ט"ו בשבט – דברי הרב בסעודה

95

דברי הרב בסעודת טו' בשבט, תשע"ח

טו' בשבט שמח לכולם.

אנחנו יושבים בסעודת טו' בשבט שבו אנחנו צריכים לכוון את נפשינו לראות מה המועד המיוחד הזה, איזה מסע בזמן אנחנו יכולים לעשות בנפש. כמו שאמר לנו בעל הסולם, זמן הוא מספר חידושי צורה, ואנחנו צריכים לראות איזה חידוש צורה יכול להיות לנו בשבט, בראש השנה לאילנות.

אילן, הוא גמ' אמן, בחינת אמונה. היכולת לצמוח שנתונה באילן, היא מיוחדת לחודש שבט, שבחודש שבט יש תפקיד לאילן לייצר פירות.

רוב הגשמים כבר ירדו, והקור כבר מתחיל להתמעט, זה הזמן שבו תאוותיו של האדם הם בשיאם. כאשר התאווה בשיאה, אומר הזוהר הקדוש שהאדם צריך לבדוק את צדיקותו עפ"י מה שכתוב בספר היצירה שהמשיל את הצדיק על "הלעיטה".

מהי לעיטה?

לעיטה היא הצורה שבה האדם מקבל את המאכל, בצורה בלתי הלעיסה, כמו שאמר עשיו הרשע: הלעיטני נא מן האדום, האדום הזה. הוא לא אמר האכילני אלא הלעיטני.

מהי לעיטה?

זאת היא בליעה של האוכל, דהיינו כאשר אדם רוצה לקבל לתוך תאוותיו, צריך לקבל את כל האוכל. אם כך, האדם צריך לראות מה התפקיד המיוחד שלו בחודש שבט, איך זה קשור לצדיק ואיך זה קשור לעניין של הלעטה.

למה אנחנו אוכלים פירות בטו' בשבט? מה מיוחד בפירות, פירות שנשבחה בהם הארץ, ויש הנוהגים לאכול הרבה פירות. מה הבדל בין סוגי הפירות? על כל אלו נענה בקצרה.

חודש שבט הוא מזל דלי. הדלי הוא שואב מן הבאר מים כדי להשקות את כל העדרים, דהיינו את כל נשמות ישראל שהם נקראים עדרים. הצדיק הוא זה ששואב ממעיינות החכמה את אותה השכלה ראויה לנשמת האדם והוא צריך להשקות את העם. כל אחד צריך למצוא את הצדיק שמצוי בתוכו כדי שיוכל לשאוב את אותם מים, את אותה בחינה שיכולה להעניק לכל רצונותיו.

מהי הבחינה הזאת?

דלי, זה עניין של השכלה. השכלה זה אומר שהוא צריך בכוח הנפש השכלית להתגבר על בחינת התאוות שלו שבאות מהגוף, וזה התפקיד של הצדיק.

תפקיד של הצדיק מאותגר בחודש הזה להתגבר על תאוותיו, להתגבר על רצונותיו הגופניים וללכת בדרך השכל לא הגשמי, אלא השכל הרוחני.

נשאלה שאלה, היכן מתקבלת ההשגה של האדם?

היתה מחלוקת האם היא מתקבלת בשכל? כתוב בהרבה ספרים בתניא, בליקוטי מוהר"ן, בספרי בעל הסולם, שהיא מתקבלת בשכל, אבל יחד עם זאת השכל הוא רק ענף רחוק וכל הגשמיות שאנחנו רואים, היא רק בחינה שמגרה את העולם הרוחני שלנו, וההתעסקות בשכל, לא ראינו שהיא מביאה את האדם ליותר דביקות בה', אלא שהעבודה עם השכל היא מגרה את הנפש להשגות רוחניות להשתמש בשכל הרוחני. אבל אי אפשר לגרות משהו שהוא לא רגיש.

תיקחו משהו שיש  לו עור של פיל, ותנסו לדגדג אותו, הוא לא מרגיש. שום דבר לא מגרה אותו. הגירוי מצריך רגישות של האדם. הרגישות נובעת מכך שאנחנו מגיבים ומרגישים אפילו בנגיעה קטנה את הדבר שמופיע מולנו. כך האדם, ברגע שהוא מחפש דרך רוחנית אז הוא רגיש לכל דבר קטן שאומרים לו, כל דבר קטן מגרה אותו.

את המקום הזה בנפש האדם צריך לחפש, להיות אדם משכיל. זה התפקיד שלנו בחודש שבט. לכן, הוא צריך לחפש עכשיו מה הפירות הראויים בטו' בשבט שעליהם אני רוצה לחגוג.

פרי, מלשון פריה. מצד אפרים. זה דומה קצת לפורים. זה הכח שנובע מהעץ, מהרוחניות. העץ מצביע בנגוד לדומם, לצמיחה, לרוחניות, שזה מדרגת יצירה שהיא מעל העשיה הרגילה. שם מתחילה הרוחניות כמו בחינת הריח. כאשר אדם רוצה לחפש את פירותיו הוא  צריך לחפש פירות רוחניים, להשתמש בשביל זה בחוק המכפלה.

מה אומר חוק המכפלה?

פעולה בחוץ – תוצאה בפנים.

זאת אומרת את הפרי צריך לחפש בתוכו. אני הנחתי תפילין, מה קרה בתוכי? נתתי מתנה לחברי – מה קרה בתוכי? עכשיו צריך לבדוק. יש הרבה סוגי פירות.

יש פירות שהם פירות שכל הפרי הוא טוב. אין בו שיורים (שארית) בכלל. אוכל גם את תוכו וגם מה שמחוץ. אלה פירות שהם פירות מעולם האצילות. הוא נאכל גם בחוץ וגם במפנים.

יש פרי שנאכל בפנים אבל את החוץ אני צריך לזרוק.

יש פרי שנאכל החוץ ואת תוכו-הפנים אני צריך לזרוק, זהו פרי דעולם הבריאה.

יש פרי שהקליפה בחוץ והפרי בפנים זה כנגד עולם היצירה.

יש פרי שהקליפה שלו קשה, עד כדי שהפרי כמעט אינו ניכר בו, זה עולם עשיה שרובו רע.

כל הפירות הם טובים. אין פרי שהוא לא טוב. כל הפירות ראויים. כל אחד במקומו שלו. כשאנחנו נמצאים בעולם עשיה אל תחפש שלא יהיה שיירים. מותר לך לעשות פעולות כאלה שאתה זוכה לתמורה פנימית אפילו  אם יש לך שיירים רבים.

למה צריך פירות כאלה? למה שאני לא יאכל רק פירות שאני אוכל את כולם?

מכיוון שאז אם אני לא אהיה זך אני לא אשתמש באותם חלקים נמוכים שבי. החלקים הנמוכים שבי הם חלק מהמבנה הכללי. אני הולך עם נעליים למרות שהן מתלכלכות, ואני נוסע עם מכונית למרות שהגלגלים נמצאים בבוץ ומתלכלכים. יש שיורים לגוף. לנשמה, ככל שהיא יותר זכה יש פחות שיורים. אם הייתי יכול לפעול רק עם הנשמה הייתי צריך לעשות את זה. בגמר תיקון כל הפירות, כולם יהיו נאכלים לא רק הפרי, גם לעץ וגם לפרי יהיה אותו טעם. אתה תוכל ללכת בפרדס, לתת ביס לענף או גזע, תטעם טעם של הפרי. הכל יהיה אותו הדבר.

למה זה כך?

כיוון שהכל יהיה שלם. עד אז יש לנו מדרג בפירות ואנחנו צריכים את הפירות האלה שאנחנו מוצאים בנפשנו להסכים שכל הפירות קיימים. אבל הפירות הם פירות פנימיים. לכן, היום אנחנו עושים סדר באכילה.

אנחנו נאכל פירות ונכוון את נפשינו. כל פרי שנאכל, נהרהר איזה פרי נפשי יש בתוכי כתוצאה מזה.

בהתחלה נעשה סדר על פי פירות שהם ידועים לנו. הפירות הם לא רק משבעת המינים.

שבעת המינים זה פירות שנשתבחה בהם הארץ וכדאי לאכול מפירות הארץ, אבל יש גם פירות של צד חוץ לארץ שבי. צד הגוי שבי. צד הפעולה החיצונית. גם לזה יש פירות. לכן אנחנו משתדלים שהפירות שלנו יהיו מגוונים. אני רואה פה כמאה סוגים של פירות שונים. נוהגים בכל שנה שיהיו לפחות 100 פירות.

האדם צריך להגיע לבחינה בתוכו שהוא אומר אני הולך לצמוח. אני הולך השנה להוציא פירות. אני לא מוכן להישאר במצב רגיל, להיות עץ יבש. ישאל את עצמו איזה פרי אני רוצה להוציא? אולי לכתוב ספר, אולי לייצר חברות חדשה, אולי להגדיל את הידיעות שלי בחינוך ילדי, אולי בלימוד חדש שאני מקבל על עצמי ואני אסכם אותו ויפעל בו. אתה צריך להוציא פרי חדש השנה. תבדוק לעצמך אולי יותר מפרי אחד.

השנה, עכשיו, זה העניין להגדיל את נפשיך לזכות בפרי. היכולת שלנו לייצר פירות היא מכריחה את האדם להיות אפקטיבי.

מה מפריעה לייצר פירות?

כמו שאמרנו בתחילה, חודש שבט זורק את האדם לתאוותיו. הוא אומר לך, אם יש לך תאוות ואתה מתגבר עליהם אז אתה מוציא פירות.

איך? ע"י כך שאתה מכוון אותם בשכל הישר לנקודה הפנימית שקשורה לה'. אם לא יהיו תאוות אז לא נוכל לייצר פירות. לכן צריך את התאוות. לא שלא צריך אותן, אבל צריך להתגבר עליהן, בעזרת הנפש השכלית.

השילוב הזה של תאווה גדולה ודלי שיכול לינוק ממי התורה מהמקום השכלי הגבוה, השילוב הזה של תאווה גדולה ושכל עמוק וישר, כמה שאפשר ללכת לשני הקצוות, בזהירות(!), אפשר להוציא פירות יותר חזקים.

לכן אנחנו מוזמנים כשאנחנו אוכלים את הפירות היום, בע"ה, לכוון שאנחנו לא צריכים להגביר את התאווה, יש מספיק, אבל כן צריך להפנות את עצמינו למקום של פנימיות התורה, שהוא מעבר לזמן ומקום, שהוא בנפש האדם, בתוכו פנימה, ששם יבקש להוציא פירות ושישאל את עצמו איך אני מלביש אותם כדבר חיצוני שזה לא יהיה רק כמשהו אמורפי, משהו שאתה לא יכול באמת למדוד אותו.

נקווה שבע"ה גם כקהילה, כעם, כאנושות שנזכה לפירות שהם טעימים לחך בבחינת האמור: "וראו כי -טוב ה'".

שיהיה טו' בשבט שמח לכולם.