התבוננות שבועית – בלק

125

כב,ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַחֲזָא בָּלָק, בַּר צִפּוֹר, יָת כָּל דַּעֲבַד יִשְׂרָאֵל, לֶאֱמוֹרָאָה.
כב,ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּדְחֵיל מוֹאֲבָאָה מִן קֳדָם עַמָּא, לַחְדָּא–אֲרֵי סַגִּי הוּא; וְעַקַת לְמוֹאֲבָאֵי, מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כב,ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַאֲמַר מוֹאָב לְסָבֵי מִדְיָן, כְּעַן יְשֵׁיצוֹן קְהָלָא יָת כָּל סַחְרָנַנָא, כְּמָא דִּמְלָחֵיךְ תּוֹרָא, יָת יָרוֹקָא דְּחַקְלָא; וּבָלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא לְמוֹאָב, בְּעִדָּנָא הַהוּא.
כב,ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר, לִפְתוֹר אֲרָם דְּעַל פְּרָת אֲרַע בְּנֵי עַמֵּיהּ–לְמִקְרֵי לֵיהּ:  לְמֵימַר, הָא עַמָּא נְפַק מִמִּצְרַיִם הָא חֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא, וְהוּא שָׁרֵי, מִלְּקִבְלִי.
כב,ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. וּכְעַן אֵיתַא כְּעַן לוּט לִי יָת עַמָּא הָדֵין, אֲרֵי תַּקִּיף הוּא מִנִּי–מָאִם אִכּוֹל לְאָגָחָא בֵּיהּ קְרָב, וַאֲתָרְכִנֵּיהּ מִן אַרְעָא:  אֲרֵי יָדַעְנָא, יָת דִּתְבָרֵיךְ מְבָרַךְ, וְדִתְלוּט, לִיט.
כב,ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק. וַאֲזַלוּ סָבֵי מוֹאָב, וְסָבֵי מִדְיָן, וְקַסָמַיָּא, בִּידֵיהוֹן; וַאֲתוֹ, לְוָת בִּלְעָם, וּמַלִּילוּ עִמֵּיהּ, פִּתְגָמֵי בָּלָק.
כב,ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם. וַאֲמַר לְהוֹן, בִּיתוּ הָכָא בְּלֵילְיָא, וַאֲתֵיב יָתְכוֹן פִּתְגָמָא, כְּמָא דִּימַלֵּיל יְיָ עִמִּי; וְאוֹרִיכוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב, עִם בִּלְעָם.
כב,ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ, לְוָת בִּלְעָם; וַאֲמַר, מַאן גֻּבְרַיָּא הָאִלֵּין דְּעִמָּךְ.
כב,י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי. וַאֲמַר בִּלְעָם, קֳדָם יְיָ:  בָּלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא דְּמוֹאָב, שְׁלַח לְוָתִי.
כב,יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ; עַתָּה, לְכָה קָבָה-לִּי אֹתוֹ–אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו. הָא עַמָּא דִּנְפַק מִמִּצְרַיִם, וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא; כְּעַן, אֵיתַא לוּט לִי יָתֵיהּ–מָאִם אִכּוֹל לְאָגָחָא בֵּיהּ קְרָב, וַאֲתָרְכִנֵּיהּ.