בואי כלה – בהר בחוקותי תשע"ז

130

בואי כלה, שבת, בהר-בחקותי תשע"ז
אנחנו יודעים את עניין השמיטה שזה בחינת מלכות לעניין היובל שזה בחינת בינה.
שנת היובל, כל העבדים יוצאים לחופשי, כמובן עבדי ישראל ולא כל עבדי אומות העולם.
מדוע הם יוצאים לחופשי? מכיוון ששנת היובל מצביעה על מדרגת בינה שהיא מידת השפעה. כאשר אדם קונה את הצורה של מידת ההשפעה, אז הוא יוצא לחופשי.
מהו החופש האמיתי של האדם?
היותו דבוק לבוראו. היות ומדרגת ההשפעה היא מאפשרת השוואת צורה עם צורת הבורא ית' שהיא צורה של בעל מנת להשפיע, לכן כל עובדי ישראל יוצאים לחופשי. אז אם המדרגה של שנת החמישים היא מדרגת הבינה, מדוע הגוי לא יוצא לחופשי? למה עבד כנעני אינו יוצא לחופשי?
מכיוון, שיש הבדל בין נפש של יהודי לנפש של גוי. לנפש של יהודי יש לו את הסגולה שעל ידי תורה ומצוות יכול לקנות את המידה הזאת של הצורה החדשה שהיא צורה של בעל מנת להשפיע. עבד כנעני אינו יכול, מדוע?
כי הוא נובע ממקור אחר של האדם הראשון. היות והוא נובע ממקום אחר של האדם הראשון, אז הוא לא יכול לצאת לחופשי. אין לו חופש בדביקות עם ה' ית', איפה כן יש לו חופש? החופש הגדול שלא שהוא יהיה דבוק לעם ישראל. כשהוא יהיה דבוק לעם ישראל, אז הוא יוכל יחד עם עם – ישראל, לצאת לחופשי.
אומות העולם, הם חלק מהאנושות, חלק מהאדם הראשון, היות ולאדם הראשון נתנה החרות ואת האפשרות להגיע לחרות זה שגם אומות העולם כחלק מכלל האנושות יכולים להגיע לחרות, רק יש מי שמוביל את המהלך שהוא עם ישראל.
יש מי שצריך להסתפח לעם ישראל. אומר בעל הסולם, במאמר הדור האחרון, שתהיה תורה אחת לכולם. אבל תורה לכולם לכל האנושות, זה אומר שכולם יצטרכו לעבוד את ה', כמובן אבל שכל אחד בתורתו, לא הכוונה שתישאר התורה של עכו"ם, חס ושלום, אלא שתישאר תורה, שכל אחד יעשה את הצד שלו בתורת ישראל, אבל יש כאלה שרק ראויים ליראה ולהסתפח לעם ישראל, ולא להיות כאלה שעובדים ישירות כלפי ה'.
יש צד שעובדים כלפי ה' אבל רק ביראה ולא באהבה. כמו שהרגל שונה מהנשמה, כמו גוף שהוא שונה מהנשמה. הנשמה טיבעה להדבק בבורא והגוף לא. הם כגוף לעם ישראל, ועם ישראל הוא כמו נשמה כלפי אומות העולם.
כל זה כדי להסביר למה עם ישראל כן יוצא לחרות בשנת החמישים.
גם למדנו מה זה שנת החמישים, אבל אחרי חמישים שנה הם כולם יוצאים לחופשי. מדוע אם אדם הוא חופשי, עוד פעם נהיה עבד? ואחר כך יכול עוד פעם להימכר לעבד?
תשובה, מכיוון שאנחנו עובדים כמו בצורה של ספירלה. אחרי שאנחנו עושים עבודה, חוזרים שוב לעשות את העבודה ומתקדמים. כמה זמן צריכים להתקדם? עד שגומרים את כל מידת הדינים שיש באדם.
איך יודעים כמה מידות דין יש באדם?
מידת הדין, זה שם א-ל-ק-י-ם.
יש 120 צרופי א-ל-ו-ק-י-ם. כמניין מסך.
12 פעם 50 זה 6000. שיתא אלפי שני.
אדם צריך לעבוד, לעבור 50 שנה, אבל 120 פעם 50 שנה. ואם הוא עובר 120 פעם 50 שנה, לא מדובר בשנים גשמיות, אלא מדובר שכל בחינת דין הוא לוקח את מידת הדין הזאת והופך אותה למידה של השפעה. ואם הוא מצליח את כל מידות הדין שלו להפוך למידה של השפעה אז יוצא לחרות עולם ונידבק דביקות שלימה בבורא עולם. אבל אם עושה רק חלק, אז הוא עדיין לא יוצא לחופש.
לכן, כל אחד יראה, שכל מידת דין שהוא פוגש, שדין זה הרצון העצמי והפרטי שלו, זוהי הזדמנות. הזדמנות לתקן את מידת ההשפעה. ולכן צריך לראות כל פעם שהוא מרגיש: שאני מאד רוצה משהו לעצמי, יש בי השתוקקות גדולה, זה כמו צד העיגול, צד העולם, מידת הדין שבי, זה המקום שבו אני צריך לראות איך אני קונה את מידת ההשפעה, את הצורה של בעל מנת להשפיע. ואם הצלחתי לעשות זאת: טוב! אם לא, יכול לקחת לי הרבה זמן. כל מידה ומידה של השפעה לקנות. ולפעמים עובדים לרוחב. אבל עד שלא גמרתי לתקן אותה לא עברתי את אותם חמישים שנה של אותה מידה.
לכן, גם המידה הזאת, לחזור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, 49 פעם. 7 פעמים שמיטה שאותה מלכות צריכה לעבור שוב ושוב עד שכל פעם מחדש אתה מוכן לפעול אותה למען שמו ית', עד שאתה קונה 7 פעמים שמיטות 49, ואז הכלל של כולם, יהיה שנת החמישים של אותה מידה.
ואז, אתה יכול לקנות את החרות.
אם כך אנחנו מאד אוהבים חופש. חופש זה דבר יותר טוב מגבול. אבל הגבול מאפשר לנו להגיע אל החופש. הוא האמצעי, כל אחד יראה, שמסכים להגיע לחרות הזאת, אבל יסכים גם להגביל את עצמו כדי להגיע לאותה חרות. זה נראה הפוך אחד לשני, אבל צריך להכות כדי להגיע לזיווג. כמו בזיווג דהכאה.
ל ח י י ם