סעודת ראש חודש אדר א' ה'תשע"ו

448

Title

חודש טוב לכולם.
ראש חודש אדר א'
בכל חודש, האדם נע בזמן. יש מחשבה לאדם שהזמן חולף. הזמן לא חולף. אנחנו נעים בזמן.
מה הכוונה? שהאדם משנה את צורת העבודה שלו, את המקום הנפשי שלו בכל זמן כדי שיעשה עבודה. יש לנו הטעיה מצד העולם הזה שהזמן מעצמו חולף והמקומות מעצמם משתנים אבל באמת, העולם הזה כולו הוא סוג של אשליה, וברגע שנתפוס שהתנועה האמיתית שלנו שבאנו לעולם, היא התנועה הנפשית אז נוכל להתייחס באופן אחר גם לזמן וגם למקום.
עתה אנו מבקשים להתייחס לחודש אדר כהתנועה הנפשית של האדם בזמן, ועל כן אנו מבקשים מהזמן הזה ומכל זמן שהוא ב' דברים.
א. להבין מהו המצב הקוסמי שבו אנחנו מצויים? למה אנחנו מאותגרים בזמן הקוסמי שלנו?
ב. ואיזו עבודה אנחנו צריכים בזמן הזה?
חודש אדר מלשון אדרת שער, מלשון של הסערת נפש שיש לאדם.
סערת נפש נובעת מכך שהוא חודש השניים עשר שהחודש הזה הוא חודש שהוא גדלות הקבלה של האדם. ששתיים עשרה זה בחינת חלוקה הבחינה שמחלקת את המדרגה מאפשרת לתפוס את הפרטים. ככה האדם תופס את הפרטיות שלו בצורה החזקה ביותר בחודש אדר. כי זה סוף התנועה של החודשים של הנוקבא. שלכן הנוקבא שהיא נקראת צדק היא זו ששולטת בחודש הזה. יש  בכל מיני מקומות שכתוב שנפטון שולט במזל הזה, עפ"י הקבלה, תקוני הזוהר, צדק שולט כמו במזל קשת, שצדק שולט, צדק  בבחינת המלכות. אבל צדק שהיא בחינת המלכות היא שולטת מצד הקטנות שלה. במצב של דין. שצדק זה מציאות של דין ואנחנו צריכים לבוא לתקן את הדין הזה. איך נתקן את הדין, כתוב צדק צדק ירדוף שהצדק הזה אומר, פרי עץ חיים, שזה צדק מצד מלכות, מצד רחל אמנו וצדק מצד לאה ז"א שצריך לתקן את כל הרצון של האדם.
צדק הוא מצב של דין כי זה מצב של קטנות של המלכות שבמצב הקטנות אז הדינים שולטים באדם, והאדם צריך להשיג את הקשר עם הבורא וזה הזמן שמבקשים, בפורים, שהמלכות מצד אחד, הקדושה היא במצב של קטנות והדרך שלנו לפתור את הקטנות הזאת היא לחבר להפוך את הצדק לצדקה.
מהי צדקה? כתוב שצדקה תציל ממות אבל צדקה הזאת שאנו מבקשים היא יותר מסתם צדקה היא חיבור עם הצדיק. הצדיק הוא בחינת היסוד, שנקרא יסוד דאבא שיש בו כח מיוחד של חסדים מכוסים. בכל דור ודור כאשר ישנו עם אחד כמו שאמר המן הרשע, שהשם הוא הא-לוקה שלהם אז המציאות של הרצון במצב הזה מקבלת פרוד גמור ממצב הקדושה. הקדושה אומרת, אהבה, יחד ותענוג גדול מהיחד. אבל כדי שיהייה יחד, חייבים לעשות תנועה מקדימה ליחד הזה. והתנועה המקדימה שדווקא הצד הזה של הבורא, של המקור יעמוד בצד ישן וצד הבריאה שזה צד שתיים עשרה, שזה צד הנקבה יתגבר ויתעלה ויגיע להשתוקקות עצומה ולהרגשה של פרטיות ונפרדות מאד גדולה.
והנפרדות הזאת, בא המן ואומר ישנו עם אחד. עכשיו אנחנו צריכים לנצל, אומר הסטרא אחרא, היצר הרע שבאדם, אנחנו צריכים לנצל את המציאות הזאת של צדק, של משפט שבו צריך לגרום לכך שהשכינה לא תוכל להתחבר למרדכי ,למציאות הצדיק.
אבל, מרדכי הצדיק שהוא יסוד דאבא, שהוא איש ימיני, כמו יעקב אבינו שהיה איש חלק, שכמו אברהם אבינו שהוא מידת החסד וכמו משה רבינו שהיה מי שנולד בחודש אדר שהוא בחינת צדק, כל אלו מבחינה שצריכים להיות מנהיגים דהיינו שיכולים לעשות תנועה חדשה. הם מחזיקים את הכח שלמרות שהנקבה למרות שההרגשה של הפרטיות של האדם היא הכי גדולה שיש דהיינו שבא להשתוקקות עצומה הוא שוכח את המקום של היחד בדיוק בנקודה הזאת הוא יכול למות או לחיות.
היכולת שלו לחיות, היכולת שלו להשרד ויותר מזה, להגיע לאהבה גדולה לבנות את בית המקדש לכבוש את בית המן את כל ההשתוקקות הזאת להביא למציאות של אהבה היא הצדיק.
מה עושה הצדיק? הצדיק מתעקש על מדרגת החסדים ויהייה מה שלא יהייה הוא מתעקש, החסדים ישלטו בעולם! האמונה תשלוט בעולם עד אשר בא המן ומבקש להרוג את מרדכי וכל היהודים.
מדוע? כי היהודי מייצג את צד האמונה בעולם, והוא רוצה להרוג את היהודי. הוא רוצה להרוג את מרדכי היהודי ועשיו רוצה להרוג את יעקב, ונמרוד הרשע רוצה להרוג את אברהם, ופרעה רוצה להרוג את משה רבינו, וכל אלה הגואלים הגדולים הם אותן הבחינות שמאפשרות למרות כל הכאוס העולמי למרות כל האנדרלמוסיה שקיימת הם מחזיקים באמונה למרות שתוקפים אותה ואומרים שהם משוגעים ומפרים ומזיזים אותה מכל העולם היהודי שומר על דתו.
לא משנה, תהייה שואה, חס ושלום, לא משנה יבואו כל הערבים נגדינו, לא משנה יבואו כל אומות העולם נגדינו, אנחנו שומרים על הנקודה האמונית הפנימית החזקה למרות שזה נראה למעלה מהדעת, למעלה מההגיון, למעלה מהמדע, למעלה מכל התפיסה האנושית הרגילה, יש איזה שהיא סוג של התעקשות הצדיק שכולם משתחווים להמן, והוא לא כורע ולא משתחווה!  כי האמונה לא מוכנה להשתחוות לשום דבר. מוכנה להרג ולא לעבור.
כך האדם צריך להבין שישנם ב' מצבים. מצב הא' היא התנועה הקוסמית הרגילה שגם בה הוא צריך לעבוד. התנועה הקוסמית הרגילה בחודש אדר שתהייה סערת נפש. תהייה השתוקקות גדולה. יהיו רצונות שמתפעמים באדם כרצונות פרטיים שלו. זה חודש אדר!
אדם יכול להתחבר, העבודה שלו מצד מצב הא' הוא להתחבר לתנועה הזו, לנסות להרגיש את המקומות האלו, בלי פחד. בלי פחד כיהודי כי יש לו כח אחר שהוא מצב הב' שהוא צריך לעשות בעבודה. כאשר הוא מתחבר למצבים האלה בלי פחד אז יש לו את האפשרות לעבור למצב הב'. כאשר הוא מבין שגם המצבים האלה גם המציאות הזאת של ההשתוקקות והפרטיות הגדולה באה מהבורא ית' אז הוא מבין שהוא צריך לעשות בזה עבודה.
ומה העבודה שהוא צריך לעשות במצב הב'? הוא לקחת את הכח הזה של האמונה הגדולה, את היסוד דאבא שלא נשבר מכלום, כמו שהיה בבחינת שאול הנחבא אל הכלים, צריך לקחת את הכח האמוני הזה שהוא למעלה מכל המדע למעלה מכל הגוף, למעלה מכל השכל מכל ההרגשים ואיתו לנצח את כל מה שבא מצד השכל מצד המדע ולפעמים זה קשה. צריך להיות צדיק עקשן בשביל זה.
אחרי שאתה מוכן לעשות את העבודה של פורים, שהיא הצדיקות הגדולה שלך, שאתה מוכן לקחת את מצב הב' שלך שזו העבודה על המציאות הקוסמית שמתקיימת בך. אז אתה יכול להפוך את הקערה על פיה, ולקחת את כל הרצון של ההשתוקקות הגדולה, שככל שרצו להרוג אותך יותר ככל שהמציאות מסביב לחצה עליך יותר, אבל אתה התגברת, ככה אתה יכול לעלות למדרגה גדולה יותר של גאולה. עד כדי שהגאולה הזאת שמפגישה אותך עם הצורך לתקן את צד הנקבה שבך, את צד הלב שבך, יכולה להביא אותך לגדלות של השגה לאהבה של גמר תיקון.
זה שונה מפסח. פסח זה מציאות של שורש לאמונה, היא רק מוציאה אותך מהגאווה. אתה עדיין לא עובד עם צד הנקבה. אתה מגיע-יכול להגיע לאמונה, פה, הדסה שהוא הדס שזה רק אמונה, ג' האבות, הדס דומה לתיקון שיש בפסח.
פה התיקון הוא יותר מהדסה! הוא אסתר! אסתר-היא כבר גלגול של שרה, היא קרקע של עולם, היא התיקון של הרצון הגדול, התיקון של האישה. האישה שותפה לדרך. אומרת לנו היהדות שאי- אפשר להגיע לאושר, לאהבה האמיתית, בלי הצד של האישה שבנו, בלי הלב. אי-אפשר לשים את האישה מאחורה כי כשהאישה מתגברת או הלב מתגבר וההשתוקקות גדולה, לא צריך לוותר על ההשתוקקות אבל לא צריך לחשוב שהיא טומאה.
סערות הנפש שלנו באות בכל מיני צורות. הם באים עם לבושים ועם קליפות. והלבושים האלה באים בכל מני צורות של העולם הזה, בצורה של, חס ושלום, של פגם בפרנסה, פגם בבריאות פגם ביחד, פגם בדברים שחשובים לנו פה בעולם הזה אבל זה רק לבושים. צריכים להבין שהם צריכים להפגיש אותנו עם ההשתוקקות הגדולה שלנו, של עצמינו, של צד הגוף שלנו, שמצד עצמו אומנם הוא נגף, אבל כאשר הוא מצטרף ליסוד דאבא לאותה  בחינה של אמונה גדולה אז אפשר לחבר אותו להשתוקקות גדולה עם האמונה, עם הברית האמונית לאהבה גדולה.
רוב בני האדם, בשלב כזה או אחר של חייהם, שהולכים בדרך השם, נתקלים בצורך לשמור על האמונה למרות הכאוס שהם חווים בחיים. כל בני האדם שהולכים בדרך, זה מקום הנפילה הגדול שלהם, וזה תרוץ טוב כי יש את המן והולכים לסעודה של המן ומוותרים על האמת, על הכלל, על האהבה ולא מתעקשים כמו מרדכי-למרות כל הכאוס אני נשאר מאמין!! צריך כח גדול בשביל זה. לא כל אחד יכול. כל אחד במקום שלו עושה את התנועה שלו. אם לא מצליח, בא בעוד גלגול. נותנים לו עוד מצבים. לפעמים בעולם הזה, לפעמים  צריך גלגול ממש אמיתי של מוות וחיים. אבל היות והאדם צריך להשתדל לגמור את כל התיקון שלו בעולם הזה, נותנים לו אפשרות כל פעם מחדש לנוע, לעשות מסע בזמן.
והמסע בזמן הוא שהבורא ית' ברחמיו הרבים, נותן לנו איזו שהיא קדושה בזמן. נותן לנו מציאות של זמן שמאתגר אותנו. כמו מאמן טוב, נותן לנו עוד פעם את סוג האימון הזה של חודש אדר. תהייה לך השתוקקות גדולה האם תייצר בה אמונה כדי להביא לאהבה או שתקח את ההשתוקקות הגדולה הזאת לעצמך.
לכן, כולנו נהייה מאותגרים בחודש אדר לעניין הזה. לראות אם הא', אלופו של עולם, מצא דירה או לא מצא דירה. מצא משכן בלב או לא מצא משכן בלב? אם הצ' הזה יהפוך להיות לצדיק והאות ק' תוכל להתגבר על הטומאה, אז  אדם יוכל להגיע לאהבה שלמה.
כל אחד, אם כך, ינסה להתחבר החודש גם לסערת הנפש שלו, בלי פחד, לבדוק אותה, בלי לומר היא לא קיימת, אלא לא לפחוד לפגוש אותה, ויחד עם זאת לדעת, אני צריך את עצמי לפורים. להכין את עצמי לפור הזה שנקרא למעלה מהדעת. לכוח האמוני שמאפשר לי להתגבר על הכל.
כאשר אדם מתגבר כאשר הוא הולך בדרך של צדקה, בהתחברות לצדיק, אז יכול הוא בחנוכה להגיע לכך שהוא ניצל ממוות, שהאמונה שלו עדיין קיימת. אבל בפורים הוא יכול להגיע לאהבה גדולה וככה לבוא לסעודה השלימה שמח וטוב לבב.
בע"ה, שנכין את עצמינו לפורים, והכנה אמיתית לפורים היא לראות כמה ההשתוקקות הגדולה שלנו לחוות אותה ולראות כמה היא רוצה לזרוק אותנו מדרך האמת. וכשנחווה את זה, את הרע שבהשתוקקות העצמית בהיותה נפרדת, אז יהייה כלי אמיתי ומוכן כזה לקבל את היסוד לאהבה, את כח האמונה למעלה מדעת, שמתכלל ולא מבטל את ההשתוקקות אבל נותן לה תיקון גדול, זוכים בבית המן, ובע"ה, הפור של היהודי שהוא זוכה לקדושה ואהבת השם.
 
לחיים.