צום י"ז בתמוז – בקיעת החומה הפנימית

929

י"ז בתמוז נקבע ע"י חז"ל כיום צום ותענית, ויש 5 סיבות לכך: 1. הובקעה העיר. 2. בוטל קורבן התמיד. 3. נשתברו הלוחות. 4. אפוסטומוס שרף את התורה 5. הועמד צלם בהיכל. 

 

יש קשר בין כל הדברים האלה, אך ראשית צריך להבין את הקשר בין זה שקרה דבר רע בעולם לכך שצריך לצום.

אם הצום נועד לייסר את האדם, מדוע לא מלקות או דברים אחרים? צריך להבין שצום נועד לכך שננסה לחוש את חוסר ההארה בעולם. זהו סימן. כמו שהאור הוא מזון לנשמה כך האוכל הוא מזון לגוף. אומר לנו הזוה"ק, שצריך לעשות פעולה מצד הגוף, כדי לעורר את השורש שכנגדו בעולם העליון.

אם אנו עושים פעולה בגוף זה משפיע עלינו, וכמו שהאוכל הוא מזון לגוף כך האור הוא מזון  לנשמה. ובוודאי שאין עניין שנהיה רעבים, אלא יש עניין בזה שנעשה סימן בעוה"ז לגבי מה שיש בעולמות העליונים, שכאמור זהו הסימן לחוסר ההארה שיש בעולם.

מה קרה בעולמות העליונים?

המסך שמפריד בין עולם אצילות לעולמות בי"ע דהיינו במקום המלכות, שצריכה לעשות הפסק, שהוא חיזוק הפרסה, נבקע. בעולם אצילות צריך לשמור על מלכות דאצילות שהיא כנגד ביהמ"ק. היה צריך לשמר את המלכות הזאת לאחר שנפרצה החומה בשבירת הכלים.

בעולמות העליונים, לאחר שבירת הכלים היה חיזוק הפרסה וברגע שהפרסה חזקה אז כל פעם כשבא אויב ורוצה לחדור לעולם אצילות, שהוא אויב לא קרוא, צריך להרחיק אותו. החומה שמרה עלינו.

מהי החומה?

חומה זה מלשון תחום, התחום שהאדם עושה, כלומר עשיית ההבדל בין הקדושה למה שאינו קדושה. האדם צריך שיהיה לו ברור מאוד מהי הקדושה?! ומה זה לא קדושה?! תחילת הנפילה היא הטשטוש בין מקום הקדושה למה שאינו קדושה.

אם כך הצום הוא על כך, שאין אנו יודעים מהי קדושה ומהי לא קדושה. אנו מתלבטים בינינו רבות, מה לעשות?

אי הידיעה, אי היכולת להבדיל בין קדושה לטומאה, היא שריפת התורה. אם כך, וודאי שהתורה נשרפה מבחינתנו. אם שורפים לאדם את התורה זה קשה מאוד לאדם המבקש ללכת בדרך אמת, היות ואינו יודע מהי האמת? מהי התורה?

כשאומרים ששרפו את התורה בחיצוניות זה מאוד מזעזע ואכן צריך להזדעזע, אך צריך להבין גם, מה זה מבחינה נפשית. זה אומר, שהתורה שהיא יראת הרוממות שבתוכנו נשרפה. ירושלים וציון אלו ב' תחומים.  ציון זה חותם היסוד וירושלים זה חותם המלכות. ב' חותמות אלו נכון שיהיו בכל דבר שיש לו קדושה. ישנם ארבעה דברים שכותב בתע"ס חלק ט' אות ע"ב, שאומר האר"י הקדוש במבוא שערים, שעליהם צריך שמירה יתרה וסימנם בראשי תיבות חבי"ת , חל"ב, בש"ר, יי"ן תכל"ת.

כל אחד צריך לראות שדברים אלה צריכים להישמר אצלו מאוד מאוד, כמו חלב בשר יין תכלת. אם הדברים האלה לא נשמרים אצל האדם היטב, אז כאשר הוא בא לקבל אותם הוא יכול לפגום.

מהו התיקון?

האדם חייב שתהיה לו  מסגרת ברורה כל שהיא, תחום ברור מהי קדושה ומהי לא קדושה ואת זה ניתן לעשות רק ע"י יסודות ברורים המאירים- האמת מהי?! הקליפה גורמת לטשטוש בגבול בין אמת לשקר, ע"כ ברגע שאין את התחום, כלומר ברגע שהגוים שבנו, פורצים לנו את התחום, אז ממילא העיר תבקע וביהמ"ק יפגם וכן הלאה, דהיינו ביהמ"ק הפנימי שבכל אחד ואחד מאיתנו.

לכן צריכים להצטער מאוד על כך, שאנו לא יודעים מהי האמת. שאנו יודעים שהדברים אינם ברורים לנו. אם יבוא מישהו ויאמר אני יודע מהי האמת והיא ברורה לי,  צריך לומר לו, שאם הכל היה ברור לו, אז ירושלים כבר הייתה נבנית וביהמ"ק היה נבנה בתוכו והוא היה איש קדוש והיה עולה למרומים לשבת עם צדיקים. לכן כל מי שנמצא פה, בעולם הזה, סימן שהאמת לא ברורה לו לגמרי. ידיעה זו היא ההתחלה של ההתקדמות בדרך ה'. אם האדם יבנה את התחום בצורה אמיתית וטובה אז ניתן להתחיל לבנות את האמת בתוך אותה מסגרת זו. אז יהיה אפשר לבנות את אצילות הנקראת עיר בתוך חומת העיר, ותהיה עיר מוקפת חומה. תהיה כשושן, או כשושנה בגדלותה, במלוכתה, לאחר שהתגברה על בחינת האויבים שבאים להרוג בה.

שבירת הלוחות

אנו יודעים שמשה רבנו שבר את הלוחות ברגע שראה את ישראל חוטאים בעגל. לא היה להם ברור התחום, שצריך ללכת בדרך אמת דרך האמונה. שמתן תורה הוא למעלה מכל דעת אנושית כזו או אחרת, שתורת ישראל מחייבת את האדם להיות מאמין גם אם משתבשים החשבונות ומשה רבינו, רעיא מהימנא, רועה האמונה, שהוא סימן להאמונה טרם יורדת מהרעיון השמיימי ללבות בני האדם.

הנמהרות של האדם, רוצה את האמונה לפי החשבונות העצמיים שלו, ובאם לא מקבלה, לא מקבל את ההרגשה הרוחנית, כפי המקום והזמן שהוא מחשבן, מבקש הוא להמציא דרכים חדשות, במקום לשמור על התחום, על החומה הגדירה דרך ברורה. מבקש הוא לפסל את האמת, ולומר אלה  אלוקיך ישראל, בלשון רבים למרות שהאל ודאי שאחד הוא, אך כאשר לא שומרים על מסגרת של למעלה מהדעת, אי אפשר לשמור על שלמות התורה. הנה שבירת הלוחות היא תוצאה של אי שמירה על התחום.

קורבן התמיד

קורבן התמיד הוא קורבן ציבור וצריך להקריב אותו פעמיים ביום. בימי חורבן הבית הראשון הצבא הבבלי פרץ לירושלים אך לא הצליח להיכנס להיכל ה', הכוהנים התבצרו בביהמ"ק והמשיכו בעבודת הקורבנות.  בי"ז בתמוז הקריבו את קורבן התמיד בפעם האחרונה.

קורבן מלשון קירבה לה' מלשון קשר. ברגע שאנו רואים שאבד הקשר, שהיה קשר תמידי, אז משהו נפגם בקשר. יש בני אדם שיש להם קשר תמידי לתורה, אך ברגע שחוטאים יותר מדי, הקשר הזה ניתק. ניתן לראות את תוצאת הניתוק בהרבה מאוד דברים, בעיקר באווירת הנפש שלהם. דברים שהיו מפעימים אותם טרם ההתרחקות, אין להם כבר עניין בהם. זה מכיוון שהם נתרחקו, נתקו את הקשר.

עיקר מה שהם פגמו בו זה שהם לא יצרו תחום ברור של האמת. ואנו פוגמים באמת הזאת כשאנו לא שומרים את התחום מסביב שתהיה לנו סביבה טובה וראויה שבה אנו רוצים לפעול. קורבן התמיד הוא ההקרבה של צד הבהמה שבאדם לטובת האדם שבאדם. עבודה זו היא תמידית ולא רק ברגע של השראה. עבודה זו של תשלום הבהמיות תמורת האדם שבנו חייבת להיות אווירת נפש תמידית, אסור שתיפסק לעולם.

בית ראשון הובקע ע"י הבבלים ובית שני ע"י רומי וצריכים לדעת תמיד שלפני שכובשים לנו את הלב אז קודם כל פורצים לנו את החומה. לנו תמיד נדמה שזה לא נורא שיפרצו את החומה העיקר שלא יפגעו לנו בלב. אך זו טעות מחשבתית, אולי נפשית, שאנו רוצים ביום זה לעקר. זה כמו שהרבה אומרים העיקר מה שיש לנו בלב וכן מדוע צריך לעשות כל כך הרבה סייגים?

ובכן צריך להבין שהסייגים חשובים מאוד היות והם שומרים עלינו. לאחר שפורץ האדם את הסייגים יכול לראות האדם  שאינו יכול לעמוד במה שיודע שחשוב הוא.

במה הצום הזה שונה מצומות אחרים?

צום זה שונה בכך שאנו צמים על כך ששברנו את המסגרת. הוא אינו צום שהתחייבנו לו ע"י גרמי שמים, ע"י עולמות עליונים. הוא תוצאה של חטא, ולא של בניית עולמות ממעלה למטה, ע"כ יש חשיבות שכל אחד יקבל אותו על עצמו שלא באופן אוטומטי, אלא באופן בחירתי.

מהן ההגבלות ב3 השבועות?

אנו מגבילים את עצמנו לא לברך על פרי חדש (על פי ההלכה ניתן לברך בשבתות ועל פי האר"י גם בשבתות צריך שלא לברך) ולא לובשים בגד חדש וזה סימן לכך שאנו לא מתחדשים בדברים, שלא יהיה תענוג כי זה סימן לקבלת אור. אנו אומרים בכך שאין משמעות לאור שבא בכלים שהם כלים מלוכלכים כלומר ללא המסגרת הברורה של האמת.

מהו השורש לי"ז תמוז בתע"ס?

השורש הוא בחינת מלכות דא"ס שעלתה לבינה ונבקעה ונותנת לאור לחדור מתחת לפרסה הפרטית שבכל מקום. צריך להיות הבדל ברור: זו ירושלים, דהיינו שלמות, וזה לא. מה קדושה ומה לא. החומה צריכה להיות גם על ההתנהגות ולא רק על סביבת הפעולה אך פה בעיקר מדובר על סביבת הפעולה.

הקשר והשוני לספירת העומר:

גם בספירת העומר וגם בחורבן הבית יש את הבעיה של שנאת חינם, השורש לכל החטאים הוא דומה אך בספירת העומר יש ירידה לצורך עלייה שנוכל להתקדם מצד עצמנו והיא כוונה מלמעלה. האבל בספירת העומר או הנסיגה הרוחנית שלנו זה בגלל שיש גבורות בתקופה הזאת שהם באים לבנות אותנו לקנות את הקטנות של מדרגת היחידה, כדי להגיע לשבועות לקבל את התורה. הקטנות שהייתה לנו בי"ז תמוז זה מחמת חטא ולא מחמת גדולה. אמנם כל החטאים צריכים לשמש אותנו להתקדמות, אך ודאי שמצד עצמם אינם טובים. אל לו לאדם לומר אחטא ואשוב, אחטא כדי להתקדם דרך החטא. החטא הוא כאשר אני מכוון לפעול את האמת ואיני מצליח, אך אם מראש איני רוצה את האמת, זהו פשע ואולי זדון שלא ימחל, ע"כ יש לו לאדם לכוון תמיד לשלמות, רק אם החטיא את המטרה, יש להשתמש בידיעת החטא, כדי לכוון עצמו טוב יותר לאמת.

מה הכוונה שאלו ימים שיהפכו לשמחה?

כתוב בזכריה (ח, יט): "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" דהיינו שנוכל להגיע למציאות שהאמת תהיה בשלמות כי אנחנו שואפים לשלום ולאמת. אך במדרש כתוב שהאמת והשלום לא רצו שהאדם יברא. החסד רצה אך האמת אמרה שהרי האדם מלא שקרים והשלום אמר שהאדם מלא קטטה ואיך אפשר שהוא יברא?! אך ברגע שהאמת והשלום יסכימו ותהיה האהבה והאחדות דהיינו האור מקיף של ט"ר והאור מקיף של המלכות שיכנסו לכלים דהשפעה אז יהיה גמה"ת וממילא אף הזדונות יהפכו לזכויות.

מה בעיקר צריך לכוון בי"ז בתמוז?

צריכים לכוון שאנחנו רוצים בכל נפשנו ובכל מאודנו לבנות בהירות גדולה מאוד, שכלית, יסודית, שאנו מחויבים אליה למעלה מההרגש היום יומי שלנו. צריכים אנו לרצות בכל מאודנו לבנות את אבני היסוד והמסגרת של האמת שבה אנחנו הולכים.

אמת זאת חייבת להיות חזקה. חייבים להיות עקרונות ברורים שעל פיהם הולכים בדרך ה'. אסור שעקרונות החיים יהיו מטושטשים בבחינת מצוות אנשים מלומדה. צריך לעמוד בעקרונות אלו. צריך לדעת שאל לו לאדם לפגום.

הצורך במסגרת ועקרונות חיים מאוד ברורים. הצורך במערכת ערכית  מחויבת בהרבה תחומים. לכן כל אחד צריך בצום לחשוב היטב, כמה הוא מצטער וכמה כואב לו שהאמת לא ברורה לו. כל נקודת אמת שהאדם התוודע אליה כבר,  צריך לעשות אותה כתחום ברור מאוד שהוא הולך לפעול אותה עם גדרים מיוחדים ברורים וחזקים.

גדרים אלו מראים לקב"ה, הנה אנחנו רוצים חומות. אנו יודעים שאתה הבורא יתברך, לא תתן לנו את ביהמ"ק בלי חומות. אנו לא רוצים חומות רק כדי שהקב"ה יתן לנו את ביהמ"ק, אלא כדי שנראה רצינות, שאנו לוקחים על עצמנו דרך ועקרונות חיים. אנו לא חיים מהיד לפה, רק מההרגש הרגעי של זמן ומקום, אלא מדרך מסודרת התחומה בעקרונות השאובים מתורתנו הקדושה ומדברי חז"ל שהורו לנו דרך אמת.

"כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. (זכריה, ח', י"ט).

צום קל ומועיל לכולם בע"ה.