ספר התניא – פרק ז' – נפש החיונית

1

ספר התניא – פרק ז' – נפש החיונית
0:00 נפש החיונית וקליפת נוגה
10:35 תודעה רוחנית ומדרגות התורה
15:34 ג' קליפות הטמאות
22:33 ממזר ביאות אסורות תשובה מאהבה
30:33 זרע לבטלה
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִפָּה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחִיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמֻּתָּר בַּאֲכִילָה. וְכֵן קִיּוּם וְחִיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשְּׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא צֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּנָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת ה' בְּגוּפוֹ, לֹא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ. וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבַּקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא קְלִפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת קְלִפַּת נֹגַהּ, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּקְרָא עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ רַע, רַק מְעַט טוֹב מְעֹרָב בְּתוֹכָהּ, [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל]. וְהִיא בְּחִינָה מְמֻצַּעַת בֵּין שָׁלֹש קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה. וְלָכֵן פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ"ט רֵישׁ פֶּרֶק ד' בְּשֵׁם הַזֹּהַר]. וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַטּוֹב הַמְּעֹרָב בָּהּ נִתְבָּרֵר מֵהָרַע וְגוֹבֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה. כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבֻשָּׁם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא1: "חַמְרָא וְרֵיחָא" כו', אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. אֲזַי נִתְבָּרֵר חִיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִפַּת נֹגַהּ וְעוֹלֶה לַה' כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. וְכֵן הָאוֹמֵר מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו2, שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבְדַחֵי רַבָּנָן. אַךְ מִי שֶׁהוּא בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר וְסוֹבְאֵי יַיִן לְמַלֹּאת תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית, שֶׁהִוא בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים שֶׁבָּהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִדַּת הַתַּאֲוָה, הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד חִיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁבְּקִרְבּוֹ וְנִכְלָל לְפִי שָׁעָה בְּרַע גָּמוּר שֶׁבְּשָׁלֹש קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְגוּפוֹ נַעֲשֶׂה לָהֶן לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לְפִי שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב הָאָדָם וְיַחֲזֹר לַעֲבוֹדַת ה' וּלְתוֹרָתוֹ. כִּי לְפִי שֶׁהָיָה בְּשַׂר הֶתֵּר וְיַיִן כָּשֵׁר, לְכָךְ יְכוֹלִים לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת עִמּוֹ בְּשׁוּבוֹ לַעֲבוֹדַת ה', שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן הֶתֵּר וּמֻתָּר, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאָסוּר בִּידֵי הַחִיצוֹנִים שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לַה'. רַק שֶׁהָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר בַּגּוּף, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִבּוּט הַקֶּבֶר כְּמוֹ שֶׁיְּבֹאָר לְקַמָּן. [וְכֵן הַחִיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה בַּהֲמִית, שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה].