בואי כלה – שופטים תשע"ו

64

בואי כלה, פרשת שופטים תשע"ו
שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.
שופטים צריכים להיות כאלה שאינם מקבלים שוחד, והכל מדובר, אם רוצים ללמוד בפנימיות, בגוף אחד. דהיינו יש בתוך האדם שופטים ושוטרים.
השופט, זה הצד שבודק מהי האמת. זה צד השכל הישר, או הנפש השכלית של האדם. תמיד הבדיקה צריכה להיות כמה זה מקרב אותי אל ה' או מרחיק אותי מה'.
השופט של הגוף, שהוא משוחד, כי הגוף קשור לעצמיות של האדם, כי עצם האדם זה הגוף, והנשמה היא התכללות מהבורא. והעצם גדול מהכללות.
התורה מזהירה אותנו לא לקחת שוחד. השוחד הוא מהעצמיות שלנו, מהגוף שלנו, אז אנחנו מבינים שזה דבר שפועל באדם באופן רגיל, אחרת לא היו מזהירים אותנו על כך.
לכן כל אדם צריך לראות שכל מחשבה גופנית, היא נקראת שוחד.
מהי מחשבה גופנית? – מה יצא לי מזה? וזה השוחד.
השוחד בא בדר"כ בא מההרגשה או מהמחשבה על העולם הזה. כי תפיסת העולם הזה שהיא תפיסה של פרטים, היא מאד קרובה לתפיסה של הרגש הפרטיות של האדם, שעומד בנבדלות.
מה נותן לאדם את המחשבה של הנבדלות הזאת? שהוא חושב שהוא וחברו זה לא דבר אחד. לא יחד קשורים דרך אדם הראשון. אבל לא מרגישים כך.
מה גורם להרגיש כך? הרגשת הגוף. היות והגוף כך מרגיש, שהגוף נותן את הרגשת העצמיות, הפרטיות של האדם, לכן, כל מי שחושב דרך המחשבה הגופנית, נקרא שהוא לוקח שוחד. ואסור שהוא יקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
דהיינו, גם כאשר אדם הוא חכם, אז חכמתו מתעוורת. הוא רואה פתאום שהוא לא רואה מה האמת. מהצד קל יותר לראות, שאותם אנשים – עיניים ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. הדבר כל כך ברור, אבל השפיטה שלו הפוכה לגמרי, והוא גם לא אומר את האמת. גם לא לעצמו.
אחת הצורות החזקות ביותר שהאדם לא אומר אמת לעצמו, זה שהוא מתרץ לעצמו כל הזמן תירוצים. לא צריך תירוצים.
אם אדם רוצה ללכת בדרך של אמת, הוא צריך שופטים אמיתיים. אבל צריך גם שוטרים. איפה? בכל שעריך! בכל מה שאדם משער בליבו. אלה השערים של האדם. כי מה שאדם משער בליבו זה הפתח לכניסת המוחין לליבו של האדם. את הלב צריך לכוון לאבינו שבשמים. לכן צריך שם שוטר, שיכריח את המחשבה האמיתית לפעול. השוטר צריך להכריח את האדם.
יש בני אדם שמבינים הרבה אבל לא עושים. לא – לא עושים במעשה, לא עושים בנפש. לא מכוונים את הלב. וצריך שוטר. השוטר צריך להכריח בצורה טובה ואם לא בצורה טובה גם בצורה פחות טובה. וצריך להגיד לגוף לזה נועדת ואת זה אתה צריך לעשות.
ולכן כל אחד יראה, שהוא אומר לעצמו, הנה זה השופט שלי!
אלה ההגיונות שמנחים אותי בחיים!
אלה עקרונות החיים שלי!
אלה עקרונות החשיבה שלי, ודרך זה אני חושב!
בפרשת יתרו ראינו שכאשר אדם רוצה לשפוט עצמו, לשפוט את כל מה קורה איתו בחיים, הוא לא יכול הכל להעביר עד האמונה הגדולה, עד משה רבינו, כי בו כל העם, דהיינו כל הרצונות הפרטיים.
מה צריך לעשות? יש שרים, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות. יש הרכבי משנה שדרכם אנחנו שופטים אבל כולם צריכים להיות כאלה שנגזרים ממשה רבינו, שצריך לבחור אנשים, צדיקים ישרים, ואתה צריך לבחור כאלה ערכים שדרכם אתה שופט את דרכך.
ואם אדם, אין לו כזו שפיטה, והוא מתנהג לפי איך שבא לו, אז זה שיא הטומאה. כי הבא לי בטוח שהולך לשפיטה משוחדת. וגם אם אתה בטוח שאתה צודק אבל אין לך עקרונות מנחים, יסודיים שהם מחוץ לך אז אתה בטוח שופט לא נכון.
כל אדם צריך השבת הזאת, לעשות לעצמו סדר. מה הערכים שלי, דרך מה אני שופט את החיי? מה קובע לי אמת ולא אמת בלי קשר אלי. אחר כך אני אביא את עצמי לשפיטה הזאת. צריכה להיות לנו חוקה. דרך החוקה הזאת צריך לשפוט.
בע"ה, שה' יזכה אותנו לשפיטה אמיתית.
ל ח י י ם