בואי כלה – יתרו תשע"ז

שיעור שמע:
הורד Mp3

SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS

בואי כלה, שבת יתרו, תשע"ז
השבת, התורה ייחדה פרשה ליתרו.
יתרו עשה תשובה והתגייר.
האם זה צריך ללמד אותנו שכל הגויים צריכים להתגייר? התשובה היא לא.
אבל זה כן מלמד אותנו שישנה אפשרות גם לגוי שהיה כולו בעבודה זרה, אם יש בו נקודת אמת לראות את גדולת ה' בעולם. ובעיקר זה צריך לכוון אותנו על צד הגוי שבנו. הגוי שבכל אדם ואדם צריך לראות איך הוא יכול לסייע לרצות להצטרף לצד היהודי.
יש עניין של קו שמאל בעבודה של האדם. שקו שמאל, זה אותו צד של גוי שבאדם שכשהוא עומד במפני עצמו, הוא גוי נבדל. גוי זה רצון לקבל. הרצון לקבל הפרטי באדם צריך להיות חלק מהעבודה, ולכן צריך להצטרף לצד היהודי שבו.
יתרו נותן עצה. עצה שנקראת עצה של צמצום ב'.
מה זה עצה של צמצום ב'? שגם הפרטים יכולים להיות קשורים לה'.
אומר למשה רבינו, אם אתה תרצה לפעול כל דבר ישירות רק למטרה אחת, שהיא אמונה, אתה עלול לטעות. יש עוד הרבה אמצעי ביניים שהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שכולם גם יכולים להיות לה' ית'. יש דברים קטנים יותר שיכולים להישפט על ידי נגזרות, על ידי ערכים שהם ערכים שקרובים לה'. לא כל דבר צריך לחשוב עד לאמונה השלמה כי אחרת תיפול גם אתה וגם העם אשר איתך.
האם אנחנו יודעים לרצות גם את האמצעים, או לא?
האם אדם שאומר: יש לי מטרה להתחתן. האם הוא יודע גם לרצות להיות מחפש אישה? האם הוא יודע להיות משודך או שהוא יודע רק, אני רוצה להתחתן? האם הוא יודע לרצות את האמצעים? האם אחד שרוצה להיות חכם, הוא יודע להיות תלמיד חכם?
יש פה עניין גדול שמלמד אותנו יתרו. שלכאורה עשינו מיעוט בבינה. שמלכות עולה לבינה בצמצום ב', היא עושה לה מיעוט. אבל המיעוט הזה הוא לטובתנו. מצד אחד זה מיעוט, שלא עושים ישר את הכל ועושים באופן חלקי, אבל את הנקודה החלקית צריך לרצות. צריכים ללמוד לרצות את האמצעי.
מה העניין לרצות ללמוד תורה? כי אני רוצה להיות דבוק בה'. להיות דבוק בה' זה גדול, כללי. זה לבוא למשה רבינו, האם אני יכול לרצות ללמוד תורה? האם אני יכול להיות שואף ללמוד תורה? למרות שזה רק אמצעי.
לכאורה, צריך לומר: איך אני יעדיף את השיפחה על הגבירה, אבל זה לא שיפחה. זה עוד פרט בתוך אותו כלל וצריך גם את הפרט הזה לרצות, כשהוא חלק מאותו כלל.
וזה חכמה גדולה לרצות את הדרך. אנחנו בעולם הזה, אנחנו בדרך. אנחנו צריכים ללמוד לרצות את הדרך. זה מה שמסכים משה רבינו להקשיב ליתרו. כי זה פלא פלאים. משה רבינו עומד לפני ה' ית' מדבר עמו, הוא צריך עצה מיתרו??? הוא צריך עצה מגוי???
התשובה היא, שהגוי מציין משהו חלקי. כשהחלקי הזה בא ליחד, החלקי הזה הוא דבר גדול. צריך ללמוד איך מעריכים את נקודת החלק. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
מה הנקודה הפרטית שלי שאני צריך לפעול לה'? האם אני יכול להעריך את עצמי? האם אני יכול לאהוב את עצמי? את אותו עצמי שהוא חלק מה'?
התשובה היא כן. אני לא צריך להיות בדיכאון כל היום שאני נפרד. אני צריך להיות בהחשבה עצמית גדולה מאד על מה שאני חלק מה'. ואם אני רק בכיתה א', אני בכיתה א' וצריך להיות שמח שאני בכיתה א'. אם אני כל הזמן דואג שאני לא במטרה, אני טועה. צריך לשמוע מיתרו את האפשרות לראות את ההבדל בין הדרך למטרה. צריך לאהוב את הדרך.
מי שלא יודע לאהוב את הדרך, אז הוא מתוסכל תמיד. אם הוא לא זז, אז הוא מתוסכל מזה שהוא עומד במקום. אם הוא זז, אבל הוא רוצה כבר להיות במטרה. הוא לא במטרה אז הוא מתוסכל. אז מה יהיה? אף פעם הוא לא יהיה שמח. תמיד במטרה הוא ירצה מטרה אחרת. כי הוא צריך להתקדם. בכיתה ב' הוא ירצה להיות כבר ג', בג' הוא ירצה להיות כבר בד'. כשהוא בכיתה ג' הוא הכי צריך לרצות להתמקד: אני רוצה להיות עכשיו תלמיד של כיתה ג'. אם אני לומד משנה בכיתה ג' אני רוצה לדעת משנה. אני רוצה לדעת קבלה? לא. יש לי מטרה כזאת, אבל עכשיו אני ממוקד ברצון הגדול שלי לדעת משנה.
אני עכשיו נמצא ב"בואי כלה". עכשיו. אבל לא שבת. אבל עכשיו אני צריך לרצות כל-כולי להיות ב"בואי כלה". אני יכול להיות ככה. זה לא לחיות את הרגע. זה לחיות את הנצח בכל רגע. בתנאי, שה"בואי כלה", אני יודע שזה נגזרת, זה חלק מהכלל הגדול, אבל לרצות את הפרט הזה… זה דבר עצום.
בצמצום א' אומרים לי, תרצה את המטרה. רק המטרה. אבל אם אני רוצה רק את המטרה ואני לא יודע לרצות את האמצעי, כמו שבצמצום ב' זה לכאורה חיסרון, למה שאני ארצה דבר חלקי? זה העניין הגדול של יתרו שמלמד את משה: לא נכון לרצות כל הזמן רק את הדבר הגדול. עד שתגיע אליו תהיה כל הזמן מתוסכל. בסוף תיפול גם אתה וגם העם. אבל לא עוזבים את המטרה. היא נשארת כמקיף. כל הנגזרות הם חלק מהדבר הכללי. צריך להיות כל-כולי בתוך האהבה. ומה שאני עושה כל רגע ורגע לקראת ה' ית'.
ל ח י י ם

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו