פרשת ניצבים

439

בס"ד

שלום ידידים יקרים,

חודש אלול הולך ומסתיים. יש עוד מספר ימים לראש השנה. בבתי כנסת רבים אומרים סליחות באשמורת הבוקר. סליחות הן הזדמנות לחדש את הברית עם הבורא. לא תמיד אנו מבינים מה יש לכוון בפנימיות במילות תפילה אלה. בהמשך, שיעור מאת הרב אדם סיני שליט"א שיקל על כולנו להבין מהי העבודה המצופה מאיתנו בימים אלה.

קריאה מועילה לכולם!

ומהנעשה בבית מדרשנו…

שבת הכנה לראש השנה

השבת אנו מקיימים שבת הכנה לראש השנה. נלמד מאמרים מתוך דברי בעל הסולם והרב"ש הנוגעים לחג זה ונעשה הכנה ראויה ליום הדין. הנכם מוזמנים להצטרף אלינו!

לפרטים- קרן – 050-314-1111

נסיעה לציון הרב"ש מוצאי צום גדליה

ביום שני ה' תשרי יחול יום הסתלקותו מן העולם של רבי ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו של בעל הסולם. בכל שנה נוסעים אנו להר המנוחות בירושלים להתפלל על הציון שלו בליל פטירתו. כך נעשה גם השנה בע"ה.

הנסיעה היא באוטובוסים. במקום מקיימים שיעור קצר לזכרו, מתפללים עם הרב אדם סיני שליט"א על הציון ולאחר מכן יש כיבוד קל וחוזרים. החוויה של נסיעה לירושלים בלילה, להיות במקום קדוש זה ולהתפלל, היא חוויה שלא שוכחים. מטביעה היא בנפשנו חותם משמעותי ומאפשרת לנו לזכור מהם הדברים החשובים באמת. בימים אלה שבין כסה לעשור, ימים של חזרה בתשובה, ימים של הכנה ליום הכיפורים, ראוי להרבות בקדושה. הצטרפו אלינו!

אנו מזמינים את כל מי שרוצה להצטרף, ליצור עמנו קשר.

לפרטים- קרן – 050-314-1111

אוטובוסים יצאו מראשון לציון, אלקנה ורמת גן אחרי סעודה לכבודו של הרב"ש ולשבירת צום גדליה שיחול ביום ראשון.

הסעות יצאו בסביבות השעה 20.30 ביום ראשון, אור לה' תשרי תשע"ה,  28.9.14 ויחזרו בסביבות 1.00.

הנכם מוזמנים!

אנו מאחלים לכם, למשפחותיכם ולכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה!
היות וההרגשה של האדם לגבי הדברים הרעיוניים משתנה תדיר, מחויב הוא לפעול על ידי ברית, על ידי החלטה מראש על נקודת ההשתייכות האידֵאית שלו.

האם הברית כובלת או משחררת?

 הרעיון של ברית, הגורם התחייבות לאדם, קשה מבחינה רגשית. האדם אינו רוצה להיות מחויב. ישנה הרגשה, שההתחייבות מגבילה את יכולת האדם להיות משוחרר, להיות הוא.

האמת היא שונה לחלוטין. אדם שאינו נתון לבריתות, נתון הוא לרגש המשתנה, הבנוי

מההשתנות הסביבתית שלו. הרגש פועל על נקודת זמן פרטית והיות והאידֵאה המחברת, היא לא במקום מורגש זה, על כן אין לסמוך על הרגש כנקודת חיבור, אלא על הברית המחייבת. שאם לא כן, ברית הבנויה רק על הרגש רגעי, עתידה הודאִי הוא, פרוד ולא חיבור.

 אמנם ישנם דברים, שטוב שנשאירם פתוחים להחלטות משתנות ומזדמנות, אך בדברים החשובים בחיים, ראוי שניצור בריתות, נקודות התחייבות גם פרטיות וגם ציבוריות.

כיצד נבוא לסליחות? 

חלק שני מתוך שיעור של הרב אדם סיני שליט"א

אנחנו מתחילים את הסליחות במילים: "קמתי באשמורת לבקש על עווני ונפשי שחרחורת מפני רוב זדוני". ככה מתחילים בבוקר, הספרדים לפחות, את הסליחות. נפרש קצת את הסליחות, לא הכול, אבל חלקים.

"קמתי" זה ענין של קימה. יש שלושה מצבים לאדם: שכיבה, ישיבה וקימה.

שכיבה זה כשהוא לא פועל שום דבר מצד עצמו. ישיבה זה כשהוא פועל, אבל רק דבר חלקי. קימה זה כשהוא במצב של גדלות. לכן, כשאני אומר קמתי, זה תמיד מצב של גדלות. "קמתי באשמורת" הכוונה: באתי מתוך כוח לבקש סליחה, לא מנמיכות קומה.

"לבקש על עווני"

לבקש זה נקרא בחכמת הקבלה העלאת מ"ן, העלאת ביקוש מהתחתון לעליון. עוון זה עיוות הדרך. אז הכוונה במשפט זה היא: באתי לבקש על כך שעד כה עִיוָּותִּי את הדרך, התנהלתי באופן גשמי, נהניתי מהדברים הפרטיים ולא מהדבר שהוא עצם תפקידי בעולם. כי תפקידי בעולם הוא להגדיל את היכולת שלי לשרת את הבורא, ולתפוס את המציאות של הנצח הזו – ולהתקשר אליה.

"ונפשי שחרחורת"

שחור זה מה שבולע לתוכו את כל הספקטרום של האור. לבן זה מה שנותן את כל האור. "ונפשי שחרחורת" זה אומר שהנפש שלי היא רק בבחינת מקבלת לעצמה.

"מפני רוב זדוני"

דהיינו, כשעשיתי את כל הפעולות האלו, עוד לא עשיתי סתם בשגגה, אלא "מרוב זדוני" – עשיתי אותם בזדון, מכוונת הלב.

לכן, האדם בא ומתחיל, מצד אחד, עם כוח – אני בא בקימה, אך מצד שני, אני בא בקימה ואומר את כל חסרונותיי. זה אומר שאני בא ממקום מאוד נמוך. צריכים לדעת שמקום נמוך זה פוטנציאל גדול מאוד. כשבן אדם רוצה לקפוץ, הוא מתכופף. הוא יכול להשתמש בהתכופפות הזאת כדי לקפוץ למעלה. הוא גם יכול להשתמש בהתכופפות הזאת כדי לרדת למטה. לכן, לא צריך לחשוש מהתכופפות, בתנאי שמשתמשים בה כדי לעלות. הסליחות הן ההתכופפות.

בהמשך אומרים: "בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים. שפוך שיחה, דרוש סליחה מאדון האדונים".

"בן אדם"

מה זה אדם? אדם זה מלשון אֲדָּמֶה לעליון. כמו שהעליון משפיע, כך אתה, הבן של אותו משפיע, אתה צריך להידמות אליו.

"מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים"

מה זה אדם שהוא נרדם? נרדם זה נר דם. נר זה נקרא נשמת האדם, דם הכוונה שהיא נמצאת בדממה. דהיינו, היא לא פועלת את תפקידה. "מה לך נרדם?" הכוונה היא למה אתה נמצא בדממה כזו כלפי הבורא יתברך? "קום" – היה בגדלות, כמו שאמרנו קודם.

"שפוך שיחה"

מה זה שפוך? שפוך הכוונה, שלא תתחיל לומר: "את זה אני אגיד, את זה אני לא אגיד". שפוך זה תגיד הכול. זה נקרא שפיכה. יש מזיגה ויש שפיכה. המזיגה היא מדויקת. שפיכה אתה נותן את הכול.  "שיחה" זה אומר שהדברים נובעים, ואתה מדבר כמו אל חבר, שאתה לא מסתיר שום דבר. כמו שכתוב: "דאגה בלב איש ישיחנה". הצורה שבה האדם מתקן את נפשו, היא דרך זה שהוא משיח את דאגתו.

"דרוש סליחה מאדון האדונים"

מדוע לא אומר "בקש סליחה" אלא "דרוש סליחה"? ממי אתה צריך לדרוש סליחה? "מאדון האדונים" – מהתפיסה שלך שיש אדון אדונים, מזה אתה יכול לקבל את הסליחה. אתה צריך לדרוש את הסליחה. סליחה זה עניין של דרישה. זה לא עניין של דבר פשוט. סליחה אתה צריך לדרוש מתוך נפשך פנימה. אם אתה לא דורש את זה מנפשך, אתה לא יכול להגיע לסליחה שלמה בתוכך.

לכן אומר בהמשך "לך ה' הצדקה, ולנו בושת הפנים". עוד פעם אנחנו אומרים שהבורא צודק במעשיו – הוא דבר שלם.

"ולנו בושת הפנים"

פנים זה הצד החשוב של האדם. בושה זה אומר הפוך מהאהבה. בושה איננה מבוכה. אנשים חושבים שאם 'התביישתי' לומר למישהו דבר מה, זו בושה. זה לא נכון – זו מבוכה. יש עניין של בושה. בושה זה אומר שאני קיבלתי, אבל לא מתוך אהבה, לא מתוך זה שזה מגיע לי. זה נקרא בושה.

"עמוד כגבר והתגבר"

עמוד כגבר, לא כנמושה. צריך לעמוד עם כוח גבורה גדול כשאתה בא לבקש סליחה. מה זה לבקש סליחה אם כך? להיות חזק ולומר "אני רוצה לראות את הביקורת שבי". כי אדם שבא לבקש ביקורת, הוא בא מתוך עוצמה. אם הוא בא מתוך עוצמה נפשית לבקש ביקורת, אז הביקורת הזו היא דבר מצוין בשבילו. אנשים חזקים צריכים לבקש ביקורת. אנשים חלשים, אם עושים עליהם ביקורת, הם מיד מתפרקים.

לכן ע"פ הקבלה, לפני הבוקר, עושים סדר שלם של לימוד פנימי בתוך האדם, סדר של לימוד בלילה – כדי להכין את עצמנו לבוקר. למה? כי הבוקר זה עניין של ביקורת גדולה. פתאום מאיר היום, וכשמאיר אור גדול – רואים כמה החדר מלוכלך. כשיש חושך, לא רואים כמה החדר מבולגן ומלוכלך. החדר המלוכלך הכוונה לחדרי ליבנו. כשמאירה בתוכנו איזושהי הארה, איזושהי ידיעה, פתאום הידיעה הזו מאירה עד כמה אני רחוק מהמציאות האמתית שבי. אז כאשר זה מאיר בתוכי, אז אני צריך לקבל את זה כגבר, גבר מלשון כוח של התגברות. לכן, צריך לעמוד כגבר ולראות בדיוק, מהן הנקודות האמתיות, ומהן הנקודות שאינן אמתיות.

"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך"

מה זה נשובה אליך? זו התשובה של אמונה, התשובה לבורא יתברך. לכן האדם צריך את הכוח הזה שנמצא בתוכו כדי להגדיל את האמונה.

איך אנחנו מגדילים את האמונה בהמשך?

אנחנו אומרים, "בטרם שחקים וארקים נמתחו – ה' מלך". זאת אומרת, לפני שהיה אפילו שמים, יש כבר מלך בעולם. זו ההתחלה, שאנחנו בנמיכות קומה גדולה מאוד. בהמשך אנחנו אומרים שהבורא הוא דבר נצחי. תמיד את שני ההפכים.

"ועד לא מאורות זרחו – ה' מלך, והארץ כבגד תבלה, ושמים כעשן נמלחו – ה' ימלוך לעולם ועד"

למרות כל השינויים שיהיו בעולם, הבורא הוא דבר נצחי.

זה עוד ארוך, אבל לא נאריך בזה. התפילה היא ארוכה, אבל כל הרעיון הוא להיות בשפלות עצמית. לכן צריך להבין טוב את הנקודה הזו, מה זה נקרא להיות בשפלות עצמית?

דעת העולם היא שלהיות בשפלות עצמית זה שאתה אומר כמה אני טיפש ולא בסדר. זו לא שפלות עצמית. שפלות עצמית באה לומר: "לא אני מטרת הפעולה – אלא הוא מטרת הפעולה". כשאני אוכל, זה לא בגלל שאני רוצה להנות, אלא בגלל שאני רוצה ליהנות את זה שנתן לי לאכול. הבורא נתן לי אור אלוקי. אני באתי לפה לקבל את האור האלוקי, לא בגלל שאני רוצה אותו, אלא בגלל שהוא רוצה שאני אקבל אותו.

מה זה עושה? זה עושה אותי מקושר אליו. זה אומר שאני לא אוהב את המתנה – אלא את נותן המתנה. אני לא רדוף אחרי האור. מי שרדוף אחרי האור זה רק הגויים, רק הבהמות. זה לא משנה אחרי מה הם רדופים, זה יכול להיות סטייק, וזה יכול להיות אור שהוא אנרגיה רוחנית. זה לא משנה מה זה. אבל אם אני רדוף אחרי האור – אני רודף אחרי המתנה. כי אם יש לי כבר את האור, בשביל מה אני צריך את הבורא? ברגע שאני רודף אחרי האור, אני לא צריך את הבורא יותר, אני צריך רק את האור, כי אני רוצה רק את ההנאה בחיים.

כשאני עובד עבודת ה' בשביל האור, אני עדיין נשאר בן אדם אנוכי, רק במקום לרצות רק את העולם הזה, אז אני נהיה בהמה יותר גדולה, אני רוצה גם את העולם הבא.

לכן, התיקון הגדול הוא שאני אסכים לקבל על עצמי את זה שלא אני סיבת הפעולה.

 שבת שלום!