היסוד השבועי "מי צריך לשלוט בנפשו של האדם?"-פרשת שמות

[four_fifth]

ישנם שני כוחות עיקריים בנפשו של האדם העומדים לרשות האדם בבואו לבחון או לפעול כל דבר בחיים. הלוא הם השכל והרגש. כוחות אלו, אצל האדם המחפש אמת במיוחד, נמצאים כל העת במאבק. מי ינצח? למי צריך לתת את השליטה?

[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת שמות מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

בראשית פרשת השבוע, פרשת שמות, התורה מתארת את ההתעצמות של בני ישראל בארץ מצרים. הן הולכים וגדלים והמצריים מרגישים מאוימים. "ויקם מלך חדש על מצרים…" (שמות א, ח). מלך פירושו שליטה. הפסוק הזה מסמן את ראשיתה של הגלות. מהרגע שקם שליט חדש, כל כללי המשחק השתנו: מאזרחי הארץ שווים ומקובלים הפכו להיות, בהדרגה, לעם המשועבד בעבודות פרך שניטלו ממנו כל חירות וכל רצון עצמי.

מה כל זה בא ללמדנו בעבודה?

מאבק עיקש ובלתי פוסק מתחולל בתוך נפשו של האדם בין השכל והרגש. למי תהיה השליטה? מי יקבע מה נכון ומה לא נכון?
האנשים הקרים יותר מבחינה רגשית נוטים להחליט את הנכון והלא נכון בחיים על פי שיקולים שִׂכליים ללא שום מעורבות רגשית ואילו האנשים היותר חמים שאצלם הרגש הוא הכח המורגש יותר מצד אישיותם, יכריעו על פי הרגשתם ויתקשו להפעיל שיקול דעת שִׂכלי.
היום מאוד מקובל לומר "זה מרגיש לי טוב" או "תזרום עם זה" או "אני לא מתחבר לזה" המבטאים רגש בלבד, ללא שום שיקול המונע משכל ישר. לא מעט פעמים אנו אומרים לעצמנו, או לילדינו, 'אם אתה נהנה מזה, זה בסדר'. (הנאה זה אחד הביטויים המובהקים ביותר של הרגש). האם נהיה מוכנים להגיד לילד שלנו את אותו משפט גם כשישאל אותנו האם לקחת סמים או לעשות כל פעולה אחרת המסכנת את חייו?
מאידך- אם הרגש האנושי לא יבוא לידי ביטוי, לעולם לא תהיה אחדות בין בני אדם. לא תהיה אהבה. האנשים יהפכו להיות קרים ומנוכרים זה לזה כשלא תהיה להם שום יכולת להתרגש. אי אפשר להתעלם מהרגש. הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של האדם. יתרה מזאת- הוא אחד הכוחות הנוכחים ביותר בנפשנו.
לכן, בירידתנו למצרים, עלינו לקבוע בצורה חדה וברורה מי הוא הכח המוביל את חייו של האדם, האם השכל או הרגש? ברור שהתשובה איננה חד-משמעית, אלא שפעם כך ופעם אחרת. כל כח הוא חשוב מאוד ואסור להשחיתו וצריך לבוא לידי ביטוי בזמן ובאופן הנכון. כאן נתעקש ונשאל: איך נדע?
וכאן הרב מביא לנו כלל מאוד חשוב:

"בשכל נכון לבדוק מהי האמת, וברגש לבדוק היכן אני מונח ביחס לאמת"

לפעול עם השכל פירושו של דבר לדון ולשפוט את הדבר בצורה המנותקת מעצמי, דהיינו האם הדבר נכון או לא ללא שום קשר אלי, האם הוא נכון באופן כללי. כי אם נבוא לבדוק כשאנו מעורבים רגשית, מה שינחה את השיקול דעת יהיה: 'האם האמת הזאת טובה לי או לא?, האם זה נוח לי או לא?'. לשכל יש יכולת אובייקטיבית יותר מאשר לרגש, לכן זהו הכח הנכון לבירור האמת.
לעומת זאת- עם הרגש, שהוא כח שאני מרגיש יותר מחובר אליו, אבוא לבדוק היכן אני מונח ביחס לאותה אמת שביררתי בעזרת השכל. כמה אני מחובר אליה, כמה אני חי אותה. כאן אני חייב להשתמש עם הרגש.
כאן שוב מתגלה השיקול דעת היהודי במלוא יופיו והדרו: אין מה לדבר על ביטול והכנעה של שום כח הקיים באדם, אלא כל צד יכול וצריך לבוא לידי ביטוי במקום ובזמן הנכון. לכל אחד צריכה להיות השליטה היכן שהיא משרתת את התכלית של האדם. וזה נקרא בחכמת הקלה "קו אמצעי", דהיינו הרמוניה ואינטראקציה נכונה בין כל כוחות הנפש.
לאחר שביררנו היכן לפעול עם השכל והיכן עם הרגש, האדם יכול לבוא לבנות לעצמו דרך חיים: ראשית אני מבין היכן אני מונח, ומתוך המקום הזה אני מתחיל לצעוד על פי האמת השכלית. בסוד הבא עצמך (את הרגש) לאמונתך (לשכל הישר).

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or