הזוהר היומי – פרשת וַיְחִי – עמ' כ"ה-כ"ז

133

תחת ברית יעקב, הבורא יגאל גם את צד הגלות באדם ויביאו לאושר
מאמר 'ועתה שני בניך'

התורה מספרת לנו שליוסף היו שני בנים, מנשה ואפרים.

אך זה לא סיפור או אגדה או היסטוריה. אלא, הזוהר בא לספר לנו שמדובר פה בדברים נצחיים שמדברים בנפש האדם, ולכן יש להם התראות בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה של זמן, מקום ובני-אדם.
מנשה ואפרים, נולדו בגלות.

מה הקשר בין ארץ מצרים לגלות?
מצרים – היא מלשון מקום צר, שזהו האנוכיות שבאדם. וארץ מצרים היא השורש לכל הגלויות שבאדם.

אדם בגלות מהאני האמיתי שלו לדוגמה כשהוא כועס, עצוב, שתלטן, נצלן. וכל הגלויות האלה נובעים משורש מצרים – האנוכיות שלו. כשאנו אומרים ששני בנים נולדו בארץ מצרים, הכוונה היא במקום האנוכיות.

רצונות שיושבים בארץ ישראל הנם רצונות של קדושה (ישראל = ישר-אל). לכן, הבנים או הרצונות שנולדים שנולדים שם, גם אם לא שלמים, הם וודאי יבואו למקום הגאולה, לחופה בירושלים, ואז הם נקראים במצב של גאולה.

וזכרתי את בריתי יעקב – מה זאת אומרת?
במילה יעקב, מציינת לנו התורה שתהיה גאולה, תהיה עזרה ליעקב, ליעקב ומי שהם בניו, למנשה ולאפרים.

מנשה – מלשון נשיה, שזו שכחה. אפרים, מלשון פריה.

אותם רצונות שנולדו בגלות, שנשכחו והתרבו – והאדם מגיע לייאוש מהאפשרות לתקן אותם, הבורא בא להבטיח לנו שישמור על הברית, יזכור אותם ויעלה אותם. אל תפחד אם נולדים שלך רצונות בגלות, יש מקום לגייר אותם ולהביא אותם מנחה לה', בעת ההיא, כאשר תישמע שמועה שיש קב"ה בעולם, והם יחזרו. ואז הקב"ה עתיד לעשות חופה לכל צדיק בירושלים, כאשר השכינה תשוב אל המלך.

"על שם אחיהם יקראו בנחלתם" –
הנולדים בירושלים, בוודאי שיש להם שם – דהיינו רצון – לקדושה. אך גם הבנים הנולדים במצרים, בגלות, ייקראו בשמות יהודיים, דהיינו, "בנים שלי הם".

זהו מקור לשמחה ולתקווה גדולה שבאחרית הימים, כל הגויים, כל הרצונות, גם הבנים הרחוקים ביותר, ישובו לגבולם, וישובו לקדושה. אז כל הזמן צריך לחפש גאולה – מתי ישובו בנים לגבולם, כי הוא מבטיח שבניך יהיו לי כאפרים ומנשה. אותם אלה שנשכחו בגלות, בנים שלי הם.

בע"ה, נשוב בתשובה שלמה וייבנה בית המקדש במהרה, בימינו, אמן.

שיעור קצר ועשיר! לשיעור המלא עם הרב אדם סיני 👈👈👈
להצטרפות לווצאפ, שלחו מסרון לגבריאל – 050-3322433