פניני החכמה: עלים ירוקים, שרצים מלקות ומה שביניהם

מה העניין של איסור אכילת שרצים בתורה בנפש האדם?  
מדוע בריה לא בטיל באלף,  מה הענין של המלקות בנפש האדם?
מדוע חרקים שלא רואים בעין מותר לאכול? 
מדוע בגמר תיקון העולם יהיה צמחוני?
מדוע חזיר נחשב חיה הכי טמאה?
מדוע הרבה מהתועלת לאדם מגיעה דווקא מהחרקים אם הם כל כך טמאים?
מדוע אכילת שרצים חמורה מאוד יותר מדברים אחרים?
מדוע אומות העולם יותר נמשכים לאכילת שרצים?
מה זה בעצם מזון רוחני?


השרצים וכל המינים האסורים הם בחינת ג' קליפות הטמאות שבאות ויונקות מהחיות שהאדם מצמיח מהרצון שלו. כאשר האדם בא להצמיח את מידת ההשפעה מתוך קרקע נפשו,  באים שרצים רמשים וכו בבחינת ג' קליפות הטמאות, ומנסים לקחת לחמוס ולינוק את מידת ההשפעה ולהורידה לקליפות.

מאז חטא אדם הראשון בכל דבר יש מזיקים פסולת, יש פסולת שניתנת לתיקון ויש שלא.
כל הצד של ג' קליפות הטמאות תיקונם הוא בהסרתם (כדוגמאת העורלה).

שרצים הם הקרובים לארציות ולא יכולים להתעלות ממנה.
כל מי שאוכל שרצים מביא עצמו לנמיכות ומגביר קשריו עם הארציות.

רק צדיק בבחינת רבי מאיר בעל הנס יכול לעלות את ג' קליפות הטמאות ולהקדישם להשפעה, לטהר את השרצים, אומנם המון ההעם,  חייב להפרידם ולהסירם.

גדולתו של רבי מאיר הייתה שהיה יכול להתיר את השרץ ולטמא את הטהור, דהיינו, כוח קדושתו הגדולה של רבי מאיר בעל הנס הייתה כה עמוקה וייחודית, עד שאלמלא אסרה תורה, יכול היה בכוחו הגדול להחזיר את העולם למצב שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, ובמצב זה הלא הטמא היה נהפך לטהור, כי כל טומאתו באה מפגם אדם הראשון, וכשיתוקן פגם חמור זה, לא יהיה השרץ טמא אלא טהור. ובפועל כאשר יוחזר המצב הקדמון לקדמותו, אף הטהור יהיה אסור באכילה כמו האיסור שנאסר הטמא לאחר החטא, כי אמנם אחר הפגם נאסר הטמא בגלל טומאתו, אך קודם שנפגם העולם היה אסור אף הטהור מחמת טהרתו והאיסור לקלקלו. (נרחיב בסוף)

בשר עוף למשל, יש עוד סיכוי בכוונה לשם שמים לתקנו, אבל כאשר האדם אוכל בשר שרצים, שהעצם שלהם מג' קליפות הטמאות, (או בשר חזיר כנל) אין לו אפשרות לכוון לשם שמים ולתקן את הרצון ובהכרח ירד לקליפות.

אין מדובר רק על בשר גשמי. בהחלט מדובר כסימן מובהק וכמצווה גם כפשוטו ממש! כי זה הקשר בין הפנימיות לחיצוניות, המצוות בעולם הזה.
אבל אדם יכול לאכול רק עלים ירוקים, אבל כל כולו גאווה ואנוכיות, אז מבחינת הגוף החיצוני לכאורה הוא צמחוני, אבל מבחינה פנימית הוא אוכל תנינים גדולים.

SONY DSC

כאשר האדם בא להשפיע, בבחינת מדרגת הצומח, צריך להיזהר מאוד מהקליפות שיונקות מהכוונה שלו, ומורידות אותה לפרטיות. רק אחרי שהאדם מנקה את כל הפסולת מתוך נפשו, בודק את כוונתו טוב טוב, אז ראוי לקבל את האור.
 –
למשל- לאדם יש מחשבה של השפעה, לעזור לכלל נגיד לכתוב מאמר, אבל באים הרבה יתושים (משרצי העוף)
חומסים לו את ההשפעה, מוצצים את ליבו של האדם ומנפחים אותה בדם של גאות, המגרדת לאדם, כבעל חי המגרד פצע וככל שממשיך לגרד פוצע את עצמו יותר ומתקרב לדין, אבל אין לו כוח להתגבר על כך ולהפסיק את הגרוד.
 –
אבל בחיצוניות עוד אפשר להתגבר, אבל כאשר היתוש נכנס לתוך פנימיותו של האדם, ונהיה חלק מדמו מנפשו זה טומאה שקשה מאוד להתגבר עליה, לכן על האדם לבדוק טוב טוב את כוונתו אם יש בה שרצים, או שהיא טהורה לשם שמים.
עוד משל: התועלים למשל זה כאשר מחלחלות לאדם מחשבות של פרטיות, מחשבות של קבלה עצמית. מה יצא לי מזה?
 pexels-photo-173086
מה העניין של המלקות על אכילת שרצים ורמשים?

ההכאות מחזירות את האדם למוטב,  מכים את השקפתו של האדם, את מצפונו, את רצונו ונפשו שיבין שחייב להפריד את הלכלוך. ההכאות האלה מאוד מייסרות את האדם עד שחוזר למוטב.

איסור אכילת שרצים אגב חמור מאכילת חזיר, כי באכילת חזיר לוקה פעם אחת, ובאכילת שרצים לוקה ועובר על כמה וכמה איסורים ביחד.
כמו כן בשרצים אפילו על פחות מכזית לוקה, ובחזיר למשל צריך כזית.

נראה גם ככל שהדבר קרוב יותר לארציות ככה הוא יותר טמא, והשרצים באמת מאוד קרובים לצד הארציות.

הענין של הכזית בשאר דברים אסורים, שמתחייב במלקות כאשר אכל כזית ולא בפחות, אני מניח לעניות דעתי, שאם זה בתוך מסגרת הלא לשמה (כזית) העברה- זה עוד פחות חמור כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אבל ברגע שזה עובר את גדר הלא לשמה {כזית} – הרי זה חמור ביותר ומתחייב באיסור תורה ומלקות.

בית דן של מעלה כנגד הראש בית דין של מטה כנגד הגוף.

 c1a98fb6092337a1804e91534e938883
 –
מדוע לא לוקה על שרץ שלא רואים בעין (בבדיקה טובה ועמוקה) למרות שאם יסתכל במיקרוסקופ
יראה חרקים, אבל עדיין יהיה מותר לו לאכול, וגם לא מחויב לבדוק במיקרוסקופ?
 –
צריך לזכור שהגשמיות היא סימן ולא סיבה.
נתנו לנו סימנים מובהקים שבאו ללמד אותנו לאן לכוון את נפשנו.
הגשמיות היא גירוי לצד הרוחני שבאדם.

התורה ומצוות הם הגירוי הכי טוב לצד הרוחני שבאדם. בעולם הזה הגירוי הוא במסגרת החושים שניתנו לאדם לעבודה, מה שמעבר לתפיסה הבסיסית של החושים הגשמיים של האדם
לא מהווה גירוי עבורו לכן אין לו מה להתעסק עם זה, ואף יותר מזה, אם יתעסק עם זה עלול לפספס את המטרה האמיתית, שהיא העבודה הפנימית.

לכן נתנו לנו סימן סביר, שנתפס במסגרת חמשת החושים שלנו, אם לא נתפס ממילא לא גירוי מבחינתנו לעבודה פנימית, ממילא אין לו שום משמעות.צריך גם לזכור שהדבר החיצוני מצד עצמו לא פוגם בכלום!
רק בגלל שיש פירוש אוטומטי, שאם הנפש אוכלת חרק למשל זה מגרה בה צד של טומאה, לכן אסור לאכול חרק.
אבל אם זה מעבר למסגרת החושים אין בכך כלום, כי זה לא סוג הגירוי שניתן לנו לעבודה פנימית. כמו כן ראוי לשים לב טוב טוב, כי האדם הרבה פעמים בצד המעשה החיצוני אוכל סופר כשר, אבל בתוך נפשו כל כולו שקצים ורמשים רוחניים, שהם באמת נראים רק בעין רוחנית (חושים של השפעה) לכן הדרך האידיאלית, היא להשתמש בסימן הסביר והטוב שנתנו לנו חזל והתורה הקדושה, כגירוי לעבודה רוחנית.
ולעשות את העבודה הרוחנית.
יש גם הרבה שרצים שהם בצבע של הפרי והירק- פרטיות שמסוות את עצמה, אבל אם לא יבדוק האדם את נפשו טוב טוב, לעולם לא ימצא אותם.  צריך לבדוק לאור התורה ורק אז יכול לראותם (אפשר להתחיל עם אור השמש כסימן)

לדוגמא- לא לאכול חזיר – שהאדם חוזר לקיים תורה ומצוות בעל מנת לקבל לעצמו, למרות שהחליט בעבר שזה פסולת, ושוב חוזר לסורו, לתאווה בזויות ונמוכות בנפשו, ויותר מזה החזיר מציג חזות כשרה "ראו, יש לי פרסות שסועות כמו חיה כשרה"! אך מה שעומד מאחורי הציפוי החיצוני הזה הוא הבפנים שאינו כשר.
חיצוניות יפה – המון תורה ומצוות, אבל הכל לקבל בעל מנת לקבל לעצמו.
הסוס עוד יודע שהוא לא בסדר בחוץ ובפנים- כל כולו תאווה עצמית, ולא סתם תאווה מוכן לרוץ בשביל התאווה, אפילו מכסה את העיניים שלא יאבד דעתו מרוב תאוות, לא כמו חמור עצלן.
אבל החזיר עוד יש לו ספק אולי אני צדיק, ומנסה להסתיר את הפנימיות הרקובה שבו. לכן חזיר נחשב אחת החיות הכי טמאות שיש. כי זיוף זה הדבר שהכי מרחיק, כל צד הקליפה מבוססת על זיוף של הקדושה.

2010-spring-wallpaper_1920x1200_76653

מה זה בעצם מזון רוחני?

המושכלות הם המזון הרוחני של הנשמה.

שאח"כ על האדם להוריד ולעכל את המושכלות האלה שיבנו את גופו (את צד הלב שלו)

על האדם להזין את עצמו ממושכלות אמיתיים ורוחניים, ולא מושכלות ריקות.

יש גם מזונות פחותים במעלה, כגון – תאוות אנושיות- כבוד, וממשלה.

עדיף לא לזון את עצמנו במושכלות של תועלים (מחשבות של פרטיות)

כי סך הכל צריך להוציא את הכל אחכ.. וזה לא נעים.

 

 

 –
מדוע בגמר תיקון העולם יהיה צמחוני?
בקצרה האכילת בשר היא בגלל החטא, לא בגלל מעלה.
הבשר זה בעצם כסימן – שהאדם מקבל השלמה לכלים שלו מבחוץ.
מבחינה טכנית בשר מגיע יותר לא לצורך אנרגיה אלא לצורך בניית האיברים (למרות שמסה שווה אנרגיה)
אבל במצב השלם, יש לאדם את הכלים האלה מובנים בו ואין לו צורך לקבל אותם מהחיצוניות.
לכן לא יהיה לו צורך לאכול בשר, כי יהיה לו כלים עצמיים.
יהיה רק צימחוני כנגד – חיה ויחידה מצד האורות.
(הערה- אין מדובר רק מבחינת גשמית)
 496ee2a3927c8088cb9f3e3136342f40
מדוע אומות העולם נמשכים יותר לאכילת שרצים?
מכיוון ששורש נשמתם מצד ג' קליפות הטמאות ולא מקליפת נוגה, לכן הם נמשכים לחיות שנמשכת משמה.
אבל היהודי ששורשו ממלכות שעלתה לבינה באופן טבעי לא נמשך לצד הטומאה הזו, לפחות לא במזיד, אפילו רואים זאת כסימן בגשמיות.
מדוע בריה לא בטיל באלף?
לעניות דעתי, נראה שבריה זה בחינת עצם, בחינת כלל, וכאשר יש כוח איכותי, שום כמות בעולם לא יכולה לנצח אותו.
*שמעתי מהרב לאחרונה רעיון באחד השיעורים, הכיוון הוא לא זוכר מדויק-  ששישים זה בחינת החסדים, ואין החסדים יכולים לבטל בחינת חכמה (בריה שלמה)  רק אלופו של עולם יכול.
 –
מה ההבדל בין שרצי העוף המים והארץ?
לעניות דעתי, ייתכן שזה כנגד ראש תוך סוף. ודרוש עיון.

 chambon-3
מדוע הרבה מהתועלת לאדם ולעולם מגיעה דווקא מהחרקים אם הם כל כך טמאים?
לאחר חטא אדם הראשון ניתנה הממשלה לקליפות.
הממשלה של קיום המציאות.
 –
למשל- הדבורה יש לה תפקיד עצום, בלי הדבורה לא היה זיווג בין הצמחים, לא היה דבש וכו.
אבל זה רק קליפה שבאה לשמש את הקדושה, כי הדבש האמת מגיע מהצוף ולא מהדבורה.
אז הקליפות האמת יש להם תפקיד חשוב מאוד בעולם, ולכאורה גם לא היה קיום לעולם גם בלי הקליפות.
אבל הם רק אמצעי.
לכן כל התפקידים שהם עושים בחיצוניות בטבע, בצד העולם זה טוב.
אבל צריך להפריד בין ממלכת הקדושה לממלכת הקליפות.
כל אחת עושה את תפקידה.
האדם הוא הכלל שנע בין כל המערכות האלה, ועליו להשתמש בחומרים שניתנו לו מלמעלה כדי לעשות את העבודה רוחנית הכי טובה שהוא יכול.
 –
כמו כן הקליפות הגדולות שומרות על מה שאנחנו לא יכולים לתקן.
יש הרבה פסולת שאין לנו כלים לתקן, אז בנתיים יש קליפות שאוכלת אותה בשבילנו ושומרות עליה עד שנהיה ראויים לתקן אותה בעצמנו.
בכללות כל מה שהתורה התירה לנו לאכול בעלי חיים דגים ועוד, זה לפי השורש הרוחני שלהם.
כל מה שבא מקליפת נוגה, אפשר לאכול בקדושה.
כל מה שבא מצד ג' קליפות הטמאות, גם בקדושה אי אפשר לאכול והיא תהפך לטומאה גדולה.
 –
יותר מזה, אם אדם אוכל גם מקליפת נוגה לשם הפרטיות, אז ג' קליפות הטמאות מורידות את קליפת נוגה למטה אליהם, אפילו אכל מאכל כשר (כגון כבוד על מעשה טוב) אבל זה רק בהתכללות, לכן יורד רק לשעתו ויכול לחזור למוטב אחכ. אבל אם אכל מג' קליפות הטמאות מכתחילה (למשל חזיר) יהיה מאוד קשה לתקן ולעלות בחזרה.
 –
אז בע"ה נקבל על עצמנו קודם כל באמת להיות מודעים לנושא השרצים בירקות פירות עלים ירוקים ועוד.
אבל לא להישאר שמה, לזכור שכל החומרות הקשות האלה, הם בגלל שזה בא לסמן לנו לאן לכוון את נפשנו ולדקדק בבדיקת ליבנו בעבודת ה'.
 
וכל פרי ופרי שלנו בעבודת ה' לבדוק מאה פעם, האם הוא פרי של סיטרא אחרא שהקליפה יונקת ממנו, או פרי דקדושה.
 
בהצלחה

בונוס:


  canthigaster-cicada-278069_1280turtle-828654_1280butterfly-22998_1280dragonfly-1030840_12805nx24exif1

 

 

 

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו