שולח שבת – פרשת ויחי

191

היום יום רביעי בשבת קודש, פרשת "ויחי"

בפרשה, יעקב עומד להיפטר מן העולם (במצרים) ומזמין את יוסף אליו עם שני בניו של יוסף – אפרים ומנשה.

יעקב, ששמו מתחלף לישראל, מרים ידיו כדי לברך ומשכל אותם כך שיד ימינו על ראש אפרים שהוא הקטן באחים ואת שמאלו על ראש מנשה שהוא בכור. יוסף חושב שיעקב טעה כיוון שראייתו נחלשה, אולם זו לא היתה טעות.

בהמשך ישראל (יעקב) מברך את השבטים, ובסוף הפרשה ישראל נפטר ונקבר במערת המכפלה.
כשחוזרים יוסף והאחים למצרים אחר זמן, גם יוסף נפטר.

בפנימיות התורה מציין הרב אדם סיני כי הפרשה מצביעה על מצב של 'כיצד נכון למות'. הרב מסביר כי כאשר יעקב מגיע למצב של ישראל, והכוונה שאדם מגיע למצב שהוא יכול 'לקבל בעל מנת להשפיע', זה מצב אופטימלי.
ואז צריך לעשות פעולה של מוות רוחני, כלומר לאבד את הדעת – את ההבנה, לוותר על ההשגה – כדי להיות יכול לעבור למדרגה גבוהה יותר עם נסיונות גבוהים יותר או עמוקים יותר בנפש האדם.

לסיכום: המעבר של יעקב לשם ישראל, סיכול הידיים של ישראל בברכו את הבן הקטן בימין והגדול בשמאל – הכל מראה לנו שהגשמיות/המציאות/העולם הזה באים כדי לעזור לנו להתקדם וכאשר אנו משיגים את המדרגה אנו ביוזמתנו צריכים לוותר על תפיסת הגשמיות הנוכחית כדי לפנות מקום להשגה החדשה.

מי יתן שכל העליות וההתקדמות תהיה כדי שגם נתכנן את הוויתור על ההבנה והמעבר למצב החדש, או בפשטות:
'לקבל בעל מנת להשפיע'

יום טוב