הזוהר היומי – פרשת וַיְחִי – עמ' כ"ב-כ"ד

122

הברכה ניתנת לארץ (לרצון) הקדוש, ואין לחפש אותה בחוץ לארץ

הברכה ללב מגיעה דרך התובנות הגבוהות של האדם.
כשהתובנות משובשות, הברכה לא מתקבלת. אז, האור שמגיע מלמעלה נראה כמו קללה.

הכל תלוי בהסתכלות האדם!
כשאינו מבין, אינו רואה.

כשאדם רוצה לחנך את בנו, הוא נותן לו עונשים שהם למעשה תיקון.
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. כלומר, לא העונש הוא הברכה – כמו למשל הפיגועים שנראים לאחרונה. אלא, העונש בא לסובב סיבה שתאלץ את האדם לשמור על הברית, שתאפשר את קבלת הברכה.

דהיינו, שיביא את היהודי לתקן, שהרי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב.

אומר הזוהר הקדוש הקב"ה מברך את ישראל. הברכה היא שהעם הזה יהי הטהור תחת ידיו, ושיהיה שומר עליהם. ומחמת הברכה הזו, מסבב על ישראל סיבות שנראות כמו עונשים, ועל כן מסיים הכתוב: קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ.

כי אינם מבינים שהם לטובתם, כדי שתתקיים הברכה.
להצטרפות לווצאפ, שלחו מסרון ל-050-3322433