דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ז – ט, כ"ב אלול.
בפרשת לך לך אנו לומדים את התנועה כדי להיות עם ישראל, לאחר שלמדנו בנח איך בכלל להיות בן-אנוש, כלומר בני אדם שיש להם זכות קיום בעולם.
אדם צריך להתעורר משתנו ולבוא למצב של תנועה. אברהם אבינו שובר את הפסלים ורוצה להעיר את העולם. שכל בן-אנוש ידע שחייב להתעורר מהמקרה. להסתכל מעבר למקרה.
כאשר אדם משתוקק לדבר מסויים, בא הכרוז (של התרנגול) וקורא לו – תתעורר! קום תלמד תורה בלילה, תבין שיש מעבר למקרה. כך אתה מוציא את עצמך מהעניין ולומד את המעבר למקרה ומתוך כך חוזר למקרה עם תודעה חדשה ואמיתית.
מה קורה למי שאינו רוצה להתעורר וטוב לו בחיים הגשמיים?
אומר הזוהר הקדוש – "אוי לאלו שמנמנמים, שהשינה בחורי עיניהם, היינו אותם שאינם קמים משנתם לעסוק בתורה, ולהמשיך קו אמצעי, הרי הארת השמאל סותם מאור עיניהם והם מנמנמים. ואין להם עינים, דהיינו מוחין, אלא שהשינה בחורי עיניהם. אינם יודעים ואינם מסתכלים איך יקומו בדין שיפקדו ליתן חשבון, כאשר הגוף יטמא, והנשמה תשוטט על פני אויר צהרים, ועולה ויורדת והשערים אינם נפתחים אליה. ומתגלגלות כאבנים בתוך כך הקלע.
מי ידרוש בשבילם כאשר לא יקומו בעידון הזה, במקומות התענוג של הצדיקים יפקד ויעזר מקומם. יהיו נמסרים בידי המלאך דומה. ירדו לגיהם ולא יעלו. עליהם כתוב כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה."
כאשר צריך להתעורר – אדם רשע חוזר לישון… אבל צדיקי אמת הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו האמצעי, ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך הגן עדן, מקשיבים לקולם, כמו שאתה אומר בפסוק: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני".
להרחבה ולהעמקה – כדאי לשמוע את השיעור…
—
"הסולם"- https://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
