הזוהר היומי: וַיְהִי מִקֵּץ ע"ג-ע"ה

121

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד – בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב

מי שמתנהג כגוי, קו שמאל לא טוב עבורו.

כשאחד כזה נתקל בחיסרון, במקום להופכו לקדושה, נכנס לדיכאון ומתלונן. צד ישראל שבאדם יכול לפעול גם את היצר הטוב וגם את הרע למען התכלית.

מאחר ושנת הרעב היא בחינת החיסרון, אז מי שמקדים את זמן השֹובע, מקיים את השבועה והברית, ודן את כל האדם לכף זכות – אז גם כשמגיע החיסרון – ידע להשתמש בחומר גלם זה לטוב, ולהשתמש בהבנות השכליות והאמונה שהשיג בזמן העליה. מכאן שעל האדם לעשות את הבירור האמיתי בזמן של קדושה, בעליה רוחנית – כאן לרכוש את הברית קודש שתוכל לעזור לו להתמודד עם המפגש ברצון לקבל.

פתח: מִזְמוֹר, לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים  לְבָרֵי לֵבָב. הקב"ה עשה ימין ועשה שמאל, להנהיג העולם. אחד נקרא טוב, הימין, ואחד נקרא רע, השמאל, ובשנים אלו נכלל האדם ונתקרב בכל דבר לה'  כמ"ש: בְּשִׁנֵּי יצריך ביצר הַטּוֹב וביצר הָרַע. אך הוא לשון מיעוט, וכאן מסביר שגם היצר הרע הוא טוב לישראל.

והרע, שהוא שמאל, נכללו בו העמים עכו"ם, וניתן בצד שלהם להתחלל בו (חלל – הרצון לקבל בעל מנת לקבל), משום שהם ערלי לב וערלי בשר. אבל בישראל מה כתוב: "אך טוב לישראל"  אצל הגוי שבאדם, בחינת ערל לב משמעו: לקבל בעל מנת לקבל.

ואם תאמר , לכולם הוא טוב. לא, אלא לאלו שלא נתחללו עם הרע, שכתוב: לברֵי לבב, משום שטוב הזה ורע הזה, הטוב הוא לישראל בלבד, והרע הוא לעמים עכו"ם בלבד. אך טוב לישראל, כדי להדבק בו בהקב"ה, ובזה נתדבקו ישראל בסוד העליון, ז"א, בסוד האמונה, הנוקבא, שיהיה הכול אחד. כלומר, שע"י השגת הטוב הם זוכים לייחד ז"א ונוקבא כאחד ולהדבק בהם.

אמר רבי יוסי לאותו יהודי: אשרינו שלא טעינו בך, והרי הקב"ה שלח אותך אלינו, משום שהטוב הוא לישראל, יש לישראל חלק בעולם הזה (ההשתוקקות) ובעולם הבא (יצר הטוב), ולראות עין בעין מראה הכבוד  כמ"ש: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]