משולחן השבת – פרשת ויקהל

165

פרשת השבוע 'ויקהל' מדברת על כך שמשה רבנו מדבר אל כל קהל בני ישראל, מסביר על קדושת השבת, ומפרט מאוד על בניית ועבודת משכן הקודש.

מסביר הרב אדם סיני על כך שהטבע הסובב אותנו מורכב מפרטים רבים.
התנועה בתוך הטבע כרוכה בהוצאת אנרגיה, וכשאנו מבינים משהו במהלך חיינו, אנו מפרשים את ההבנה הזאת כתובנה שלמה שמפיחה בנו שמחה.

איך כל זה קשור לחיינו אנו?
הרבה פרטים בונים מציאות, והתנועה ביניהם כרוכה בהוצאת אנרגיה וככל שהפרטים רבים יותר, הם מובילים לתובנה שלמה.
בתוך התובנה השלמה – לא רואים את הפרטים, ואין שריפת אנרגיה, ואין תזוזה מיותרת.

התובנה היא מאוד רגישה וחמקמקה.
דומה הדבר למישהו שחושב מחשבה דקה ועדינה, ולא רוצה לזוז ממקומו ולהסיט את מבטו מחשש להיסח הדעת.

כך גם בגוף האדם, הפרטים המיקרוסקופיים בונים את הגוף שלנו אולם כשאנו מגשימים את עצמינו, אנו מייצגים פרט מיוחד שמבטא אהבה. כך גם בדוגמאות נוספות כמו תמונת פאזל, או מילים בסיפור שהופכות לרעיון. וכך גם ימות השבוע שהם פרטים בתוך השבת.

אבל תמיד צריך לזכור שהשבת באה לפני הפרטים, שהשלמות באה לפני הפרטים, שהרעיון של הורים להוליד ילד, קיים לפני שנולד הילד לעולם.

לסיכום:
הבורא מחדש בכל יום את הבריאה מחדש, ונותן לנו הזדמנות לגלות אותו ולבוא לשיתוף.
אם אנו לוקחים את המתנה ומנצלים אותה לצרכינו הפרטיים, עלולים אנו לפספס רגעים מיוחדים.
אולם אם נסכים לחיזוריו של הבורא, נסור מהפרטיות, נבקש טוב ושלום, אז יתגלה אלינו עוד קצת מיופיו של הטבע המייצג פה בעולמינו את הבורא.

שבת שלום!