ניוזלטר 229 תזריע – מצורע

54210ee4-8347-4c02-89e7-5ae28dbada3e

 

שלום ידידים יקרים.

אנו שמחים לחזור וליצור איתכם קשר!

חג הפסח כבר מאחורינו ואנו בעיצומם של ימי ספירת העומר, ערב ר"ח אייר.

ימי ספירת העומר הם ימים שיש להרבות בהם אהבת חינם. להגביר את היחד של עם ישראל.

בשיעורים שהיו השבוע ב"דף הזוהר היומי" הרב אדם סיני שליט"א דיבר על כיצד יש להשכין שלום בין צד הבריאה שבנו, לצד הבורא שבנו והדגיש

שיעורי "הדף היומי בזוהר" משודרים בשידור חי כל יום באתר שלנו. כמו כן, ניתן לצפות בהם ביוטיוב. בכל יום הרב מלמד שיעור בזוהר הקדוש על פי פירוש בעל הסולם. אורך השיעורים כ-50 דקות.

בנוסף, הרב מלמד שיעור יומי בזוהר של כ-15 דקות שהוא שיעור השקפה . שיעור זה מביא את הרעיונות החשובים בלימוד, מבלי שיהיה צורך בהבנה מעמיקה בחכמת הקבלה כדי להבינם.

אנו מזמינים אתכם להצטרף למאות מאזינים הלומדים כל יום שיעורים אלה. אפשר להתחיל בכל רגע, אין צורך להשלים אחורה, פשוט להצטרף.

למעוניינים להצטרף לקבוצת ווטסאפ בה נשלחים השיעורים כל יום, אנא צרו קשר עם קרן.

טל' – 050-314-1111

מעניין לעניין באותו עניין …

פרשות השבוע הן תזריע מצורע. מדובר בהן גם על החשיבות שיש לכך שהאדם יהיה בזהירות גדולה מאוד לראות מה הוא זורע בעולם. הרב אדם סיני שליט"א אומר שהסדר של האדם הוא, שישאל את עצמו מפעם לפעם: "מה אני רוצה מחיי? הפעולות האלו שאני עושה, למה אני מתכוון להגיע לאחר שתהיה תוצאה?".

הנכם מוזמנים לקרוא את המשך דבריו במאמר המצורף בהמשך. קריאה מועילה!

ידידים יקרים,

אנו מאחלים לכולכם שבת שלום, חודש טוב ויום עצמאות שמח!

רק ביטול הבחינה הקודמת יכול להוליד בחינה מתקדמת יותר.

עמ׳ 227

אם האדם הגיע להחלטה בתוך נפשו, שדי לו מהוויות העולם הזה, מרדיפה אחר האנוכיות, אחרי הזנב של עצמו במרוצה בלתי פוסקת ובלתי תכליתית, אז צריך לזרוק את בחינת אנוכיותו, את כוונת פעולותיו לקבל לעצמו. עליו לקבור את האגו שלו בתוך הקרקע ולהשתדל שצורת האני שלו, שהיא הקבלה לעצמו, דהיינו אנוכיותו, תרקב בעפר.

עמ׳ 227

דברי הרב אדם סיני בבואי כלה

תזריע תשע"ד

בתחילת פרשת השבוע נאמר: "אשה כי תזריע וילדה זכר…". ההזרעה של האדם היא היכולת לטמון באדמה את הזרע. הזרע צריך להירקב ואחר כך להצמיח.

מה אדם צריך לטמון באדמה?

על האדם לטמון את הרצון לקבל, את האגו שלו, את הדברים הפרטיים שלו, כך יוכל לבוא לידי שיתוף.

היות שהמטרה שלנו היא שיתוף, והיות שההזרעה של האדם היא הדבר שיניב אור הכי גדול – אור החיה שהוא אור החיים, לכן דווקא שם יכולה להיות טומאה גדולה. מכיוון שכך, כאשר התורה מזכירה את עניין ההזרעה, מיד לאחר מכן היא מתעסקת בכל ענייני הטומאה של מצורע.

כל מיני נגעים יש לאדם. "נגע", אומר האר"י הקדוש, זה בחינת עונג. דהיינו, במקום של העונג, שם יכול להיות נגע.

הבורא יתברך ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. לכן, לכאורה, צריך להשתמש ברצון לקבל כדי להתענג. הרי הבורא רוצה שנתענג, אז למה יש כזאת בעיה כשרוצים להתענג? למה תמיד צריך הגבלות, תמיד צריך משהו שיפריע? התשובה היא שזה מכיוון שרוצים שהתענוג יהיה מדויק.

אם הרצון לקבל לא מסודר באופן הראוי והנכון, אז התענוג הוא לא אמתי ולא מסודר.

היות שאנו נמצאים בעולם הזה, ממילא יש לנו תענוגות לא אמתיים, וממילא צריך להשתמש בהם, אבל השאלה איזו מידה אנחנו נותנים להם.

אדם צריך לעשות לעצמו סדר, לתת לעצמו זמן לכל דבר, לדעת להחשיב את הנקודה הרוחנית כדבר החשוב ביותר בחייו – לתת לה את העונג, ולסדר את נפשו על פי סדר העולמות העליונים, כפי שקבעו לנו חז"ל. אם כך הוא עושה, אז הוא יכול לדעת שהעונג שלו לא יהפוך לנגע.

אבל מי שלא עושה כך, העונג עצמו הופך לנגע. ההזרעה עצמה, שיש בה תענוג גדול, הופכת להיות לנגע חס ושלום, ואז יוצא שהאדם זורע בחייו, והוא לא יכול לקצור.

כתוב "הזורעים בדמעה, ברנה יקצורו". דמעה זה מלשון מדמע כלומר מערב. מי שזורע בדמעה, אם הוא זורע בבחינת מלכות שהתכללה בבינה, שזה נקרא מערב, אז הוא יכול לקצור ברינה. אבל אם הוא זורע, והוא לא זורע לרצון הזה, לרצון של מלכות שהתכללה בבינה, דהיינו הרצון שהתכלל במידת ההשפעה, אז מה שייצא מזה, זה לא יהיה רינה, אלא זה יהיה מבוכת נפש.

לכן, צריך אדם להיות בזהירות גדולה מאוד לראות מה הוא זורע בעולם. הסדר של האדם הוא, שישאל את עצמו מפעם לפעם: "מה אני רוצה מחיי? הפעולות האלו שאני עושה, למה אני מתכוון להגיע לאחר שתהיה תוצאה?".

בעזרת ההרהור שלנו על התכלית שאליה אנו רוצים להגיע, אנחנו משימים את עצמנו במקום שמכריח אותנו לפעול את הפעולות הנכונות ולזרוע נכון.

לא יכול להיות שאני אזרע גרעיני דלעת, ואני אבקש שיצמחו לי עגבניות. אם אני רוצה להצמיח דלעת, אז אני צריך גרעינים של דלעת. אם אני מחליט שאני מצמיח קדושה, אני צריך לזרוע באדמה זרעים שמולידים קדושה.

הזרעים שמולידים קדושה זה רק זרעים שבאים לאדמה, מלשון של "אדמה לעליון". הזרעים צריכים לבוא לרצון לקבל שיש לו צורה של בעל מנת להשפיע, למלכות שהתכללה בבינה, שזו בחינת המדמע, זה הזורעים בדמעה. אם כך אנחנו נזרע, אז נוכל לקצור ברינה.

אבל אם לא, צריכים לזכור מראש שיש נגעים. הפרשה מדברת אתנו על הרבה צורות של נגעים שיש לאדם שצריך להיזהר מהם. זה מה שבודק אותנו אם זרענו נכון או שזרענו לא נכון. החכם – עיניו בראשו, מסתכל מראש באופן הראוי.

בעזרת השם נלמד במשך השבת על מה שמדבר אתנו הזוהר הקדוש על הזריעה, ועל איך נכון לזרוע כדי לקצור, בעזרת השם, ברינה.

אנו מאחלים לכולכם שבת שלום וחודש טוב ומבורך!
שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or