ניוזלטר כי תשא- פורים

213

שלום ידידים יקרים,

כיצד יש להתייחס לבורא?

האם יש לומר שהבורא רופא חולים, עוזר לעניים ומחתן בודדים?

בשיעורים האחרונים בבית מדרשנו נידונה שאלה זו לא מעט. כולנו רוצים לדעת מה עלינו לכוון כשאנו מתפללים אליו. אנחנו רוצים לדעת "עם מי" עלינו לרצות להגיע לדבקות.

בהמשך מובא קטע הלקוח משיעור שאלות ותשובות עם הרב אדם סיני שליט"א. בשיעור, הרב דן לעומק בסוגיה זו. כדאי לקרוא! קריאה מועילה לכם!

תכונתו של זנב היא, שהוא נמשך אחר הגוף. תכונתו של ראש, שהוא עצמאי.

פרשת כי תשא

כפי שלמדנו, היותנו בעולם, הוא לצורך תכלית מסוימת ומכוונת, שהקב"ה חשבה בעדנו. נמצא, שאם לא נותנים ליחיד לבטא את תכונתו העצמית, פוגמים בתכלית הבריאה. שהרי שום בריאה אחרת לא יכולה להוציא לפועל את תכונת האדם המסוים הזה, ועלולה להיגרם חס ושלום אבדה של התיקון, שבאה אותה בריה לבצע.

הבנה זו, חשוב שתושתת על כל גבולי חיינו. הן בחינוך עצמיותנו, הן בחינוך ילדינו, הן בחינוך של רב לחסידיו, של מורה לתלמידיו, הן בהתייחסותנו לזולתנו והן במבנה האומה כולה.

מהשלילה צריכים אנו ללמוד את החיוב שבדבר. למשל, כאשר מורה מחנך את תלמידו, צריך הוא להאיר לתלמידו את תכונתו, הנבדלת מכל האחרים. לתת לתלמיד לפתח אותה בכיוון עצמאי ובלעדי. כמו כן, הורה צריך לחפש במה ילדו ניחן, מהי תכונתו הבולטת אותה לאפשר לו לפתח. כן הוא גם בין רב לחסידיו. אם כל שיעשה הרב הוא להשפיע להם תורתו וכולם ילכו כעדר אחריו ללא הבחנות אִישִיוֹת, ימַצֵא חס ושלום משחית נטייה מהיחיד, ונמצא שעוקר אותה ממנו  ובכך פוגם בתכלית הבריאה. לא כן עליו לעשות, אלא לתת לכל יחיד לבטא את תכונתו, כמובן בדרך האמת.

מהו פורים?

זהו זמן קוסמי בו ניתן לחוש את נצחון הנשמה על פני הפרטיות והגוף, דוקא בזמן זה של הגדלת הפרטיות.

יש לראות שהאהבה אינה ביטול האגו, אלא השימוש בו לצורך קשר בין הבורא לנברא (שלא כמו חנוכה, שהתיקון בו הוא רק בבחי' הנשמה "אלא לראותם בלבד"). משא"כ פורים, הוא שימוש גם בצד הגוף והפרטיות בקיום האהבה. כי כאשר רק הנשמה היא בבחי' אהבה, אין זו אהבה שלמה.

 

מדוע פורים נחשב לגמר תיקון?

בשיתא אלפי שני התיקון הוא רק לצד הנשמה, וע"כ הנשמה אינה שלמה. ובאלף השביעי זהו זמן תיקון המל' (הגוף). זמן זה הוא בחי' משיח. והיות ופורים מיצג את צד הגוף, הוא נבחן לגמר תיקון או "מעין" גמר תיקון (משום שהוא בזמן של שיתא אלפי שני). הוא מצביע מהי המטרה וכיצד היא נראית. וראיה זו חשובה, שכן כך יכולים אנו לכוון נפשנו למקום אמיתי ונכון. היינו יכולים לחשוב למשל שאהבה היא נתינה בלא קבלה, אולם פורים מראה לנו שחייב האדם להיות למעלה מדעתו עד שלא יבחין בין מרדכי שהוא בחי' השפעה לבין המן שהוא בחי' קבלה, היות ושניהם נבחנים מצד ההשפעה, אהבה לה'. המדידה היא בבחי' הצורה ולא החומר, ולכן גם הרצון לקבל הוא בבחי' "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל מאודך".

 

ישנן ג' נקודות עקריות המנענעות את הכלים – חולם, שורוק וחירק. תפקיד הנקודות הוא לנענע את האותיות, דהיינו לתת להם חיות ולחברם למדרגה. ולכן הנקודות הן בבחי' אור ע"ב ס"ג, קבלת גדלות.

ישנן ג' סוגי גדלות: בראש הזכר (המחשבה המופשטת), בראש הנקבה (המחשבה הפרקטית), ובגוף.

בראש השנה יש קבלת גדל' מצד ראש הנקבה, אולם מצד פורים יש קבלת גדל' בגוף ממש בבחי' חיריק. וודאי שחיריק וגדל' הגוף היא גדולה יותר רק מגדל' הנשמה. גדלות הגוף שיכולה לבוא רק לאחר גדל' הנשמה, היא גדולה מאשר רק גדל' הראש לבדו.

מדוע פורים הוא בבחי' חודש אדר? חדש אדר מלשון "אדרת שער", ההשתוקקות של האדם. היות והתיקון הוא בבחי' פירוד הגוף, ע"כ חודש ה12 שהוא האחרון לחודשים, בו ראוי שיהיה התיקון האחרון.

 

1208697-34

חג הפורים הוא מעין גמר תיקון מתוך האפלה הגדולה שהיא ההשתוקקות של האדם המאיימת לנתקו מהקשר לבורא. כדי שההשתוקקות הגדולה גם היא תשתתף באהבה ע"י אמונה גדולה. אהבה זו היא מעין גמר תיקון ומסיימת את גלגל השנה בבחי' ביאת משיח והתיקון האחרון הנצרך לאהבה השלמה.

 

 

 

הרצאה מומלצת לפורים:

 

 

מתוך שיעור שאלות ותשובות עם הרב אדם סיני שליט"א

מיהו הבורא?

שאלה: בהמשך לדיון משבת, אמרנו שאנחנו לא יכולים לייחס לבורא כוח של נבראים. אני משער שזה מתוך הכלל שאין תפיסה בעצמותו. אנחנו רואים שבתפילה או בברכות אנחנו כן מייחסים כוח לבורא, כמו למשל כשאומרים "הא-ל הגדול, הגיבור והנורא" אנחנו כן מתייחסים לאיזה בורא מסוים.

השאלה היא, לאיזה בורא אנחנו מתייחסים?

תשובה: יש הבדל בין התייחסות למעשיו, שזו צורת ההתבטאות שאנחנו תופסים אותו, לבין תפיסתו שלו הוא.

הבורא יתברך הוא דבר אחד, וכל התארים האחרים הם לא הוא, ואנחנו חייבים להבדיל בין התפיסה שלנו את מעשיו לבין איך אני מתייחס אליו כישות.

ההתייחסות שלנו אליו כישות, היא שהוא רק בצורה אחת, הוא רק בורא יש מאין, כל שאר הדברים הם נפעלים ממעשיו שמתראים אלינו. כל תואר אחר שאני מתאר אותו עצמו, הוא רק בדרך של הסתכלות הנברא, למשל, אני לא יכול לומר שהקב"ה מבשל אורז מצוין.

ברגע שאני אומר שהוא מבשל אורז מצוין, אני משווה אותו לבני אדם. אותו דבר, אם אני אומר שהוא גדול. כיוון שאם אני אומר שהוא גדול, הוא נמצא ביחס של גדול וקטן, אני מטר שישים והוא מטר שמונים.

כל יחס מידתי הוא יחס לא נכון לגבי הבורא יתברך. אז אם אני אומר למשל שהבורא הוא גדול, למה אני מתכוון? שגדולתו היא גדולה יש מאין, זאת אומרת שיש לו כוח של בריאת הגדולה.

דהיינו כשאני אומר בתפילה "הגדול", "הגיבור", "הנורא" או אפילו אם אני אומר על הבורא "המבשל אורז", זה שם אותו במקום של בורא את התכונה הזאת, ובשום פנים ואופן לא תכונה מידתית. כי כל תואר מידתי שם את הקב"ה בהשוואה למידות שמצויות מתחת לשלב של הבריאה עצמה, של יש מאין, המידתיות היא בתוך מציאות הבריאה.

כל מציאות בתוך הבריאה שמה אותו במציאות של השוואה, וכל זמן שאני משווה את הבורא, ואני אומר "הוא מבשל אורז מצוין", אז אני משווה אותו ואני מוריד אותו בערכו. ההורדה הזו יכולה להתבטא בכל התכונות כולן, חוץ מהתכונה האחת, שהיא נבדלת מכל הנבראים, שהיא יכולת הבריאה יש מאין.

לכן, זהו התואר היחיד שנכון לומר על הבורא שהוא לא מידתי. כל התארים האחרים שאנחנו אומרים, יש להבין אותם או כצורה שבה אנחנו מסתכלים על הדבר, וההסתכלות היא רק מצד התפיסה שלנו, וזה לא הוא, או שאם אני מתכוון שזה הוא, אז זה רק שהוא בורא את התכונות האלו וזה לא הוא.

זאת הצורה היחידה לתפוס את הבורא.

למה זה כ"כ חשוב? כי אם לא נאמר כך, אז אנחנו יכולים בקלות לעבור מזה לעבודת אלילים. זה גם מה שקרה לבני אנוש. הם רצו לתאר את הבורא יתברך, ועברו לשלב הבא ואמרו: אנחנו מתארים את גדולת הכוכבים ואומרים שה' חלק לכוכבים כוח גדול, ואנחנו מגדילים משבחים את הכוכבים ואת כוחות הטבע, אבל בעיקר את הכוכבים, ודרך זה אנחנו משבחים את הבורא.

כי אם הוא נתן את הכוח הזה, למשל של היכולת לייצר מלחמות, לכוח המאדים, אז אני מתפלל לכוכב מאדים, ואני מאדיר את כוכב מאדים בעיני. אז כוכב מאדים הוא גדול, ובזה אני מאדיר את הבורא, כי אם הוא יכול לעשות מלחמות, אז הבורא יכול לעשות מלחמות הרבה יותר גדולות.

ואז הפכו להיות תארים מידתיים לבורא, אז אם אני במקום לעבוד לבורא של שעה עשר, אז אני אעבוד לבורא של שעה שבע, אז אני יכול לעבוד גם לאדם שהוא גדול ממני.

לכן, אסור לנו לקבל  את צורת ההשוואה הזו של התפיסה האלוקית. ברגע שהבורא יש מאין, אז שום כוכב, שום אדם, שום מידה, ושום פסל לא יכולים להיות בהשוואה לבורא, וגם לא יכולים לייצג את הבורא.

שם דבר לא יכול לייצג את הבורא חוץ מהתכונה האחת – שהבורא הוא יש מאין, ואז צורת ההסתכלות הזו שמה את הבורא באופן שהוא נבדל מכל ישות או מכל כוח או מכל תואר כלשהו. אז כאשר אני מתייחס כך לבורא, אני נמנע מעבודת אלילים באופן טוטאלי. כל צורה אחרת של התייחסות, גורמת לאדם לעבוד עבודת אלילים. בהמשך, לא בבת אחת, הוא לא מתכוון לזה בהתחלה, אבל הגשמת הבורא עלולה להביא את האדם לעבוד אלילים.

כל הצורה הזאת של הסתכלות על תארים של הבורא, מתחילה לשים את האדם בסכנה של עבודת אלילים, לכן צריך מזה זהירות מאוד גדולה.

הצורה האחרת, אם ננסה לסכם את זה בצורה חיובית, היא האפשרות להתקשר מבחינה נפשית למשהו שהוא מעבר לכל בריאה. זו הצורה היחידה שמתקשרים לכלל שהוא לא נפסד, והוא לא יכול להיפסד לעולם.

כל דבר שהוא מידתי, יכול לנוע במעין סקלה של יותר או פחות. לעומת זאת, דבר שהוא מוחלט וקבוע, מעבר לכל מידתיות, מעבר לכל בריאה, גם ההתקשרות עמו יכולה להיות של אהבה שלמה, בלתי משתנה, ובלתי תלויה בדבר. לכזאת אהבה אנחנו רוצים להגיע.

גם מבחינה תכליתית, התקשרות לישות שהיא בלתי נפסדת, בלתי מידתית, מעבר לכל התארים כולם, רק היא יכולה לתת לנו את האהבה השלמה. לכן זו האהבה שמתבססת על מושא שלם ובלתי משתנה.

כל אהבה אחרת שננסה ליצור לאיזו שהיא "תפיסה תוארית" של הבורא, תביא אותנו בסופו של דבר, להפסד האהבה. כיוון שכל אהבה כזו תהיה תלויה בדבר, תהיה מידתית. אך היא צריכה להיות מעבר למידה, ומעבר למידה זו רק תפיסה כזו של הבורא.

לכן, גם כל האהבה בינינו כבני אדם, אם אנחנו רוצים שהיא תהיה מעבר לכל מידה, חייבת להיות נשואה על תפיסת הבורא שמקשר בינינו. כך שאנחנו מתקשרים אחד לשני דרך תפיסת הבורא – אבל זו השלמה.

אם למשל אנחנו אוהבים אחד את השני, אבל דרך מושא כזה שאנחנו רוצים לבנות מכונית יפה בייחד. כשתיגמר בניית המכונית היפה, ומישהו אחר יבוא ויבנה מכונית עוד יותר יפה, אז אני אוהַב אותו, כי למה שאני אוהַב אותך?

אבל אם מושא האהבה שלי הוא הבורא, שהוא לא מידתי, אז גם האהבה לא תהיה מידתית. היא תהיה מעבר לכל מידה.

זו צריכה להיות תפיסת הבורא השלמה שלנו.

חג שמח

HAPPY-PURIM