ואפילו שרים "היום יום-הולדת" לילדים שהשבוע יהיה להם יום-הולדת.

לאחר מכן חוזרים לבתים לאכול סעודת שבת, שוב נחים כמה שעות, ושוב חוזרים לבית המדרש… והפעם ללימוד של ההורים עם ילדיהם, ביחד מחנכים לתורה. לעתים חוזרים עם הילד או הילדה על מה שלמדו בכיתה, לעתים מקריאים להם סיפור וכד', וכך יחד "בזמן איכות" מתקשרים ההורים עם ילדיהם בלימוד התורה.

 

לאחר חצי שעה של לימוד "הורים וילדים" מתקיים שיעור של הרב, בדרך כלל לומדים בשיעור את הספר "הכשרת האברכים" שכתב האדמו"ר מפיאסצינא, ולפני חגים לומדים דברים הקשורים לחגים. כמו בבוקר כך גם בזמן זה חלק מהזמן לומדים על-ידי שיעור וחלק על-ידי לימוד של החברים בקבוצות קטנות.

ומה עושים הילדים? בזמן השיעור מתקיימות פעילויות לילדים, כל גיל והפעילות שלו, מהתינוקייה ועד בר המצווה. הפעילויות מופעלות על-ידי הצוות המיוחד של מחלקת ילדים המלמדים את הילדים תורה וערכים חשובים וכן משחקים איתם באוירה טובה.

לאחר השיעור מתפללים תפילת מנחה של שבת, ולאחר מכן סעודה שלישית. סעודה שלישית היא הסעודה האחרונה בשבת ואותה אוכלים יחד כל החברים בבית המדרש.

סעודת שלישית היא שעת השיא, בעיניי. את הסעודה פותחים כמובן עם משקה חריף ש"מעמיד" אחד החברים, וממשיכים בסעודה קלה שהכינו הנשים. כן לפני כן, גם כאן, בסך הכל שוב אוכלים, שוב שומעים דברי תורה ושוב שרים שירי סעודה שלישית ושירים מחוברת השירים שכתבו החברים. אבל לא כך, לא סתם "שוב", האווירה היא אוירה קדושה, אלו רגעים של מעין עולם הבא, רגעים של התנתקות מעט מהרגשות הסוחפים של העולם הזה וניסיון לחדור לעולם הרוחני. ההרהור מכוון למחשבה על הקשר עם הרב והחברים שהולכים יחד בדרך ה', ומשקיעים בה את חייהם. הלב פורץ בשירה חזקה לאבינו שבשמים, ומבקש ממנו – חזק את ה"יחד" שלנו ושל כל כלל ישראל, קרב אותנו לעבודתך.

בלב כל אחד מהחברים, כך בטוח אני, נשארת חוויה חזקה לאחר כל שבת. נשאר מעין געגוע לטהרה ולקדושה שחווינו יחד בשבת, על-ידי דברי התורה, על-ידי התפילה, על-ידי השירה, על-ידי הסעודות יחד ועל ידי כל שאר הדברים המחזקים את ההרגשה הרוממה והרצויה.

אולי אפשר לומר שהשבת היא החומר דלק של החסיד – עד לשבת הבאה…

לאחר מכן, תפילת ערבית, הבדלה ומתחילים שבוע חדש בכוחות חדשים!