פרשת קרח – מחלוקת

133

בפרשת השבע אנחנו קוראים על קורח, והשאלות שהעלה למשה. ולכאורה, נשאלת השאלה:

מה כל כך רע שקורח מעלה דעה שונה מדעתו של המנהיג משה?

האם כל כך חסר ביטחון הוא משה רבינו עד כדי שאינו יכול לשמוע ביקורת?

למה לא ענה משה תשובה ברורה על שאלתו של קורח?

כותב המדרש שקורח שאל שתי שאלות.

האחת, אם יש בית שכולו מלא ספרים, האם הוא חייב במזוזה?

השניה, האם טלית – בגד, שכולו תכלת, חייב בציצית?

משה רבינו לא עונה לו. מה התשובה שהוא נותן לו? נפתחת האדמה ובולעת אותם.

למה משה לא יכול היה לתת לו תשובה ברורה ומספקת, כדי שהוא יסיר את התנגדות שלו לכל הדברים האלה?

מה שאל בעצם קורח?

יש להבין שהכול מדובר באדם אחד, ולכן יש להסביר כך: אנחנו יודעים שמזוזה היא עומדת בפתח.  בכל פעם שאדם יוצא מביתו, הוא מנשק את המזוזה וזוכר: "אני יוצא עכשיו מהבית, כדי ללכת להביא עוד אמת אל תוך הבית. אני יודע שאני עדיין לא שלם, לכן אני יוצא החוצה, בגלל שאני נברא והתפיסה שלי עובדת מהחוץ לפנים. אני הולך עכשיו החוצה כדי להביא פנימה עוד ניצוצות של קדושה, עוד אמת." יש אמת בחוץ,  אבל היא מלוכלכת, מעורבבת עם הרבה שקר. צריך לקחת את הניצוץ הזה, לקחת  את היהלום הזה , לנקות אותו ובערב כשאני חוזר הביתה, להחזיר אותו לבית. כשאני יוצא, אני מנשק את המזוזה, אני זוכר שזאת המטרה שבשבילה יצאתי.

קורח בעצם אומר: "הבית, הלב של האדם, כבר שלם. האם צריך מזוזה או לא צריך מזוזה? הפנימיות שלי כבר שלמה. האם אני צריך את המזוזה הזאת שתהיה לי סימן שאני יוצא החוצה או לא?"

מה אומר לו משה רבינו? לא יכול להיות שהפנימיות שלך שלמה. אם הפנימיות שלך היתה שלמה, לא היית בעולם הזה. אין לך מה לעשות כאן.

לאחר מכן שואל אותו קורח שאלה הפוכה. בגד שכולו תכלת, חייב בציצית?

בגד זה עניין של חיצוניות. בגד זה מלשון בגידה. מטילים בבגד ציצית בצבע תכלת, כדי שהציצית תחבר את הבגידה הזו אל התכלית.

שואל אותו קורח, אם יש לי חיצוניות כזאת שהיא שלמה, שכולה תכלת, החיצוניות שלי מחוברת ישירות אל התכלית, אז במקרה כזה, צריך ציצית או לא צריך ציצית?

משה לא עונה לו. למה? יש לנו יסודות ביהדות. אחד מהיסודות ביהדות זה שאין שלמות בחיצוניות. לא יכולה להיות חיצוניות שלמה. החיצוניות לבדה לא יכולה להיות כולה תכלת. רק בתחיית המתים תתוקן כל החיצוניות, וגם אז זה בגלל שהחיצוניות תתחבר לפנימיות, אז תהיה בה שלמות. אבל  אין דבר כזה חיצוניות שהיא כולה תכלת.

הטענה של קורח הייתה חזקה: "מה פתאום צריך ציצית אם הכול תכלת?  הרי התכלת רק באה להזכיר לנו את התכלית. אז במקום תכלת כזה קטן בחוץ, אני עושה תכלת גדול, אני צובע את כל הטלית בתכלת".

עונה לו משה: "לא צריך את התכלת הגדול שלך. התכלת הגדול שלך הוא מזויף. זה לא תכלת אמתית. כשרואים מישהו שעושה הרבה פעולות בחוץ, ישר ברור שהאדם הזה מזויף. זה לא תכלית אמתית. לא יכול להיות שאתה כ"כ בסדר בחוץ. כנראה משהו אצלך מבפנים רקוב, אז אתה עושה הרבה פעולות בחוץ כדי להסתיר את זה.

לכן, כשבא קורח וטען את הטענות שלו, לא ענה לו בכלל משה רבנו. למה? כיוון שקורח בא רק לשם המחלוקת. הוא שאל שאלות שסותרות את יסודות האמונה, ושאלות שסותרות את יסודות האמונה, לא עונים עליהן. ברגע שנבין את הסדר הזה ואת התפקיד של האמונה בתוך הבנייה הנפשית של האדם, אז נוכל לבוא להתחיל את הסדר של התיקון.
שבת שלום!