פרשת מטות: כיצד על האדם לבטא למען הכלל, את הכישרון שלו כפרט?

143

בס"ד

פרשת מטות תשע"ו

[במדבר פרק ל"א פס' א' – ג'] "וידבר ה' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין."

בתחילת הפרשה מסופר על משה רבנו, המכנס את ראשי המטות, ומפרט בפניהם את דיני הנדר והשבועה, על מנת שיצוו לכל בני ישראל.
עיקר הציווי מופיע בפסוק – [פרק ל' פס' ג'] "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר איסר על נפשו לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה." – אדם שהתחייב בלשון נדר או שבועה, חייב לקיים את התחייבותו אחרת מחלל את דבריו.

כאן צריכים אנו להבין, כלפי מה האדם מחויב, ומהו עניין קיום ההתחייבות של האדם.

לאחר מכן, מצווה ה' את משה לפני מותו, לנקום את נקמת ישראל במדיינים.

בפסוקים אלו רואים אנו, שמשה רבינו משנה את אשר אומר לו ה'. דיבורו של ה' היה – "נקם נקמת בני ישראל" ומשה רבנו אומר לעם – "לתת נקמת ה' במדין."
כאשר נביט בפנימיות הדברים, נראה ב' חלוקות כלליות –
א – מה שמגיע מהעליון.
ב – תפקידו של התחתון.

 

ואנו נשאל –

כיצד על האדם לבטא למען הכלל, את הכישרון שלו כפרט?

על כך כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"ריכוז ובידור בעבודת ה'.
[בעה"ס פרי חכם ג', צ"א] – "כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלמה ומאירה מהבורא יתברך, ראויה לדבקות תמידי ונצח". אם אכן זו תכליתו של האדם, עליו לשאוף אליה ללא משוא פנים, ללא לאות. את מיטב כוחותיו להקדיש לצורך יישום תכלית נשגבה זו. בחפשו את ספר ההוראות לפעולות הנצרכות כדי להגיע לתכלית זו, אין הוא צריך להרחיק נדוד, קרוב הדבר אליו מאוד מאוד. על האדם לפקוח את עיניו ולהסתכל, על מה שמוגש בזמנים אלו ישר אל פיו.
…יכולתו של האדם למקד את עצמו למטרה הראויה, או למטרה מסוימת כלשהי, תלויה ביכולת הריכוז של האדם. האדם, בטבעו הנפשי, זקוק לשתי התכונות המנוגדות, הנקראות בידור וריכוז.
הבידור נועד לתת לאדם מעט התרפות, לצורך צבירת כוחות.
… חכמת הקבלה היא נקודת הריכוז בתורת ישראל. כל השאר מהווה נקודת פיזור, המכינה את נקודת הריכוז הנפשי של האדם לעיקר תפקידו בחיים."

למדים אנו אם כך, שעל האדם מוטל לקיים את תפקידו במערכת כללית הניתנת מלמעלה.
עצם בריאת האדם כוללת בתוכה שתי הוראות עיקריות. מה שניתן לו מהבורא, הכולל בעיקר, את קיום מחשבת הבריאה, שהיא, להיטיב לנברא. וחלקו של הנברא שהוא, להשתמש נכון במה שניתן לו, בכדי להיות "שותף" נאמן ולהיות ראוי לקבלת הטבת הבורא.
וזאת, על ידי השגת דבקות בבורא, השוואת צורה. לאהבה את ה'.

האדם בטבעו הינו רצון לקבל לעצמו, הנקרא "מקבל בע"מ לקבל". השלמות הרצויה היא, להשיג כלים של השפעה, של אהבה, בכדי להשיג את השלמות הנקראת "מקבל בע"מ להשפיע".
שואל בעה"ס בלוח השאלות לעינינים תע"ס חלק ב' שאלה קכ"ח –

 

"מה המה ב' ההבחנות שבחומר רוחני?
תשובה –
א] מה שנחשב על מלכות דעליון.
ב] מה שנחשב על חומר המדרגה הנאצלת עצמה."

למדים אנו מתשובה זו, שהאדם בבואו לקיים את תפקידו בכדי להגיע לתכלית הרצויה, הינו כלי מורכב, בין השאר מכשרונות שניתנו לו מהעליון, ונחשב הדבר לחומר גלם באדם עצמו. ואת החומר המיוחד והשונה הקיים בכל אדם ואדם מישראל, עלינו לזהות. ואיתו לפתח את היחס הנכון, את הצורה הראויה בכדי לקיים את חלקנו בבריאה, שהיא אהבת ה'.

פרשת מטות מלמדת אותנו בסיס חשוב מאד בדרך העבודה.
לעולם מציאות האדם הינה מורכבת מב' הבחנות – מציאות הבאה מהעליון, אשר לעובד ה' אין נגיעה בה. וצד עבודת האדם, שהיא, לפתח את היחס הנכון למציאות זו, את הצורה התואמת את החוק העליון.

 

אם כך, מדוע שינה משה מנקמת בני ישראל, לנקמת ה'?

על כך כותב הרב"ש בספרו על הפרשה –

"והקושיה מפורסמת, מדוע שינה משה רבינו ע"ה מלשון ה'.
והענין הוא, כי מטרת ה' היא להיטיב לנבראיו, היינו שישראל יקבלו את הטוב. נמצא, כי נקמה במדין היא לצורך ישראל, שעל ידי זה ישראל יקבלו את הטוב. לכן אמר ה' : נקום נקמת בני ישראל.
אבל משה רבינו ע"ה בתור מנהיג ישראל, הוא מורה להם את דרך העבודה, שכל הנקימה במדין צריכה להיות לשם ה', היינו להשפיע לה' ולא לקבלה לעצמו, אחרת הם נעשים מרוחקים מה' ולא יכולים לזכות לשום שלמות. ולכן שינה משה ואמר לעם : לתת נקמת ה' במדין."

יוצא אם כך, שעיקר עבודת האדם היא לעבוד באמונה מעל הדעת הגופנית, אשר החשבון הטבעי היחיד שמכירה היא, הינו – מה יצא לי מזה? על האדם לעשות מלחמה בצורה זו של הרצון. צד של הרצון לקבל לעצמו, לתת נקמת ה' בצד זה של הדין, ועל ידי מלחמה זו, להגיע לשלמות.

 

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"חוק אחד כולל את כל החוקים. זו בעצם כל התורה כולה.
החוק האחד הוא, שצריך לשנות את הכוונה בקבלה, שתהיה בעל מנת להשפיע ולא בעל מנת לקבל לעצמו. לא לקבל מטעם אנוכיות, אלא מטעם הרצון להשפיע נחת רוח לבורא.
כמובן שמלחמה זו נעשית בשלבים, אך על האדם לדעת כל העת, שעליו להיות מכוון לעשיית נחת רוח לבורא, גם אם עדיין אינו מצוי במדרגה זו.
על מציאות הרצון אין האדם צריך לעמול. הרצון ניתן לנו מהבורא. על האדם לעבוד על החלק השני, המשלים את הרצון, שהוא ההשפעה, שלא ניתנה לאדם מלמעלה.
בעזרת ה' נבוא כולנו לאחדות פשוטה בינינו. בהיותנו דבוקים לדעת משה רבנו, לאמונה שבתוכנו, לבורא עולם. לראות גדלותו ומלכותו עלינו. לעבדו יחד בלב שלם ונפש חפצה, שכל רצונותינו יהיו מאוחדים למשימה זו, שהיא היא המשיח האמיתי שבכל אחד מאיתנו, גדלות ההשגה, מדרת היחידה.
בעזרת ה' יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו."

אמן.