בואי כלה – פרשת ואתחנן תשע"ז

ואי כלה, פרשת ואתחנן תשע"ז
השבת, הפרשה מפגישה אותנו עם תפילתו של משה להיכנס לארץ ישראל. שהקב"ה לא נענה לתפילתו. התפלל 515 תפילות כמניין תפילה, כמניין ואתחנן וה' אמר לו "אל תוסיף".
אומרים רבותינו שאם היה מתפלל עוד תפילה אחת, אז לכאורה היה הקב"ה מכניס אותו לא"י.
מה זה קשור לתפילה? אם הוא מתפלל יותר חזק אז הקב"ה מתבלבל ולא יודע מה לעשות?
אלא שכל אור מחוייב לכלי כדי שיבוא לידי ביטוי. תפילה היא רצון, היא התעוררות הרצון של האדם. כאשר אדם רוצה לעורר את רצונו אז הוא צריך להתפלל לה'.
משה היה בטהרה עצומה, כמו שלמדנו השבוע בזוהר בקדוש, שסוד פיטום הקטורת, הוא סוד הטהרה של האדם. כאשר האדם אומר את פיטום הקטורת הוא יכול, ע"י הסודות בפיטום הקטורת, לטהר את עצמו לגמרי ואל לא לאדם להתפלל, טרם הוא אומר פיטום הקטורת.
זה כמו שרוצה אהבה, רצון חזק, תשוקה חזקה שתבוא לידי ביטוי אבל בלי טהרה. לכן צריך את הטהרה. אם בן אדם מבקש מאד חזק, מושך אור בצורה מאד חזקה, הוא היה מקבל.
כשבעל הסולם היה מלמד את תלמידיו בזמן מלחמת השחרור, אז הוא היה אומר מה יקרה. היה אומר, היום צריך לכבוש, נאמר את הנגב, שאלו אותו תלמידיו, איך יכול להיות? בשביל מה אנחנו צריכים את הנגב? אין שם מים, מה יעשו שם? אמר בעל הסולם, אם יהיו שם אנשים, אם תהיה בקשה מספיק חזקה שירד גשם, גם בנגב ירד גשם. גם שם אפשר יהיה לגדל.
זה נובע משורש שאם אדם מושך את האור, נותנים לו מלמעלה אבל זה יכול להזיק לו. על זה אומרים רבותינו, שאם היה מתפלל עוד תפילה אחת, ההשתוקקות היתה כל כך חזקה שהקב"ה היה נותן לו את האור, בצורה של כניסה לארץ. אבל זה היה מזיק לו ומזיק לעם ישראל. זה היה כמו חטא עץ הדעת וכמו שבירת הכלים.
לכאורה אם הקב"ה רצה שאדם הראשון וחוה לא יאכלו מעץ הדעת היה צריך לשים שם גדר, או פשוט לא לשים שם את עץ הדעת מגן עדן. מה העניין לשים את עץ הדעת בגן עדן ולהגיד להם "אל תאכלו". אל תשים שם. מה…אתה מביא לי את כפית הגלידה עד הפה ואומר לי אל תאכל.
אלא שהאדם צריך ללמוד להתגבר על ההשתוקקות הזאת. יש שכר גדול לאדם יודע שאם אין לו חסדים ראויים אז הוא לא יכול לקבל את אותו האור. אסור לו לעורר את התשוקה לאותו מקום שהוא לא מטוהר לגמרי.
ועל זה אמר למשה רבינו, אם אינך מטוהר לגמרי, ואתה תמשיך להתפלל עוד תפילה אחת, אני אתן לך את האור, אבל זה יהיה כמו חטא עץ הדעת. כמו שנתתי לך לאכול מהעץ, כמו שנתתי להם לעשות את העגל, כמו שהיה בשבירת הכלים. גם אתה וגם העם תסבלו.
לכאורה אם משה היה כל כך כוסף היה צריך להמשיך להתפלל, אבל משה היה עניו מכל אדם היה מוכן לוותר על האו,ר כי ידע שזה רע וזה לא בדרך ה' שהוא יכנס בעת הזאת לארץ.
ככה כל אדם, צריך ללמוד בפרשה הזאת שגם תפילה ובקשה פנימית עמוקה, מעומקא דליבה, צריכה להיות על דברים שאתה יודע שיש לך בהם טהרה.
מהי טהרה? כמו יום הכיפורים. כמו פיטום הקטורת, כמו הקטורת עצמה. שהיא רק במזבח הפנימי לא החיצון. בפנימיות יכולה להיות בטהרה, טהרה היא לא בחוץ.
כאשר אתה בא לטהרה הפנימית, לביטול האגו שלך ליכולת שלך לתת את עצמך לעבודת ה', אז אתה יכול להתפלל ולבקש הרבה. אבל אם אתה לא מטוהר אינך יכול, לא כדאי לך לבקש יותר ממה שאתה ראוי לקבל.
עוד יש לנו דברים אחרים בפרשה, נלמד עליהם במשך השבת בע"ה.
אבל באמת נקודה מוזרה איך יכול להיות שעם ישראל נכנסים לארץ, ומשה רבינו לא נכנס, מה הם יותר צדיקים ממנו? ועוד הרבה מחלוקות בפרשה.
בע"ה השבת תאיר לנו וגם נכין את עצמינו לטו' באב שהוא חג האהבה ונראה איך תפילה אמיתית צריכה להיות במסגרת האהבה.
ל ח י י ם