ניוזלטר פרשת צו

198

שלום ידידים יקרים,

חג הפסח בפתח ועם ישראל מתכונן במרץ.
ראוי שיחד עם ההכנות הגשמיות, נקדיש זמן להכנות רוחניות – נפשיות לחג.

בכל ערב פסח אנו מקיימים את מצות ביעור חמץ, שמסמנת את ביטול יצר הרע. נשאלת השאלה, איך אפשר לבטל את יצר הרע?

אם החמץ הוא יצר הרע ומצה זה יצר הטוב, מדוע שלא נחזק את יצר הטוב כל השנה על ידי אכילת המצות?!
מה ההבדל בין "חמץ" ל"מצה"?

חג הפסח הוא חג החירות, מהו החופש האמיתי של האדם?
בהמשך, מאמר מאת הרב אדם סיני שליט"א העונה על שאלות אלה. קריאה מועילה!

פרשת  צו

משפט השבוע מתוך ספר הרב אדם סיני "התורה האדם ומה שביניהם"

על האדם לחדול לומר "יש לי בעיה", עליו לומר "יש לי משימה".

עמ' 219


ציטוט השבוע מתוך ספר הרב אדם סיני "התורה האדם ומה שביניהם"

אל לו לאדם להשלים עם הרע. לקבל על עצמו את הדין, כאילו הוא רע. אלא עליו לשנות נקודת ההסתכלות על מצבו. לראות כל בעיה כמשימה לקראת השגת המטרה בדרך לתכליתו הנצחית. אף אם קשה הדרך, מובילה היא במשעול האמת.

כך, מתוך הסתכלות כזו, כל מה שנראה כלפי חוץ כירידה של האדם, תוביל אותו גבוה יותר. כל ירידה תשמש עבורו מנוף לעלייה בלתי מתפשרת בדרך למטרתו. מעתה על האדם לחדול לומר "יש לי בעיה", עליו לומר "יש לי משימה".

הירידה היא רק נקודת ציון באמצע הדרך, ואל לי לשפוט על פיה, כפי שאיני שופט אדם, הקופץ למעלה, בעת ירידתו. מסתכל אני על מצבו בזמן הירידה לא כסמן כיוון כלפי מטה, אפילו שכך הייתה תנועתו, אלא כפוטנציאל היחיד האפשרי, כדי לקפוץ למעלה. שהרי אדם העומד ללא התכופפות לא יכול לקפוץ. אדם שאינו מושך ידו אחורה, לא יכול לזרוק החפץ קדימה. אדם שאין לו חסרון, לא יכול להנות מהמילוי.

 *

למה לא אוכלים מצות כל השנה

נערך עפ"י שיעור הרב אדם סיני שליט"א

בדיקת חמץ
אנו רואים שבחיצוניות, מבחינת המעשה, כל עם ישראל טורחים לחפש ולנקות את בתיהם מן החמץ, שמא יימצא ברשותנו חמץ בחג עצמו. כך גם בחדרי ליבנו, לפני שמגיע הפסח אנחנו צריכים לחפש חמץ.

מהו החמץ? באופן פשוט – יצר הרע. חז"ל אמרו לנו: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ב). יוצא מכך, שמי שאין לו יצר רע, לכאורה, לא צריך את התורה. שכן, התורה היא תבלין ליצר הרע, אבל, אי אפשר לבטל את יצר הרע. יצר הרע זה "האני" של האדם, זהו הרצון של האדם – "הרצון לקבל". כפי שמביא מרן בעל "הסולם" בהקדמה לספר הזוהר –  שכל ישותו של האדם ועצם בריאתו הוא הרצון לקבל. נשאלת שאלה, האם אפשר בלי הרצון לקבל? בלי רצון לקבל אנו פשוט לא נהיה, כיוון שזו כל המציאות שלנו, זה העצם שלנו. מובא בגמרא שחז"ל לא הרגו את יצר הרע כיוון שהבינו כי בלעדיו אין קיום לעולם (סנהדרין ס"ד ע"א, יומא ס"ט ע"ב).

לא כל יום פסח
בכל זאת, בכל ערב פסח אנו מקיימים את מצות ביעור חמץ, שמסמנת את ביטול יצר הרע. ושוב נשאלת השאלה, איך אפשר לבטל את יצר הרע?

מגדיל ושואל רבי יהודה את רבי שמעון בר יוחאי (ספר הזוהר פרשת בא קס"ז): "אמר רבי יהודה אם כן גם כל ימות השנה לא נאכל חמץ, למה רק שבעת ימים" למה שלא נעשה כל השנה פסח?! מדוע שלא נאכל כל השנה מצות? אם החמץ הוא יצר הרע ומצה זה יצר הטוב, אם כך מה יותר טוב מיצר הטוב? ומדוע שלא נחזק את יצר הטוב כל השנה על ידי אכילת המצות?!

עונה שם רשב"י תשובה על דרך המשל ואומר (קס"ח): "זה דומה למלך שעשה אדם אחד לשר. כל אלו הימים שעלה למדרגה הזו היה שמח ולובש לבושי כבוד. לאחר כך לא היה צריך לזה…כעין זה ישראל, כתוב, שבעת ימים שאור לא ימצא, שהם ימי שמחה, הימים שעלו לכבוד הזה ויצאו משעבוד אחר" . כאשר ממליכים איזה שר גדול ונותנים לו תפקיד חשוב, הוא עושה מסיבה גדולה פעם בשנה, כדי להראות לעצמו ולסביבה שהוא זכה במלוכה ובכבוד,  אבל בשאר הזמן הוא צריך לעבוד, למלא את תפקידו נאמנה ולטפל בנתינים. הוא לא יכול להישאר עם התהילה, של "קיבלתי תפקיד חשוב", כל הזמן. כך גם יצר הטוב. יש לו תפקיד, אבל התפקיד שלו הוא לפעול עם יצר הרע. את צד הרצון שבאדם, את קו השמאל, משכללים ומגדילים דווקא בסוכות. בסוכות, שהוא מחגי תשרי הבאים מקו שמאל, מגדילים את היצר, מקבלים רצון גדול. בפסח מקבלים את היכולת, שהיא ניסית כאמור, לבטל אותו. מקבלים את היכולת לפעול בלעדיו. מכאן נבין שאין לנו יכולת לפעול כל השנה כפסח, ויש, על כן, להעריך במאוד מאוד ימים קדושים אלו. שכן, בכל השנה, אנו אוכלים חמץ, ובפסח יש לנו את האפשרות לוותר על האגו, לוותר על הרצון לקבל כדי לחזק ולהעצים את צד הנשמה, את הרצון להשפיע שבנו.

הבדל של צ'ופצ'יק
מה ההבדל בין "חמץ" ל"מצה"? כל ההבדל ביניהם הוא ההבדל בין ח' לבין ה'.

המילה "חמץ" מורכבת מהאותיות ח', מ', צ'. "מצה" –  מ', צ' בתחילתה, ובסופה יש לה את האות ה'. האות ח' שבמילה "חמץ" –  הפתח שלה למטה, ח' זה מהמילה "חטא". היא מסמלת החטא, את הירידה למטה, לקליפות. זו השאיפה של יצר הרע.

לאות ה', לעומת האות ח', יש פתח גם לצד. אין לה פתח למעלה, כדי לא להיכנס לגאווה, אך יש לה פתח קדימה ולמטה, היא מסמלת את הבחירה שיש לאדם. הבחירה של האדם היא בין להיות למטה וליפול לבין להתקדם ולצעוד בדרך ה'. בחג הפסח, שהוא חג החירות, צריכים אנו לצאת לחירות, לחופש.

מהו החופש האמתי של האדם? יש לדעת שמדובר על חופש ולא על הפקרות. אין הכוונה לחופש לעשות מה שמתחשק לי, מה שבא לי. החופש האמתי של האדם היהודי הוא להיות מחובר לאמת, להיות מחובר לה' ית'.

הבחירה באמת, במה שנכון, במה שאמתי היא נותנת את החופש, ובסופו של דבר גם החירות, האמתיים לאדם היהודי. למרות שההרגשה המידית אומרת: "תעשה מה שאתה מרגיש, תזרום, תהיה משוחרר…", צריך לדעת שזאת עצת היצר והקליפה, שמובילה את האדם להיות יותר עבד ורדוף אחר תאוותיו וסיפוקיו הרגעיים והמידיים. עצה כוזבת זו מפילה את האדם למטה ולא נותנת לו אפשרות לפרוץ קדימה.

שבת שלום ופסח קרב כשר ושמח, לכל בית ישראל!!!

*

שאלה נבחרת מפינת שאל את הרב באתר:

 

מהו מעשה גשמי?

 

השאלה:  בעולם הזה, הגשמי, אנחנו מגדירים "מעשה" כפעולה או תנועה שאדם ,לדוגמה, פועל ע"י אחד או כמה מאבריו, כפי שהדבר נתפס בחמשת חושינו. האם יש "מעשה" גם בפנימיות? אם כן, מהו "מעשה" בפנימיות או למה (לאיזה דבר) קוראים חכמי הקבלה "מעשה"?

 

תשובת הרב: 

מעשה בפנימיות הוא תנועה ממצב אחד למשנהו. כל מצב מתואר כשילוב בין חמר לצורתו. היחס נקבע ע"י צורת הזיווג התלויה בגובה קומה של המסך ובסוגו.

ואם הייתי רוצה לפשט את הדברים ולהביאם לידי נגישות, הייתי מגדיר מעשה כתנועה נפשית של האדם.

כדי לייצר את התנועות הנכונות צריך להכיר את הנפש הרדיאלית ואת זו שאנו מצויים בה, ואז כשנדע מאין באנו ולאן אנו הולכים אזי נדע להלך כראוי בעולם הרוחני.

בידידות

הרב אדם סיני

 

הרצאות נבחרות לפסח:

למגוון שיעורים לפסח:

פסח בקבלה