ניוזלטר וילך – מה נכוון ביום הכיפורים

ידידים יקרים,

שנה חדשה התחילה. אנו בעיצומם של ימי החגים.
זמן המועדים הוא תמיד זמן מסוגל לעבודה רוחנית מסויימת. כדאי לנצל זמן סגולי זה לעבודה.

במאמר המובא בהמשך תוכלו לקרוא על מה עלינו לפעול בימים אלה, עשרת ימי תשובה וכן ביום הכיפורים.

ומהנעשה בבית מדרשנו....

ביום שני הקרוב יהיה בבית המדרש ברמת גן רחוב ז'בוטנסקי 128 בשעה 19:30 שיעור של כבוד הרב בנושא יום כיפור הכניסה חופשית, לגברים ונשים (עם הפרדה) אתם מוזמנים.

בנוסף ביום שלישי באשמורות הבוקר נקיים את מנהג הכפרות המהודר בבית המדרש, להזמנת מקומות על מנת להשתתף צרו קשר בטלפון 052-3220840

כמדי שנה, במוצאי יום הכיפורים, נציין את יום פטירתו של מורנו הגדול, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, בעל "הסולם".

הערב יכלול סעודה בבית המדרש, ומיד בסיומה, ניסע יחד לירושלים, אל הציון הקדוש של בעל "הסולם", בהר המנוחות.  מדובר בערב מיוחד ביותר, עצם הנסיעה בלילה להר המנוחות, לציון, מקום שאליו כל אחד יכול להתחבר, היא חויה רוחנית עצומה! במקום נתפלל ונלמד עוד אודות בעל "הסולם".

הנסיעה באוטובוסים הלוך ושוב לרמת גן.
ניתן להצטרף רק לנסיעה או רק לסעודה או לשניהם, לפי בחירתכם.
כדאי להרים טלפון ולהזמין מקום כבר עכשיו!

לפרטים, קרן – 050-3141111  \ אסף – 0503143403  \ רינת – 0503322433
נשמח להצטרפותכם.

שתהיה לכולכם גמר חתימה טובה וכמובן, שנה טובה ומבורכת.
שבת שלום!

פוסט

כלל רוחני:

"כל חיסרון הבא מיתרון הוא יתרון. וכל חיסרון הבא מגירעון הוא גירעון"
כאשר אדם נתקל במציאות חיסרון בנפשו, צריך לבדוק מהיכן בא חיסרון זה, האם בא משגיאה בהתנהלות הרוחנית שלו, או אולי מרצון שלו להתקדמות – מאתגר חדש שהציב או שהוצב לנפשו או מפגם שייצר כתוצאה מהתנהלות שגויה?*
בעולמות העליונים אנו רואים את ב' החסרונות האמורים בצורה של צמצום או חטא. צמצום א' היה מתוך רצון הבריאה לקבל באהבה- בהשוואת הצורה ולא כלחם ביזיון, בעוד שההסתלקות מהקבלה, שביטויה היה סילוק מגן עדן של אדם הראשון, הייתה מפאת חטא, דהיינו החטאת המטרה.
הצמצום מאתגר את האדם לייצר את האהבה, לקבל מתוך תכונה חדשה, לא כנצרך אלא בזכות עצמו, כך ראויה להיות ההתפתחות.


כאשר אדם פוגם הוא יורד מתוך גירעון. אל לו לראות את הירידה כיתרון, אלא כגירעון שצריך תיקון. כאשר הקב"ה סוטר לנו ,אל לנו לומר שזו לטיפה. אמנם גם סטירה זו היא לטובתנו, גם עונש זה בא לתיקון, אך הוא בא מגירעון. הבלבול של האומרים : "הכל הוא טוב", עלול להטעות את האדם ולהפכו לאדיש לפעולותיו.
כאשר אדם רוצה להתקדם בחייו הרוחניים, חייב הוא ירידה, חייב הוא לראות חסרונות ולרדת בגינם, הם חומר הגלם לעבודה. אך כאמור, ראוי שראיית החסרונות תהיה מטרתית, להתקדמות. אז הירידה הופכת להיות יתרון. אדם שחי מתוך ירידות שנגרמו כתוצאה מגירעון יחיה חיים סיבתיים, שגורמים לו כל העת לכבות שרפות, שהוא עצמו ייצר.

לכל לומדי התע"ס : דוגמה למציאות חוק רוחני זה ניתן לראות בהבדל בין מיעוט הירח לחטא אדה"ר. בשני המקרים חוזרת הנוקבא לבחינת נקודה, רק שבחטא אדה"ר יורדות בחינותיה לקליפות ובמיעוט הירח מתעלות לז"א. הסיבה היא שמיעוט הירח, שגרם לחיסרון, דהיינו לחזרה לנקודה, בא מיתרון, וע"כ לא הייתה פגימה אלא התקדמות לנקודה שהיא עיבור דאורות.

בעוד שהחטא שהוא גירעון מבטא חיסרון שבא מגירעון וע"כ התוצאה היא נפילה לקליפות שאותה צריך לתקן – כאשר בני ישראל הם הנשמות שקבלו את התפקיד בכלל האנושות לתיקון זה. (ראה תע"ס חלק ט"ו אות כ"ב- כ"ג). אחת מההשלכות לנפש האדם – מותר לייצר חיסרון כדי להתקדם, אבל יש להיזהר שחיסרון זה לא יבוא מגירעון. יתרה מכך אם החיסרון לא יהיה יזום כדי להביא ליתרן הוא יגיע ע"י חטא, והוא שיביא את האדם לייאוש מדרכו וע"י יסורים יחזור לתקן. עדיף דרך תורה מדרך יסורים.

הרב אדם סיני.
ספר הרב

משפט השבוע

הצורה האנוכית של הרצון אינה יכולה להכיל אור, למרות שמאוד מתאווה אליו.

עמ' 433

ציטוט השבוע

הלבוש של האור היא פסיבי. האור מתלבש בכל דבר, אפילו בהנאה מגניבה, מקינאה, משינאה, מכל מה שיש בו רצון. אין דבר במציאות, שאין בו אור. ישנם דברים, שקל יותר לפשוט מהם את האור וישנם דברים שקשה יותר. מהגשמיות קשה יותר לפשוט את האור האמיתי, מהרוחניות קל יותר לפשוט את האור האמיתי.

עמ' 433
תמונה3
העבודה הפנימית מראש השנה ועד יום הכיפורים:

נערך מתוך מאמר של הרב אדם סיני שליט"א

קבלה בכלים רוחניים

התנועה האמיתית באדם, היא, שינוי הרצון. הכח של האדם להשתנות ולשפר את עצמו הוא כח גדול. בראש השנה תקענו בשופר, הערנו את בחינת הקב"ה בתוכנו, ואז הארנו אותה בעזרת השופר, ואני תולה את עצמי בנקודה זו והולך ומשתפר. בר"ה היה לנו שורש לגילוי הרצון של האדם, ובאים ואומרים לנו שיש לנו אפשרות לעשות יותר מאשר לדאוג לקבל מילוי על הרצון הזה, כי כשיתמלא הרצון, הוא יסתם, לכן יש לנו תפקיד לפעול את הרצון בצידו הרוחני. ביוה"כ  אנו צמים, כדי שנוכל לקבל את ההארה דווקא בכלים הרוחניים, אנו מתבטלים מקבלה בכלים הגשמיים, כדי שיהיה לנו כח לקבל בכלים רוחניים. על ידי 5 עינויים  (כנגד 5 אותיות הוי"ה וקוצו של יו"ד). אנו מקבלים את האורות הגבוהים הללו, ואלו נקודות שורשיות שיתפעלו בנפשנו בכל השנה, כל אחד לפי מדרגתו ומקומו. מר"ה עד יוה"כ, אנו מגלים את החומר הפרטי שלנו, את הרצונות שלנו ואנו צריכים לפתוח את עצמנו לקשר עם הבורא. ביוה"כ, ביום בו מבקשים רחמים, מלשון רחם,  רוצים לכנוס בצלו של הקב"ה כך שיוליד אותנו בצורה חדשה, צורה שדומה למידותיו של הקב"ה, ומה היא מידתו העיקרית – השפעה, ולא קבלה עצמית ח"ו, שהלא הוא יתברך הטוב והמטיב לכל, וכי ממי יקבל?

להכין את הכלים, ולא לאכול בהם

בעשרת ימי תשובה אנו מכינים את הכלים, ואז אנו רואים את העכירות שלהם ביוה"כ. בר"ה, אני מקדיש את הרצון למלך, וביוה"כ, אנו מזככים את הכלים, את הרצונות. הלבנה, כבר מגולה יותר ביוה"כ, האור מגיע, והפתרון לכך שהרצון לא נקי הוא שאנו צריכים להסכים לתקן אותו. ביוה"כ  מושכים את כל האור, אבל זה בא בצורה של ימא דקפא (ים קפוא), אי אפשר להרגיש את קבלת הרצון הזה (נקבל בשמיני עצרת), ואנו נמנעים מחמשת הדברים המסמלים את קבלת האורות לכלים, ולכן אנו מתענים 5 תעניות ומחליפים אותם ב 5 התפילות. ושיא היום הקדוש הוא בנעילה, ומדוע זהו השיא?! ברגע שבו נועלים את השערים? וזהו הרגע הגדול של יוה"כ?! אלא, הקדושה הגדולה היא, שאנו מסכימים לנעילה (ובשפת הקבלה – בחינת מנעולא)  אנו מסכימים לנעילה הזו, אנו עושים תנועה במשך 10 ימים, גילינו את הרצון, ואז בהתגלות האור על אותו הרצון (בנעילה מגיעים לבחינת יחידה) אנו דוחים את האור, ומדוע? כי רק כך אנו יכולים להטהר. להטהר ממה? מכך שאנו נקבל לעצמנו. עושים תנועה, מגלים את הרצון, ואז כשמגיע המילוי, ההארה, אנו דוחים אותה. צריך לקבל את האור, מטעם זה שהבורא רוצה לתת לי ולא מהטעמים האנוכיים הרדודים והצרים. אנו מרגישים שאנו לא טהורים עדיין, ולא מקבלים את האור לכלי .

לתת כשרות לרצון

ביוה"כ יש את ב' המאורות הגדולים, לכן נקרא יום הכיפורים ולא יום כיפור, אז יש גם את הלבנה וגם את השמש, ואז יש רגש, יש ספונטאניות (המיוצגים בלבנה), ולכאורה לא צריך את השכל, אפשר לקבל את כל האור, ואז מה אומר הקב"ה ללבנה? "לכי מעטי את עצמך". זוהי הטהרה, המקווה, זהו יום הרחמים, מלשון רחם, כלומר להוולד כמו הקב"ה, שזו השפעה. אנו מלוכלכים בכל מיני דברים, ואנו רוצים להוולד מחדש עם רצונות חדשים ונקיים. להכנס לעיבור מחדש. והשטן מקטרג ואומר, יש לך כבר את האור, אז למה לא תקבל? וכך גם אמר לחוה. וביהדות זה שונה, גם אם הבורא רוצה לתת ואני רוצה לקבל, אין הדבר מספיק כדי לקבל. צריך צורה משותפת, ואם אין אהבה אי אפשר לקבל. צריך "להכשיר" את הרצון כדי שנוכל לקבל, ומה מכשיר את הרצון?  הצורה של בע"מ להשפיע. אם יש לו צורה של בעל מנת להשפיע (נחת רוח לבורא), אז אפשר להתחבר לבורא, אם אין לו צורה של בעל מנת להשפיע אי אפשר להתחבר לבורא ואם נקבל נפרד מהבורא כי רק ננצל את הבורא, ולא נצטרך את הבורא אלא רק את המתנה. לכן, כשמגיע האור, המתנה, אני מוותר על המתנה, ורוצה את נותן המתנה, אם אני רוצה רק את המתנה אני נפרד מהבורא. ביוה"כ אני מוותר על המתנה וכך אני נטהר. אם עשינו הכנה מתאימה בעשרת ימי תשובה, אז גילינו את הרצון הזה, המתבטא בין השאר בריבוי הסעודות בתשיעי (כסימן להגדלת הרצון), ואז, לכאורה, לאחר שהמלכנו את הקב"ה עלינו בראש השנה, אנו כבר מסוגלים לקבל את האור, אלא שאז, אנו אומרים שעוד לא עשינו טהרה, ולכן עוד לא מקבלים ביוה"כ. וכל דבר בחיים שאנו רוצים לעשותו בטהרה, חייב להיות נקי מרצון עצמי, אפילו לימוד תורה, יכול לבא בשביל כבוד, ואז זהו לא לימוד טהור, אפילו גמילות חסדים שנעשית מתוך רצון להיות מוכר בחברה כאדם שעוזר לזולת, אינה נחשבת כגמילות חסדים שלמה.

אז, האם נקבל את האור? מה נעשה בסוכות ובשמיני עצרת?
על כך, בעזרת ה', בניוזלטרים הבאים.

בברכת גמר חתימה טובה לכולכם.

שבת שלום.

kprotתמונה1

 

 פדיון כפרות

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו