חוק – "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא" !

114

מתוך שיעור מס' 2 בקורס ל"ב נתיבות האהבה של הרב אדם סיני
לרכישת הקורס המלא הקליקו על התמונה:


ישנו חוק רוחני האומר: "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא".
דהיינו: "כל פרט היוצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא" (מתוך י"ג מידות בהם התורה נדרשת, תפילת שחרית).
לכל אחד מאיתנו, שיצא כפרט, יש לו רצונות פרטיים, לכל אחד יש סוגים רבים של רצונות.
גם במערכת הזוגית כל אחד מרגיש, אני רוצה, וכל הזמן אנחנו סובבים סביב הרצונות הפרטיים האלה. אני רוצה, שעכשיו הבן שלי יתנהג יפה, אני רוצה שעכשיו הבית יהיה מסודר, אני רוצה לגור במקום כזה או אחר וכד'.  כל אלו הם רצונות פרטיים.
מה עושים עם הרצון הפרטי?
כל רצון פרטי שיש לנו צריך לשמש את הכלל.
"כלל" בגימטרייה 80 – מדרגת בינה.
המילים "שמֹנה" (8) ו"נשמה" הן בעלי אותן אותיות.
האדם צריך לפעול למען הכלל, למען הנשמה, למען הרוחניות.  אם אדם פועל בשביל הגשמיות של המשפחה שלו, הוא לעולם לא יגיע לאהבה!
אי אפשר לבנות "אני משותף" גשמי, מכיוון שהגשמיות היא המסגרת של הפרטיות. היא מגבילה אותנו לאני פרטי. הרוחניות היא הכלל, היא ה"אני המשותף".  אנו יצורים רוחניים ולא גשמיים!
אהבה היא לא באברי הגוף הגשמיים, אלא בלב הפנימי, בנקודת ההרגשה של האדם. האדם צריך למצוא את נקודת האהבה הפנימית שבתוכו,  ולבנות את הכלל הרוחני בינו ובין אשתו, לא כלל גשמי של רכוש משותף.
"האני המשותף" חייב להיות בנוי על מגמה רוחנית, כי הרוחניות היא צד הכלל של האנושות. במסגרת הרוחניות, שהיא הכלל, נמצא הפרט. מי שפועל רק למען הפרט, נשאר גשמי. אומנם גם הפרט בתוך עצמו מחולק לפרט וכלל. גם בתוך הכלל יש פרט וכלל. צריך ללמוד, איך לפעול לא לכלל, שבתוך הפרט, אלא למען הכלל הגדול יותר, למען רוחניות. אסור לפעול בתוך הגשמיות. הגשמיות היא רק מקום האימון. גשמיות נותנת אהבה, אבל לא אהבה מספקת ונצחית, והיא גורמת בסופו של דבר לאנוכיות, לכן האהבה חייבת להיבנות על דבר רוחני.
"האני המשותף" הוא הכלל, שכל פרט צריך לפעול אליו. ברגע שישנה ישות משותפת לי ולעוד מישהו, הכלל, העוטף את שנינו יחד, נקרא "האני המשותף".
"האני משותף" כבר קיים, ואנו לא רואים אותו כי יש לנו הרגשה חזקה של עצמנו. כדי לראות את "האני המשותף" עלינו להתחיל לחשוב מחדש, ולהתרגל לראות בעיניים שונות את המציאות.
לדוגמא: כשמספר אנשים מושכים בחבל, כל אחד מהם מתאמץ כדי שהקבוצה תנצח ולא בשביל עצמו. כשנוסעים בתוך אוניה ואחד הנוסעים חופר בתא הפרטי שלו, הוא פוגע בכולם. זאת דוגמא לכך שיש "אני משותף" מוכרח, כמו אויר. אויר הוא משל ל"אני משותף" מוכרח לבני האדם.