משל העבד הנאמן עד מאוד

נביא כאן משל שיתאר בכי מה את מצבו של אדם שמתעקש שלא ללכת אחר דעתם של גדולי ישראל, ואינו מוכן ללמוד גם מהחלק הנקרא "נשמת התורה" הלא היא פנימיות התורה, שהיא כנשמה הנותנת חיות בגוף –
מעשה במלך שחפץ להעביר אגרת חשובה אל ירושלים, העיר החשובה מכולן, ובאגרת זו תלויה גורל הממלכה כולה, לשבט או לחסד. כמובן, שדבר כגון זה אין מפקידים בידי כל אחד, על כן קיבץ המלך בבהילות מכל נתיניו ואוהביו את המוכשרים והנאמנים ביותר, ובדקם אחד אחד ובחן את נאמנותם ואהבתם למלך ואף את עוז ליבם וחכמתם, שמא יארע מקרה והאגרת החיונית לא תגיע ליעדה ובזמן המיועד והנצרך.
ואכן, לאחר כל המיונים והסינונים, נמצא העבד הנאמן המוכשר והאמיץ ביותר שיוכל לנשא האגרת בשלמות ובבטחה ולהביאה לירושלים, ושמח המלך על שעלה בידו לאתר נתין מתאים כל כך למלא מצוותו הדחופה.
בלילה שלפני היציאה לדרך, חשב עם עצמו העבד שנבחר, מהי הדרך הטובה ביותר בה יוכל להגיע לירושלים. לא טיפש היה העבד, שכן גבר על כל שאר המועמדים, ומתוך שהיה פיקח, עלה בראשו רעיון – לא אקח את המרכבות והסוסים וחיל הפרשים הרבים שהפקיד המלך בידי כדי שיביאו אותי לירושלים, אני, בוחר לצעוד ברגל עד ירושלים, ובכך להוכיח למלך עד כמה נאמן אנוכי למצוותו! מוכן אני לטרוח ולהתייגע בצעידה ברגל עד לירושלים, וכך, חשב בליבו, יראה המלך כמה אוהב אני.
אחרי שנים של הליכה עיקשת בדרך הקשה, כבר המציאו מכוניות ומטוסים, והנה, נעצרת מכונית מרצדס מפוארת, מהירה ובטוחה מאוד, והנהג מציעה להסיע את השליח שהחל את מסעו לפני שנים כה רבות, אבל, הוא בשלו, הוא רוצה להגיע ברגל לירושלים…
ודאי לנו, שטועה העבד, ופרש לא נכון את ציווי מלכו, והחשיב יתר על המידה את הדרך, ולא את התכלית והמטרה שלשמה בחר בו המלך – להגיע ירושלים עם האגרת, בדרך המהירה ביותר.
משל פשוט זה, יכול להבהיר לך, קורא נשגב, שכן, אפשר להגיע לתכלית התורה, שהיא הדבקות בה' יתברך בדרכים שונות, אך השאלה הנוקבת, באיזו דרך תבחר אתה, האם באותה הדרך אותה מהללים ומשבחים כל גדולי ישראל (ראה ציטוטים), או בדרך שגם בה תגיע, אך המסע הארוך, יתארך לו עוד יותר.
ומהי הדרך המובחרת יותר, המשובחת יותר, הבטוחה יותר להגיע לירושלים (ירושלים מלשון "שלמות")? על כך נענה ב"ה בהמשך.