אביר יעקב – אבוחצירא

11

#אביר_יעקב #רבי _יעקב_אבוחצירא #פיתוחי חותם #מחשוף_הלבן

הרב יעקב אבוחצירא (1880-1805), סבו של הבבא סאלי, למד אצל אביו, רבי מסעוד. היה תלמיד חכם גדול, פוסק ועסק בקבלה. שימש כרב במחוז תפילאלת שבמרוקו ונדד בין הכפרים. בכל כפר שאליו הגיע קיבץ את היהודים, דרש בפניהם, שפט בין אדם לחברו ולימדם תורה. הרב אבוחצירא עסק רבות בקבלה אך התנה זאת בלימוד התלמוד. כתב פירוש לתהילים קי”ט על דרך הקבלה, ובספרו “גנזי המלך” הציע כמאתיים הסברים למילה הראשונה בתורה, “בראשית”. כתב ספרי שו”ת (“יורו משפטיך ליעקב”); וחידושים על התלמוד (“לבונה זכה”); ספרי דרשות ופירושים, וכן ספר פיוטים (“יגל יעקב”). ניסה לעלות לארץ חמש פעמים אך אנשי קהילתו מנעו ממנו. בפעם השישית (1879) מינה את בנו רבי מסעוד לשמש בתפקידו ויצא לדרך. הוא עזב את מרוקו, אך כשהגיע למצרים נפטר ונקבר בה.

נולד בשנת ה'תקס"ו (1805), בתאפילאלת שבמזרח מרוקו, לרבי מסעוד, צאצא לרבי שמואל אבוחצירא, בן למשפחת אלבז, משפחה רמת יחס (לימים תכונה "אבוחצירא"). בצעירותו למד אצל אביו תנ"ך וטעמי המקרא ולאחר מכן משנה ותלמוד.

בידי צאצאיו ישנה מסורת שכבר בגיל שש עשרה היה מלא וגדוש בפרד"ס התורה, וזכה לדברי שבח מפי רבו הרב מרדכי בן שאול, אשר חיבר שיר לכבודו. לאחר שנסמך לרבנות על ידי הרב ישועה דנינו, החל לשמש כמנהיג הקהילה בתאפילאלת, ושימש בה כרב, מנהיג ודרשן עשרות שנים.

כבר בשנות השלושים לחייו, נחשב לאחד מגדולי רבני ופוסקי דורו, ועדות למעמדו הן שאלות שנשלחו אליו מכל גדולי מרוקו בדורו, שחלקן מובאות בספרי השו"ת של חכמי זמנו[1].

בנו ותלמידו, רבי אהרן, בהקדמה לספרו "דורש טוב", מעיד שאביו היה לומד בכל לילה 18 פרקי משנה בעל פה, וחוזר ולומד בפסוקים ובגמרא, ולא ישן אלא שנת ארעי, ומתעורר וקורא תיקון חצות, ולומד ספרי קבלה עד שעלה האור, ומשם הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית, הוא ראש העשרה, ושם היה יושב ועוסק בתורה.

בנו ותלמידו, הרב יצחק, בהקדמה לספרו "מחשוף הלבן", מעיד שאביו מעולם לא שח שיחת חולין, וכשהיה ער לא שכב בפאת המיטה ומעולם לא חטפתו שינה, וכל אכילתו ושתייתו היו במידה, במשקל ובמשורה, ורוב ימיו היו בתעניות לכפר על ישראל.

הרב שלמה חיון, תלמידו המובהק, ששהה תדיר במחיצתו, וכדבריו בהקדמה לספרו "פתוחי חותם" – "שלא זזה ידו מתוך ידו", מתאר את אורח חייו בזו הלשון: "בהבלי העולם הזה מאס, ובמעשה הצדקה פזר ונתן לאביונים ולחכמים עמלי תורה".

רבי יעקב נהג להתבודד בלימודו שרובו היה בתורת הקבלה. נודע בגינוני קדושה, והתפרסם כבעל מופת ונס בערי המערב, במצרים, ובארץ ישראל. סופר שזכה ונגלה אליו אליהו הנביא. רבים היו באים אליו ממקומות שונים להתברך מפיו, והוא היה נערץ גם על ההמון המוסלמי בארצו ונכבדיו, והשתמש במעמדו לטובת היהודים. כן עסק בצרכי עדתו, בתיקון צורכי דת, שלום בית, והיה מכתת רגליו לאסוף כסף לחלקו לעניים.

מסעו לארץ ישראל ופטירתו
רבי יעקב אהב מאוד את ארץ ישראל ושאף לעלות אליה, אך בני קהילתו בתאפילאלת התנגדו, עיכבו ומנעו ממנו לעזוב אותם. הוא ניסה לעלות לארץ שש פעמים, ורק בפעם השישית, בשנת ה'תר"ם (1879), הצליח לשכנע את בני קהילתו, שבנו רבי מסעוד, יכול לשמש כרב הקהילה במקומו, והם הניחו לו לצאת לדרכו.

בדרכו לארץ ישראל עבר דרך אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים. בט"ו בטבת הוא הגיע לאלכסנדריה ושהה בה מעט, ובי"ז בטבת הגיע לעיר דמנהור הסמוכה, והתארח אצל משה סרוסי, שם חלה לפתע קשות, ונפטר בכ' בטבת ה'תר"ם (4 בינואר 1880) ונקבר בדמנהור.

יום פטירתו נקבע ליום הילולא, והמון מיהודי מצרים ומחוצה לה נהרו בו להשתטח ולהתפלל על קברו, אך ברבות השנים והתמעטות היהודים במצרים פחת מספר העולים לקברו. כיום מגיעות מפעם לפעם קבוצות יהודים מהארץ ומהתפוצות, חלקם בראשות בני משפחתו וצאצאיו, לאוהל קברו.

אחרי מותו
צאצאיו המשיכו לכהן ברבנות בתאפילאלת, עד עלותם ארצה. רבים מהם שימשו ומשמשים כרבנים ואדמורי"ם במדינת ישראל, הבולט שבהם היה נכדו רבי ישראל אבוחצירא המכונה "באבא סאלי".

על שמו היישוב כוכב יעקב שבמועצה אזורית מטה בנימין. נכד נכדו, רבי דוד חי אבוחצירא הקים בנהריה את מוסדות "אביר יעקב" על שמו. כמו כן מוסדות תורה ובתי כנסת רבים נקראים על שמו.

משפחתו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת אבוחצירא
רבי יעקב השאיר אחריו ארבעה בנים ושתי בנות:

רבי מסעוד אבוחצירא – רב וראש ישיבה בריסאני.
רבי דוד אבוחצירא – הוצא להורג בשנת ה'תר"פ בידי מורד מוסלמי.
רבי ישראל אבוחצירא – "באבא סאלי". ראש ישיבה בריסאני ובבודניב ורב בארפוד. לימים עלה לישראל והשתקע בנתיבות, לשם נהרו אליו רבים. קברו בנתיבות מהווה אתר עלייה לרגל.
רבי מאיר אבוחצירא – "בבא מאיר". רב במידלת ובארפוד וראש ישיבה במידלת. בארץ נודע כמקובל וניהל מוסדות באשדוד.
רבי אלעזר אבוחצירא – "בבא אלעזר". נודע כמקובל. הנהיג מוסדות בבאר שבע. נרצח בשנת ה'תשע"א.
רבי פנחס אבוחצירא – ממשיך מוסדות אביו בבאר שבע, רב שכונה ה' בעיר וראש כולל אברכים.
רבי דוד חי אבוחצירא – נודע כמקובל. בעבר רבה של נהריה. כיום מנהל מוסדות בעיר.
רבי יקותיאל אבוחצירא – נודע כמקובל. מנהל מוסדות באשדוד.
רבי רפאל אבוחצירא – נודע כמקובל. מנהל מוסדות
חתנו הרב חיים פינטו (בעל בתו זהרי) – רבן של הערים אשדוד וקריית מלאכי.
הרב יאשיהו פינטו – נודע כמקובל. מנהל מוסדות באשדוד.
חתנו הרב עמינדב ברוך קריספין (בעל בתו סוליקה) – רבה של קריית ביאליק.
חתנו הרב יוסף טולדאנו (בעל בתו מרגלית) – רבה של גבעת זאב.
רבי ברוך אבוחצירא – "בבא ברוך". נודע כמקובל. מנהיג מוסדות בנתיבות.
רבי יצחק אביחצירא – "באבא חאקי". רב ארפוד. לימים רבן של רמלה ולוד וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. נהרג בתאונת דרכים בשנת ה'תש"ל.
הרב אברהם אבוחצירא – "באבא הנא". רבן של יבנה ורמלה. חתן דודו הבאבא סאלי.
אהרן אבוחצירא – חבר הכנסת ושר הדתות מטעם מפד"ל, תמ"י והליכוד.
הרב יחיאל אבוחצירא – רבה של רמלה.
רבי אהרון אבוחצירא.
הרב אליהו אבוחצירא – דיין ומורה צדק בארפוד.
הרב מכלוף אבוחצירא – רבה של מרקש. בעל שו"ת "יפה שעה".
הרב יוסף אבוחצירא – רבן של פאס ויבנה.
הרב דוד אבוחצירא – רבה של יבנה.
הרב ישראל אבוחצירא – "בבא סאלי הגדול".
הרב שמואל אבוחצירא
הרב שלום אביחצירא – רבה של מרסיי.
הרב יוסף אבוחצירא
רבי אברהם – עלה לארץ ישראל. קברו נמצא בטבריה.
רבי יצחק[2] – מחבר הפיוט "אעופה אשכונה" (בהיותו בן 14). נרצח בי"ד בשבט ה'תרע"ב בידי שודדים ערבים, בעת שיצא לגייס כספים לצדקה. קברו שבתולאל שמור מאד וכמותו גם בית המדרש המפואר שלצידו[3].
רבי אבא אבוחצירא.
רבי יצחק אבוחצירא – רב שכונת קריית אליעזר בחיפה.
הרב דוד אבוחצירא – רב שכונת קריית אליעזר בחיפה.
פריחה תורג'מאן
אסתר (ללה סטי) אשת רבי מכלוף אדהאן.
הרב יחיא אדהאן – רב בישיבת תאפילאלת.

ספריו
ספרו "גנזי המלך", מהדורה ראשונה (ה'תרמ"ט).
יורו משפטיך ליעקב – שאלות ותשובות, מכיל 145 תשובות, רובן בדיני ממונות, ומיעוטן בהלכות אבילות וגיטין. הודפס לראשונה בירושלים בשנת ה'תרמ"ג (1883). בשנת ה'תש"ן (1990) הדפיס אחד מצאצאיו, הרב שמואל אבוחצירא, ביבנה, מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר).
שערי ארוכה – ספר מוסר לימים נוראים ולחודש תשרי. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ג (1883).
בגדי השרד – פירוש על הגדה של פסח על דרך הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ד (1884).
דורש טוב – 17 ("טו"ב" בגימטריא) דרשות על נושאים שונים מתובלות במוסר על פי הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ד (1884).
גנזי המלך – ביאור על תחילת ספר בראשית (207 הסברים שונים על המילה הראשונה בתורה – "בראשית") ועל השבת בדרך הפרד"ס. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ט (1889).
מחשוף הלבן – דרשות וביאורים על התורה על דרך הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ב (1892).
מעגלי צדק – פירוש על התנ"ך, פרפראות בפשט, עיקרו עוסק במזמור קי"ט שבתהלים (הפרק הארוך ביותר בתנ"ך). הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ג (1893).
אלף בינה – פירוש על תהלים, עיקרו עוסק במזמור קי"ט שבתהלים. הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ג (1893).
פתוחי חותם – פירוש על התורה בדרך הפרד"ס. הודפס בירושלים בשנת ה'תרס"ג (1903).
יגל יעקב – פיוטים של רבי יעקב וצאצאיו. הודפס באלג'יריה בשנת ה'תרס"ה (1905).
שערי תשובה – ביאור המילה "תשובה" וענייניה על דרך הקבלה.
לבונה זכה – חידושים על התלמוד לפי סדר פרשת השבוע.
חלק מחיבוריו אבדו ביניהם:

"שבת קודש"- ביאורים על השבת. אבד בעת הנסיעה בדרך לבית הדפוס.
חיבור על עץ חיים – נשרף מיד עם כתיבתו.
בשנת 2013 יצאו לאור כל הספרים במהדורה חדשה בתוספת ביאורים והערות, על ידי מכון עוז והדר, ביוזמת נכדו רבי דוד חי אבוחצירא מנהריה, ובתמיכתו של המיליארדר החרדי הערשי פרידמן. העריכה התבצעה על ידי צוות עורכים בראשות הרב מנחם מנדל פומרנץ.