אהבת חינם וגאולת ישראל? רק בלימוד חכמת הקבלה

פרק זה הוא חשוב ביותר, אם לא החשוב ביותר בדברינו אליכם. בפרק הקודם, דיברנו ברמה הפרטית, מדוע כדאי לאדם היהודי ללמוד את פנימיות התורה, וכעת, אנו פונים למישור הכללי יותר, הנוגע לכל עם ישראל, וכמובן שכל ישראל ערבים, וכל אדם חייב לראות עצמו אחראי באופן אישי לגורל עמו בבחינת עשה מצווה אחת הכריע את העולם כולו לכף זכות.
רבות דיברו המקובלים על הקשר בין לימוד חכמת הקבלה ברבים, כך שכל העם ילמד חכמה זו, ובין ביאת המשיח והגאולה. אך מניין לנו רעיון זה? וכי אם כולם ילמדו רק את פלפולי הגמרא, לא נוכל להגיע לגאולה הזו? ובכלל מה הקשר בין לימוד הפנימיות, לאהבת חינם (שכידוע בעבור שנאת חינם חרב הבית, ובאהבת חינם ייבנה במהרה בימינו הבית השלישי).
תיקוני הזוהר
וביאור ענין זה, מפורש בתיקוני זוהר (תיקון ל' ד"ה נתיב תנינא), ומפאת קוצר היריעה נביא עיקרי הדברים בארמית ואת פרושם –
נתיב תנינא, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מאי ורוח, אלא בודאי בזימנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו וכו'… ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין. בההוא זימנא, ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח) לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. וי לון מאן דגרמין, דיזיל מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת דקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה, דאיהו י' מינה וכו'. והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח ואיהו רוח הקודש, ואיהו רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'….ובגין דא, אמר קב"ה, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו בלאו פרס, ולא על מנת לקבל פרס, דיראה ואהבה על מנת לקבל פרס, איהי של שפחה, ותחת שלש רגזה הארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה.
ביאור תיקוני הזוהר
האדם, צריך להגיע ללימוד תורה לשמה, אלא, שאי אפשר להגיע למדרגה זו, מבלי לעבוד קודם בלימוד תורה שלא לשמה. לימוד תורה שלא לשמה הכוונה, לימוד למען קבלת כבוד, או מטעם שרוצה לקבל הטבה (שכר בעולם הזה, בנים צדיקים, שכר בעוה"ב וכד'). וכמו שכתוב בשל"ה שאף על פי שאמרו רז"ל (פסחים נ') לעולם ילמוד אדם שלא לשמה כי מתוך וכו' עם כל זה הוא חטא ונחשב ניאוף (!!!). מכאן נבין, שכל הלימוד שאנו לומדים בתחילת הדרך, הוא בבחינת "שלא לשמה", וכי עלינו להמיר לימוד זה, שהוא נקרא גם השפחה, ללימוד אחר, שנקרא הגבירה.
ומדוע התירו לנו, את הלימוד שלא לשמה? אלא שהמאור שבתורה, מחזירו למוטב, ואז נחשבת התורה שלא לשמה, כשפחה דקדושה, המסייעת לגבירה, שהיא לימוד תורה לשמה.
כיצד זה מתקשר לגלות וגאולה?
ממשיך ואומר, שבזמן גלות דהיינו בעת שישראל עדיין עוסקים בתורה ומצוות שלא לשמה, אמנם אם הם בבחינה זו, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הרי השכינה ביניהם, אבל בבחינת גלות, מטעם שעדיין לא באו לשמה, וכנ"ל, בסוד השפחה דקדושה וז"ש, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, כלומר שהיא בהסתר, אבל סופם לזכות לגילוי שכינה. ואז הרוח דמלך המשיח מרחפת על העוסקים, ומעוררת אותם לבא לשמה, בסוד המאור שבה מחזירם למוטב, שמסייעת ומכינה להשראת השכינה שהיא הגבירה.
אמנם, אם ח"ו אין העסק הזה דשלא לשמה ראוי להביאם לשמה, מטעמים הנ"ל (למה? ראה פרק למה לי ללמוד פנימיות), אז מצטערת השכינה ואומרת, כל הבשר חציר ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, כלומר, שכל עסקם בתורה ומצות הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם, ואין העסק בתורה מסוגל להביאם לשמה ח"ו, ועליהם אין רוחא דמשיח מרחפת, אלא הולכת מהם ולא תשוב, כי השפחה הטמאה עושקת תורתם ויורשת את הגבירה כנ"ל, משום שאינם בדרך לבוא מתוך שלא לשמה לבחינת לשמה, כנ"ל.
מהו החטא הגדול?
מהו החטא במצב זה שהאדם לא מצליח להגיע ללשמה (שכן אינו זוכה למאור שבה)? כי אעפ"י שאינם מצליחים ע"י העסק בתורה הנגלית משום שאין בה מאור, והוי יבשה, מסיבת קטנות דעתם, מ"מ הרי יכולים להצליח על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה מלובש בלבושין דהקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות אשר בנקל היו יכולים לבוא באותה הבחינה של שלא לשמה המביאתם לשמה (למה? ראה פרק: "למה לי ללמוד פנימיות"), שאז היתה רוח אלקים מרחפת עליהם, בסוד המאור שבה המחזירם למוטב, אמנם בשום אופן אינם חפצים בלימוד הקבלה, ועוד מגנים את כל מי שמעז לומר, שיש ללמוד חכמה זו, וז"ש וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, כמא דאתמר דאיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה וכו'. ומי לא יבהל למשמע הדברים הללו, בעוד שמי יכול להעיד על עצמו שכבר הגיע ללימוד לשמה??
השבועה
המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות, יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, כלומר שיגיעו ללשמה, שז"ס השבועה: "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". באופן, שכל אריכות הגלות והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים לנו, עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה, ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך סוד הכתוב ונחה עליו רוח חו"ב וכו', ואז נזכה לגאולה השלימה. גם נתבאר, שאי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה הגדולה הזו, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת, משא"כ בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם (למה? ראה פרק: "למה לי ללמוד פנימיות").
תרגום חופשי
ולמי שזה לא הספיק, להלן תרגום חופשי של הדברים מסוף המובאה:
בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב להעולם, דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. הרוח הזה נסתלק לו והלך ואינו מאיר בעולם.
אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם".
אז מה זה אהבת חינם?
עוד נבין מכאן הקשר לאהבת חינם, שכאשר המאור שבה מחזירו למוטב, ועוסק האדם בתו"מ שלא בע"מ לקבל פרס, אלא הכל עושה למען דבקות ולמען השפעת נ"ר לבורא ית', הרי הוא מוכן לעבוד גם ללא שכר = בחינם!!! ולכן עתה ברור, מדוע ייבנה הבית במהבי"א רק בעבור אהבת חינם, כי כל עוד אנו לומדים שלא לשמה, אנו לא אוהבים לעבוד בחינם!! אנו שונאים לעבוד בחינם!! אנו רוצים לקבל תמורה עבור כל דבר שאנו עושים למען הקב"ה, ואפילו לימוד התורה שלנו, נגוע ברצון לקבל שכר, ומי שלא מאמין, שיפתח את עיניו ויראה חילולי ה' רבים שקורים לצערנו בתוך המחנה הדתי, או החרדי, רק בגלל כבוד שאנשים מעוניינם לעשות על חשבון תורתנו הקדושה. אבל, ב"ה, יש דרך, יש עצה, והיא אינה מוסתרת ממך קורא יקר, היא מובאת כאן לפניך, בשורות אלה של תיקוני הזוהר.
בהכל יש פנימיות וחיצוניות
עוד נקודה שכדאי לשים לב אליה, מובאת בהקדמה שכתב בעל הסולם לספר הזוהר (כאמור, בעל הסולם כתב הקדמה לכל ספר ולכל חיבור שלו), בה מדגיש את כך שישראל, הם בחינת פנימיות העולם, והגוי, הוא בחינת חיצוניות העולם. ועל כן, כל מי שמחשיב את החיצוניות יותר על פני הפנימיות, וגם מי שאינו לומד פנימיות (שזה בסדר ומותר), אך משפיל ומבזה את לומדי הפנימיות, הריהו מגביר את בחינת החיצוניות בעולם, נותן כח לגויים ולחיצוניים לשלוט. ונביא כאן בקיצור את לשונו הזכה בהקדמה שם:
סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים. וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם. ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
סז) ובהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחינת אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף, כמ"ש (אבות פ"א) "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז גורם במעשיו גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.
סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם…
אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה… הוא נמצא גורם בזה להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.
ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה מעל על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.
הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.