היסוד השבועי "תפקיד ההזדהות בנפש האדם "-פרשת ויגש

[four_fifth]

האם נכון להזדהות עם משהו מחוץ לעצמנו? התשובה המידית היא שכן, שהרי כך תהיה יותר רחמן, יותר נדיב, יותר נותן. אך מאידך היא יכולה להעביר אותנו על דעתנו שהרי עלולה היא להשתלט על השכל הישר. ביסוד שלנו השבוע ננסה להבין מהי הזדהות ומתי נכון ומתי לא נכון להזדהות.

[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת ויגש מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

לפני כמה שנים התרחש מקרה מאוד מצער שעלה לכותרות בתקשורת ושמאוד קשור לעניינינו: רוכב אופנוע ניסה לעבור בין שתי משאיות, אך ללא הצלחה. הוא נפגע משני כלי הרכב ונפל ארצה ממש בצומת, שהייתה מרומזרת ועתירת נתיבים מכל הכיוונים. אלא שלא ניגשו אליו באופן מידי, אלא רק לאחר דקות ארוכות ואחרי שמאות (!) כלי רכב עברו על ידו ולא טרחו אפילו לעצור, רוכב אופנוע אחר עצר וניגש לעזור, אך לצערנו כבר היה מאוחר מדי.
הסיפור הזה זעזע את כל החברה הישראלית: איך אף נהג, מתוך המאות שעברו שם, אינו עצר לעזור כשהאופנוען פצוע ומדמם? לאיזו שפל של אטימות לב הגענו?
כשחושבים על הדברים בהקשר של היסוד השבועי, יוצא איפה שטוב היה אילו אנו כחברה היינו מזדהים רגשית עם סבלו של האחר. אולי הסיפור הקשה היה נגמר אחרת…
נקודה למחשבה: מוזר הדבר שכשקורה איזה אסון טבע בחוץ לארץ אנו רצים לעזור, שולחים משלחות של רופאים, חולצים, מזון ותרופות, ומאידך אנו אדישים לחלוטין לסבל המתרחש מתחת לאפנו….
בחזרה ליסוד שלנו- ישנו צד הפוך להזדהות. אנא נדמיין מצב בו ילד בוכה עד לב השמים ומתחנן לאביו שיביא סיכה לגרד בה את עינו. האם נכון יהיה שהאבא יזדהה עם בכיו של הבן? ברור שלא, שהרי השכל הישר אומר שאם יתן לו את הסיכה, הוא יפגע בעצמו. ישנם מקרים שברור לנו שאסור להזדהות רגשית.

איך נדע מתי נכון להזדהות ומתי לא?

כדי לענות על שאלה זו, ראשית עלינו להגדיר מהי הזדהות. פירוש המושג הזה הוא להיות זהה עם דבר שהוא מחוץ לעצמי. ישנם סוגים שונים של הזדהות: רגשית, משפחתית, אידיאית, ועוד.
בנוסף-ישנה הזדהות פנימית של האדם עם החלקים השונים המרכיבים את ישותו. מיהו האדם? מי שמזוהה עם בגדיו, למשל, יגיד שהבגדים הם הוא. מי שמזוהה עם רגשותיו, שיכלו, כישרונותיו, וכו' עמם הוא יזדהה.
חכמי הפנימיות מלמדים אותנו שישנם שתי זהויות מרכזיות באדם, ומהן מסתעפות כל הזהויות: האני הכוזב- זה שרדוף אחרי הנאות מזדמנות ומילוי סיפוקים אישיים מידיים, ולעומתו האני האמתי- אותו צד שבנו שרוצה להידמות לבורא, שרוצה להיטיב לאחר, שרוצה לאהוב את זולתו.
עלינו לעשות עבודת נפש עמוקה ובלתי מתפשרת ולהוביל את עצמנו עם מי שאנו באמת: אנו בריאות שהבורא השלם ברא. אין לנו אפשרות לא להגיע לשלמות, מפאת שלמותו של הבורא.
האדמו"ר מפיאסצנה בספרו "חובת התלמידים" שואל: אנו בהיותנו, בניו של הקב"ה, מי התיר לנו לא להיות קדושים? מי התיר לנו לא להיות טהורים?
זהו הקו המנחה את המחשבה של מי שרוצה לחיות חיי אמת: אני אדם טוב, יש לי נשמה, יש לי פוטנציאל עצום שגלום בתוכי. אמנם הוא לא מורגש, אך אני מאמין בו שהוא קיים וכל מגמתי היא להוציאו מהכח אל הפועל. עם הצד הזה של אישיותי אני רוצה להזדהות ולא עם ה"אני" השקרי.
לאחר שלמדנו מהי הזדהות ואלו סוגי הזדהות מרכזיות קיימות בתוכנו, אנו מזמינים אתכם לעיין בתוך הספר כדי ללמוד איך לומדים לשלוט על ההזדהות כדי לפעול אותה במקום הנכון ובכך להשלים את התמונה של עניין נשגב זה.

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

שתף אותנו

3 הערות

להשאיר תגובה

Or