יום האישה היהודי

יום האישה היהודי

ראש השנה הוא יום בו מתחילה עצמאותה של האישה ובמושגי הקבלה – נסירה.

על פי חכמת הקבלה יש מקום לפמיניזם ביהדות. בעל הסולם מלמד בתלמוד עשר הספירות בחלק ט"ו את הצורך בנסירת הנקבה מהזכר ונתינת עצמאות לנקבה.

המושג פנים בפנים מבטא צורה של זיווג, קשר בין הזכר והנקבה. קשר זה הוא שורש המושג אהבה.

אהבה מחייבת שכל אחד מהצדדים יהיה עצמאי ובעל בחירה חופשית. עצמאות זו מופיעה בב' אופנים. הראשונה שבהם היא נסירת הרצון, דהיינו בניית עצמאות רצונית של הנקבה. השנייה הנה עצמאות מצד האורות. האורות מתפרשים כידיעה במחשבה וכתענוג בגוף.

אהבה אמיתית הנה יצירת מקום משותף של ב' גופים עצמאיים ושמחים ולא החלפת מסכנות. הרעיון שהאיש צריך לתת את השמחה לאישה, כדי שתהיה אהבה, אינו נכון מעיקרו. אהבה מתקיימת כאשר האישה יכולה להשיג את שמחתה בקשר הרוחני שלה באופן עצמאי ואת השמחה הזו צריכה להביא לבייחד.

העצמתה של האישה מחויבת כדי להגיע לאהבה אמיתית.

הדאגה לצרכיה של האישה לא מולידה אהבה אלא צדקה. גם לה יש מקום ביהדות, אך עם ההתקדמות הקוסמית לקראת התכלית הרצויה שהיא האהבה השלמה, תלך ותתגבר השאיפה לעצמאות האישה.

אזהרה חשובה: יחד עם העצמאות יש לתקוע בשופר בעת עצמאות זו. התקיעה בשופר מציינת, שעצמאות זו היא מטרתית.

אם העצמאות הנשית תשומש לנפרדות היא תהיה מקור כל הסבל והכאוס בעולם, אך אם היא תדגיש את הנפרדות כשלב ראשוני לקיום יחד אוהב בין המינים אזי היא ראויה.

האישה מצד עצמה שונה מהזכר. אך חשיבותה הסגולית לאהבה היא מכרעת. כאמור, רק עצמאותה יכולה לאפשר לאנושות להפיק את המיטב לאהבה. על פי הזהר האושר האמיתי המוגדר כאור החכמה יכול להגיע רק בזכות האישה.

לעניות דעתי, ההתקדמות הפמיניסטית היא עובדה ולא משאלת לב, אלא שצריכה להיעשות בהדרגה ותוך דגש על הצורך בקיום האהבה שהיא תכליתה.

תקיעת השופר בראש השנה נועדה לעורר את האדם לשמש עם העצמאות שהיא דין לבייחד. זו ההמתקה האמיתית.

אשה עצמאית ושמחה היא הסגולה האמיתית לאהבה.
האם הגברים מספיק אמיצים להוליך לעצמאות האישה? האם הנשים מספיק צנועות בנפשן, כדי לא להשתכר מהעצמאות ולבגוד בבייחד?

היהדות בכלל ופנימיות התורה בפרט מלמדת אותנו לעשות זאת נכון.

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו