סעודת ראש חודש סיון – תשע"ז

חודש סיון טוב, לכולם!
היום אנחנו רוצים לדבר על האיחוד שנצרך בנפש האדם, ואיך חג השבועות, מלמד אותנו את הייחוד הזה.
כתוב בתורה-ביום השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ביום הזה באו מדבר סיני. במדבר סיני באו לקבל את התורה בחודש השלישי. החודש הראשון שהוא ראשון לחודשי השנה, הוא חודש ניסן – הוא מדרגת החסד, ההשפעה, הנתינה.
בחודש אייר שהוא קו שמאל זה מדרגה של גבולות, קיטועים, של הרצון להיות מאושר.
בחודש השלישי – הוא החודש שצריך למזג את שני הצדדים. הימין השמאל ולכן בחודש השלישי הם באו לקבל את התורה.
המשולש- הוא זה שנותן את הכח לאחדות.
כאשר יש 2 נקודות זה צרה ,מלשון צרה.
כאשר באה הנקודה שלישית שמכריעה ביניהם, היא הנקודה שמהווה את הסגול, את האפשרות להיות במישור. משהו שכבר יכול להחזיק מעמד.
הייחוד הבסיסי הוא בין הנברא לבורא, הנברא מייצג כמו את קו השמאל-את הרצון לקבל. את השלילה. והבורא את החיוב. וצריך להתאחד. צריכים לחפש את אותו הדבר שמאחד בין הנברא לבורא. הבורא ית' נתן לנו תורה. התורה-התפקיד שלה לחבר בין דבר שלם-הבורא, לבין דבר בלתי שלם-הנברא.
צריך למצוא כפי שזה הכלל המציאות, אז כל הפרטים במציאות צריכים לעשות את אותה עבודה. כל אחד צריך למצוא איפה החודש השלישי שבתוכו, ואיך הוא יכול למצוא את הנקודה המאחדת בכל דבר.
יש לנו כלי בנפש האדם, שהוא אחד הכלים שמשמעותיים ביותר בנפש, שקוראים לו מחשבה. כבר דיברנו על זה מספר פעמים, שכפי שאומר דקרט: אני חושב משמע אני קיים. אנחנו לא למודים ככה ביהדות. אני חושב זה לא הקיום שלי! הרצון זה מה שנברא. המחשבה היא כלי שאני צריך להשתמש בו. הוא כלי מאד חזק, מאד חשוב. הוא כלי שבנוי אצלינו באופן אוטומטי. אני רוצה או לא רוצה המחשבה היא דבר מקובע אצלי ואני מאמין למציאות של המחשבה. אני מאמין ללוגיקה ואני מאמין בהקשרים של סיבה ותוצאה.
גם מאמינים לתענוג שאנחנו רוצים לקיים בזה שאני רוצה להיות מאושר. לעוד הרבה דברים אנחנו מאמינים. אבל ללוגיקה: לזה שיש סיבה ותוצאה זה דבר שהוא מובנה בנו.
לכן, כדאי לנו להשתמש במכשיר הזה שנקרא מחשבה. כדי שדרכו נמצא את הכלי הזה שמאחד.
כל אחד מאיתנו, אנחנו נתבעים לאיחוד המחשבה. כאשר המחשבה שלנו מפוזרת ומבודרת, וכל רגע הולכת למקום אחר, אז המחשבה הזאת היא מחשבה שלא יכולה לאחד.
למה היא מבדרת? כי השאלה מי שולט על המחשבה.
אם הרצון הגופני הרגשי, הוא השולט על המחשבה, אז טבעו של הרגש שקשור לארציות שהוא הדבר המפריד, כל רגע לחשוב בצורה אחרת. כי כל רגע בן אדם רוצה משהו אחר, מבחינה גשמית.
לכן, המחשבה שעומדת דרך הצורה הזאת של הרגש, כל רגע רוצה משהו אחר.
העם היהודי בבסיסו הוא עם מאוחד. יש לו תפקיד של ראש לכל אומות העולם, ובשל כך יש בו אחדות.
אדם מתרחק, מתקרב, זז הצידה, בסופו של דבר יש הרגשה פנימית, מי שחש את זה, של איזה יחד מאד חזק בעם היהודי, שזה בגלל הטבע שלו שהוא כמו צד הנשמה של כלל האומות. הוא צריך להוביל את העולם לאותה אחדות, לאותו שלום לאותה אהבה.
הגבולות, לעומת זאת, בטבע שלהן הם יוצרים פירוד ויחד עם זאת שאנחנו עם, אנחנו עדיין כל הבריאה כולה שייכת לצד המפריד. הבריאה היא דבר מורכב. בגלל שהיא מורכבת והמרכיבים האלה צריכים לבוא לאחדות, זה דומה שיש הרבה בני אדם, או הרבה עמים. ברגע שעם אחד רוצה להדגיש את הייחודיות שלו וכל אחד מהמרכיבים, גם בנפש האדם, רוצה להדגיש את הייחודיות שלו, אז תחשבו שאם כל אחד מושך רק לצד שלו, אז נהיה בלגן. ונוצר מצב שכשכל אחד רוצה להתגדל, כל מרכיב, הרי צריך לתת עצמו לאותו כלל, הוא צריך להיות (כמרכיב) עם הרבה עוצמה. ואז נוצר מצב שכל אחד מהמרכיבים מושך ורוצה להוריד את הצדדים האחרים כדי שהצד שלו יעלה. ואז נוצרת מלחמה בין הפרטים המרכיבים את אותו כלל.
כשזה בא על חשבון ההתפתחות של הצד האחר, אז נוצרות מלחמות. נוצר כאוס. הרצון העצמי, של כל אחד מאיתנו, יוצר אט אט גוון יחיד של אומות, של סוגי בני אדם, סוגי מקצועות. פעם, מדען היה גם פילוסוף והיה גם אומן. וכשאדם ידע, ידע את כל המדעים.
היום מתעסקים כל אחד במשהו מאד-מאד מסויים, מדוייק. פעם רופא היה רופא להכל. היום גם אם הוא רופא לתחום מסויים, הוא עוד יותר מסויים וכן הלאה.
הדרך הזאת היא לא דרך רעה, היא דרך מצוינת, כי זה הטבע. כי כל מרכיב חייב להביא את עצמו לאותו כלל. ואז התנועה הזאת בעולם הולכת ומתגברת. ההתמחות, הייחודיות הזאת הולכת ומתגברת בעולם. זה דבר טוב, אבל יש בזה דבר שלילי מאד, שמתחילים להיפרד. מתחילים להיפרד עמים, מתחילים להיפרד בני אדם זה מזה. מתחילים להיפרד גם הרצונות שלנו זה מזה. וע"י זה אנחנו נתבעים לאחדות הזאת, ואנחנו מרגישים בודדים יותר ויותר למרות הגלובליזציה הזאת בעולם, למרות שיש לכאורה, אפשרות להגיע הרבה יותר מהר אחד לשני, אבל הנפש מרגישה בודדה.
צריכים למצוא, אם כך, כמו שהבורא ית' נתן לנו בחודש השלישי את הנקודה הסגולית שמאחדת בין השניים, נתן לנו את התורה שמאחדת בין הנברא לבורא. אנחנו צריכים למצוא את אותו הדבר שמאחד בין בני אדם, בין עמים, והחודש השלישי מסוגל לזה.
הפחד מפני הפרוד, מכיוון שרוצים שלום, אז הפחד מסרס את הייחודיות ואז רוצים שכולם יהיו אותו הדבר. כולם צריכים ללכת בתלבושת אחידה. כולם צריכים ללכת עם אותה כיפה. וכולם ולחשוב אותו הדבר. אוי ואווי למי שלא יעמוד דום ביום העצמאות או מי שלא ילך עם כיפה שחורה במגזר שלו או סרוגה במגזר שלו. או לא התנהג עם הנורמות החברתיות בדיוק כמו שנתנו כל אחד במקום שלו.
למה?
לעיתים, בשיחות סלון מנומסות, פוחדים לאמר את הדעה האישית, פוחדים אפילו לחשוב על הדעה האישית. כי צריכים להיות נחמדים וצריכים להסכים כולם לכולם. וכולם מוכנים לתת לייק לכולם, להגיד שהכל בסדר. אבל השאלה אם זאת האמת?!
אנחנו לא רוצים לסרס את הייחודיות ולהיות רק נחמדים. אנחנו גם לא רוצים שהייחודיות הזאת תביא לפרוד. אז אנחנו נמצאים פה בתווך. את קו שמאל חייב. חייבו ללכת לייחודיות.
מה יהיה הדבר המאחד?
התשובה היא: חוק ההתכללות.
חוק ההתכללות אומר שכל אחד מאיתנו יכול להיות הכל. אבל יש לזה תנאי: כל יחיד צריך להיות מספיק משוכלל ומספיק משוחרר כדי להבין שהפרט שלו לבד, הוא דבר שלא יכול להיות שלם.
איך הוא יוכל להיות שלם? רק אם הוא מאד-מאד יעריך ויפרגן לצדדים האחרים כאשר הוא רואה את הייחודיות שלהם ויהיה מספיק משוחרר להתכלל איתם. לייצר שיתופים. לייצר שיתופי פעולה בשביל אותו דבר שיש לו מטרה משותפת. ואפילו אם הוא ייצר שיתוף פעולה רק בשביל הפרט שלו, הוא גם יגדל מזה.
למה?
כי כל אחד מאיתנו בנוי מהכל.
כמו שאומר בספר היצירה: עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה.
הדבר הנשקף מהיחיד שיודע להתמזג ולהתחבר, הוא בעיקר נפשי. שהוא מרגיש מצד אחד שהוא לא מוותר על הייחודיות שלו וגם יכול להיות יחד. זאת תנועה שצריך ללמוד אותה. אתה חייב להיות אסרטיבי מאד, לדעת בדיוק מה אתה רוצה ולפעול את זה. אבל בלי לייצר התנגדות שאתה יותר מאחרים או שהם פחות ממך, או שהם רק יותר ממך ואתה צריך להתבטל בפניהם.
אלא צריך ללמוד את שתי התנועות האלה יחד. צריך ללמוד את התנועה שאני יודע בדיוק מה אני רוצה ואני צריך לאט-לאט ללמוד על עצמי יותר ויותר. ולדעת את הדברים האלה אני רוצה. זה התפקיד שלי בעולם. את זה אני רוצה לתת לעולם. יחד עם זאת, אם אני יעריך את חברי, אומות אחרות, אנשים אחרים ואני אתחיל לייצר שיתופי פעולה אותם חלקים של ראובן שנמצאים בי, אז הראובן שבי יתחיל לגדול. אם אני לא אפחד ממנו, מכיוון שהוא רוצה להשתלט עלי, אז אני אוכל להגדיל אותו בתוכי בלי לפחוד שאותה בחינה של ראובן תשלט על הבחינה שלי עצמי. אני צריך להישאר עצמי, אבל אני גם צריך להישאר שלם, אבל בלי ראובן שבי אני לא יכול להיות שלם.
ולכן, כל אחד מאיתנו יכול להיות הכל. כמו שאומר בע"ס, כל אחד מאיתנו בגמר תיקון יהיה כמו אדם הראשון-שלם. אז מה כולנו נהיה אדם הראשון? אומר לא. כל אחד יהיה מיוחד משל עצמו. אז תחליט, כל אחד יהיה הוא עצמו או כל אחד יהיה כמו אדם הראשון שהוא הכלל של הכל אומר: כל אחד יהיה הפרט שלו שהוא כלול מכולם והוא גם הכלל כולו. כי כל אחד יהיה שלם. היופי הוא שכל אחד יכול להיות שלם בדיוק כפי שהוא ולא משהו אחר. כל אחד הוא הכל וזה יכול לבוא לידי ביטוי בייחודיות ו"יחדיות"-לא יודע אם זאת מילה טובה, אבל גם את הפרט וגם את היחד.
אנחנו פוחדים לעשות את זה. אז או שאנחנו הולכים לנימוסיות יתר, וכולם אומרים מה שכולם אומרים ומפסיקים להכיר את עצמינו, או כשאנחנו רוצים להכיר את עצמינו אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להתבדל להיות רק אנחנו ולבוא לנקודה הפרטית.
ולאט-לאט צריכים ללמוד לעשות את התנועה.
איך זה קשור כל זה לצד השבועות?
חג השבועות, המזל שלו הוא מזל תאומים שהם שניים. הם שונים זה מזה. אבל הם צריכים לבוא לאחדות. איך אותם שני בני אדם, מזל שיש בו צד האדם שבנו, איך נביא אותם לאחדות?
זה החודש שצריכים לעבוד על הנקודה. גם במחשבה. כל מחשבה שעולה לי אני צריך לבדוק אותה. אני יכול מאד-מאד לכבד אותה. אני יכול לכבד כל נוקדה שבה אני מתעסק. אם עכשיו אני קורא ואני צריך ללמוד משהו, אני יכול מאד לכבד את המעמד הזה שלי שאני יושב ולומד. כשאני שומע מוסיקה אני יכול מאד לכבד את המעמד הזה שאני שומע מוסיקה. אז אני שואל את עצמי, אם אני שומע מוסיקה זה לא ישתלט על זה שאני צריך להיות גם בזוגיות? לא. זה לא צריך להפריע, אני יודע בדיוק ואני צריך לדעת מה נקודת עצם שלי. ומה הדברים האחרים שמאד עוזרים לי. אם אישה מרגישה מאויימת, אם בעלה פתאום יותר עם החברים מאשר איתה? אבל אם יהיה ברור שעצם שלו ביחד איתה היא תפחד שעכשיו הוא הולך ושומע מוסיקה עם עצמו ונטען בכוחות עצומים כי בלעדי אותה מוסיקה, קריאה, אפילו ללכת לקניות או ללכת לים או לעשות דבר אחר שצריך להתכלל גם עם העולם, הוא לא יכול להביא עצמו שלם ליחד.
נסכם את הדבר:
ההצעה שלי לחודש הזה,
אנחנו פוגשים ניגודיות. כאשר אני אפגוש ניגודיות לא נפחד. נכבד את כל אחד מהצדדים, זה יאפשר לנו, ויפתח את נפשינו למצוא את הנקודה המאחדת בין השניים.
הנקודה המאחדת לא צריכה להפריע. קצת להשתחרר, קצת להרפות לא להישאר צפוף בתוך עצמך כמו חתולה שמתנפחת כי פוחדת שישרטו אותה כל הזמן. אף אחד לא יזיק לך, אתה יכול להיות מי שאתה ויחד עם זאת לכבד את הצד האחר.
תתקדם לזה לאט-לאט זה נותן הרבה מאד ביטחון, הרבה מאד שלווה, לדעת שאתה יכול להיות גם ביחד וגם מי שאתה.
התורה הקדושה נתנה את לעם היהודי בקשר עם הבורא. הבריאה יכולה להישאר כבריאה. לא צריכה להתבטל כמו בתורות המזרח. מאד מכבדים את מציאות הבורא. מכבדים מאד את עצמינו כבריאה והתורה מאפשרת לנו לבוא למיזוג הזה.
נרגיש את מתן תורה ונכין את עצמינו, נכין את הכלי הראוי, כלי של הייחודיות עם האחדות שיכול לבוא יחד תוך שחרור לכבוד הדדי של כל הפרטים בלי לאבד את הפרט שלי עצמי.
ל ח י י ם

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו