בואי כלה – קרח תשע"ז

בואי כלה, שבת פרשת קרח, תשע"ז
 
 
פרשת קרח באה לאחר פרשת המרגלים. המרגלים היו בדעה שצריך לא להיכנס לארץ. במדבר הם אכלו לחם רוחני והם היו במדרגה רוחנית, ולהיכנס לארץ זה  אומר להיכנס למדרגת הקדושה. כאשר הארץ משותפת ז"א שגם צד הנקבה משותף עם צד הזכר. ואז כאשר באים לצד הנקבה, עלולה להיות בעיה גדולה, כי אז עלולים ליפול לדברים קשים מאד.
 
המרגלים רצו להישאר במדרגה  רוחנית של המדבר ולא להיכנס לארץ, כמו להיות נזירים. ברגע שמתערבים עם הרצון לקבל, אז הרצון לקבל לכאורה זה כבר גמר תיקון להיכנס לארץ. אומרים עוד לא הגיע זמננו, כי הארץ הזאת, היא כמו המלכות, אוכלת יושביה. מי שיבוא לרצות, למשל היום לאמר לבנות את בית המקדש על הר הבית, ילכו ויתנו לאנשים לבדוק: האם כדאי לבנות? יאמרו: לא! מכיוון שלבוא לבנות בהר הבית את בית המקדש היא בבחינת ארץ אוכלת יושביה, ואז יהיה אסור. כמו שחסידות "סאטמר" אומרים שאסור לבוא לארץ. לא לבוא להתיישב. אסור לבוא לקיים את ארץ ישראל כי זה נגד האמת כי זה כמו להקדים את הגאולה כאשר עדיין לא רצוי לפני ה' ית'.
 
השבעתי אתכן בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, אולם , לאחר שמשה רבינו, הוכיח שהקב"ה אומר שצריך להיכנס לארץ, בא קרח ואומר: כניסה לארץ זה כמו המצוות המעשיות, ובמצוות המעשיות כולם שווים. בכוונה, שונים אחד מהאחר. אבל במצוות החיצוניות כולם שווים. אם כך, למה תתנשא עלינו?  מה התפילין שלך יותר טובים מהתפילין שלנו? הציצית שלך יותר טובה מהציצית שלנו? ראה כולם קדושים. כולם שווים ופה יש עניין שצריכים לראות מה היה הטריגר של קרח? הוא רצה לקבל, כך לפחות המפרשים כותבים, להיות נשיא ולא נתנו לו. זה היה הטריגר. אחרי שיש טריגר נוצרת מחלוקת והמחשבה הולכת  לדברים שיכול להיות שהם בכלל לא הגיוניים. אבל זה לא כל כך משנה לנו. הרעיון הוא שלהבין שיש עניין של הופכיות כלים ואורות ואת זה קרח לא הבין.
 
מהו הופכיות כלים ואורות?
לכאורה גם כלי המשכה הם משמעותיים, וגם כלי הקבלה. כלי הקבלה הם זכים מאורות כמו משה רבינו אבל כולם קדושים, גם אלה שמושכים קדושים, אז לכאורה כולם קדושים. כי את כולם צריכים. גם את הבורג הכי קטן במערכת צריך. וכולם קיבלו תורה. כולם אמרו נעשה  ונשמע, כאיש אחד.
 
אם כך, לכולם צריך להיות אותו תפקיד. כולם צריכים לעשות אותו הדבר?
 
התשובה היא לא.
אח"כ אומר שכל אחד לפי מקומו ולפי כישורנו, צריך לקבל משהו אחר.
 
היתה מחלוקת נוספת. המחלוקת האחת אם כך: האם כולם שווים והרי כולם עושים את אותם מצוות. כולם הולכים עם ציצית כולם הולכים עם כיפה, כולם שומרים שבת. כולם עושים אותו הדבר. מה ההבדל בין אחד לאחר? זו מחלוקת אחת. וזה צריך להבין את עניין הופכיות כלים ואורות. שהאורות הזכים יותר, יש להם תפקיד אחר, לקבל את האור. לא כולם בתפקיד של המשכה, לא כולם בתפקיד של קבלה.
 
נקודה שניה: שואל קרח שתי שאלות. אחת על הפנימיות ואחת על החיצוניות.
 
אומר: טלית שכולה תכלת, בגד שכולה תכלת. חיצוניות. כי בגד זה לשון בגידה. שכולה תכלת, צריכה ציצית? מה זה ציצית? האמת שמציצה מהדברים. מציצה מהבגידה.
 
השאלה לא יכולה לעמוד. למה? כי אין דבר כזה חיצוניות, בגד שכולו תכלת כי תכלת זה השלמות. כמו השמים. לא יכול להיות, כי כל העולם הזה הוא עולם של  בגידה. כל החיצוניות שעומדת לבדה היא בגידה. וזה דומה למה שהוא אומר: הרי כולם שווים במעשה. שזה החיצוניות. אומר: למרות זאת צריכה להציץ האמת של משה רבינו שעומד למעלה  וצריך לתת  את ההארה גם לתחתונים.
 
משה רבינו לא עונה לו על זה. למה? כי השאלה לא באה כדי לברר את האמת. השאלה באה כדי להקניט והיא לא עומדת. אין דבר כזה. הנתון של השאלה הוא לא נכון. אין חיצוניות שהיא שלימה. אולי יש פנימיות שהיא שלימה. אולי אם הבית, פנימיות האדם כולו מלא בספרי קודש, האם הוא צריך מזוזה? הרי בכלל לא צריך לצאת לחוץ. לא צריך  לצאת לפרטים, לא צריך לקיים תורה ומצוות, מבחינה חיצונית הרי הפנימיות שלימה. כי אם אתה שלם, משה רבינו, בשביל מה אתה צריך. תהיה לבד עם ה'. בשביל מה צדיק צריך את המון העם? אז אם הפנימיות, הבית מלא בספרי תורה, בשביל מה צריך את המזוזה שתפקידה לאפשר לנו לצאת לפרטים? לצאת החוצה שבחוץ יש פרטים?
 
השאלה לא עומדת. למה? אין פנימיות שהיא שלימה מצד עצמה כי אין תפיסה בה בלי הפרטים. אז אומר לו במילים אחרות, אתה השואל רק שאלות של קו ימין או קו שמאל. אתה לא שואל אותי  שאלות של קו אמצעי. אתה לא שואל אותי על היחד. אין לי מה לענות לך.
 
אנשים שלא הולכים בדרך של קו, תיפער האדמה פיה ותבלע אותו. אם היית שואל אותי, האם אני גם חשוב בשביל היחד, הייתי עונה לך. אבל אם אתה אומר, כולם צריכים להיות אותו דבר, זה  שקר. לא כולם. יד לא צריכה להיות כמו רגל. עין לא צריכה להיות כמו אוזן. זה שכולנו עמדנו במעמד הר סיני, כולנו קיבלנו  את התורה כולנו לומדים את תורת הסולם, לא כולם אותו הדבר. לא כל החסידויות אותו הדבר. יש כאלה שיש להם תפקיד כזה, יש כאלה שיש להם תפקיד אחר, לא כולם אותו הדבר.
 
זה נכון, כולם מקיימים תורה ומצוות אבל לא כולם אותו הדבר. כל אחד יש לו  דגש אחר וצריך להוביל דבר אחר בעולם.
 
פה צריך לראות, לשים את העוצמה האמונית שלנו של עם ישראל, כמו שלמדנו בזוהר הקדוש השבוע בדף היומי: שעם ישראל הוא עם קדוש. יש לו את הסגולה של יום השבת, והסגולה של יום השבת מאפשרת לו להתחבר לנשמה יתרה.
 
לכן כתוב שמרו בני ישראל את השבת. למה את השבת? את בא להוסיף. את-בה לרבות. מה בא לרבות? את הנשמה היתרה שהיא מיוחדת לעם ישראל שהיא מיוחדת אותה צריך לכבד. איך מכבדים אותה? בתענוג  של יום השבת. התענוג בא רק מקו אמצעי. שעם ישראל בא לבחינת הקו האמצעי. בלי קו אמצעי אי אפשר לכבד את אותה נשמה יתרה של האדם. אומר, בג' סעודות, בלבוש נאה, אפשר להוסיף על זה בדברי תורה ,בחידושי תורה, בלימוד, צריכים לכבד את השבת באופן מיוחד.
 
למדנו גם בדף היומי בתע"ס, על עניין של עתיקא קדישא, שצריך להשפיע וצריך לקחת ממנו כח, אבל הוא כח שונה מאריך אנפין. שני כוחות שונים לגמרי. עתיקא קדישא, נותן לנו את הכוח של הקיום של האמונה.
האם הוא יותר גדול מאריך אנפין או פחות גדול? הוא  נמצא מעליו? אריך אנפין נותן לנו את הכוח של החכמה. לכאורה חכמה גדול מחסדים, גדול מאמונה, אבל בלי עתיקא קדישא, אריך אנפין לא יכול לתת לנו את החכמה. בלי אבא ואמא עילאין יסו"ת לא יכול לתת לנו את החכמה. בלי ז"א, מחזה ולמעלה אי אפשר לקבל מזו"ן מחזה ולמטה. וזה צריך להיות הסדר.
עוד למדנו בדף היומי השבוע, התחלנו את זה שבוע שעבר, יש עניין שהעליון עושה זיווגים בשביל התחתון בלי  שהתחתון יכול להתערב בזה כי הוא  עוד לא נולד. יש לנו הרבה בחינות שעוד לא הולדנו מתוכנו ואנחנו צריכים להוליד אותם. הן קיימות בנו אבל הם עוד לא נולדו. הן קיימות כרשימות. פוטנציאליות של היהודי שבנו.
 
אנחנו באים ליום השבת. צריכים להוליד את בחינת השבת מתוכנו. זה קיים בנו כפוטנציאל, ואם נוליד את הכוח הזה, זה לא יכול לבוא מהרגש התחתון.
אחרי שנוליד את זה ונרגיש את זה פעם אחת נוכל לבקש את זה. אבל כל פעם יש עוד נקודה שצריך להוליד, ועוד נקודה שצריך להוליד. ואת מה שהולדנו צריכים לבקש שוב. ועוד נקודה שצריך להוליד ושוב צריך לבקש מהנקודה שכבר הולדנו שלא נפספס אותה  כי בונים דבר על דבר. עי אפשר לבנות רק עם החיצוניות, צריך תמיד להוריד מלמעלה ממשה רבינו את האורות העליונים כי אפשר להסתמך רק על הביקוש מלמטה. וכל פעם צריכים להוליד מחדש.
 
התנועה הזאת היא תנועה מאד יפה. צריכים להרגיש אותה קצת.
נסכם את הכל,
קרח צדק ברעיון שכולם שווים. אבל הוא לא הבין את חוק השיוויון. כולם שווים אבל כל אחד בתפקידו. כולם  שווים זה לא אומר שלכולם צריך להיות אותו תפקיד. וכל אחד כפי שמקיים את תפקידו בעולם, זאת השלימות שלו.
הקנאה להיות כמו האחר, קנאה לא טובה.
אנחנו גם כקהילה צריכים ללמוד מה התפקיד שלנו ואת זה להביא לעולם. יש עוד קהילות? כן. אבל זה לא שלנו. שלנו זה מי שאנחנו. את זה צריכים להפעים בנפשינו ואת זה צריך לתת לעולם. צריכים לדעת ולהגדיר ולראות ולשכלל ולהוליד ולבקש ולדעת כל אחד את התפקיד שלו. להיות גאה בתפקידו ולהביא את זה לאחדות ולא במחלוקת לעולם.

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו