המסע אל האושר

המסע אל האושר

הנה מתדפקת האמת על דלתך ואתה אומר לה, לכי לך אני מחפש את האמת והיא מתרחקת לה, מתמיה!!! (פירסינג).

צפיפות הלב והכמיהה הבלתי פוסקת לשלמות, לאמת, לאושר המיוחל, מוליכה את האדם לחפש את אבדתו.
יש שדבר מה אחר מעוררו, שאיני יודע מהו, אך הכלל לכל בני האדם הוא, שהמוסרות הן המוליכות את האדם והן שתיים: האחת היא הכמיהה לשלמות – לנצח – לאושר. ורעותה, הבריחה מהסבל והסופיות הנפסדת.

לרוב הן באות בערבוביה בלתי פוסקת, מלובשת בגחמות אישיות כאלה ואחרות, בתירוצים חברתיים, אישיים, משפחתיים ועוד.., אך כל אלו כמו סיפורי התורה באו להסתיר, כדי שהכדאיים יוכלו לפלס בעיקשות בחריצות ובעוז רוח את דרך האמת שבנפשם.

אמת התורה מתדפקת על דלתותינו, מול עיננו ואנו שמים אותה בצד, הייתכן? לא פלא שהיא מתרחקת.

סימני דרך לעבודת אמת – אברהם יצחק ויעקב

אברהם:
דרך החיפוש מתחילה בניתוץ התפיסה הגשמית. שליטת החיצוניות היא נפסדת והיא המביאה את האדם לעבודה זרה. עבודה שעיקרה היא סגידה לדברים הסופיים, המביאים סבל לאדם.

נמרוד הרשע שבאדם מבקש להמית עליו אסון. זאת מתוך גאווה ורצון לשליטה עצמית. מידת החסד, היכולת ללכת באמונה מעבר למקרים עצמם, היא הבסיס האמיתי לנצח את הכאוס של השתלטות התפיסה החיצונית על האדם.

עולם חסד יבנה. האני של האדם שהוא בחינת עולמו מתחיל להיבנות באופן האמיתי דרך בחינה זו של הפנימיות. יודע אברהם, שהוא מידת החסד, שבתורות המזרח אין די, שחיפוש פנימיות ותו לא, היא שגיאה, מחפש האדם עם בחינת החסד המובילה בו את ההבנה הנכונה, שתוציא מהכוח את הפועל את הבנתו הפנימית ההרואית שבעזרתה התגבר על נמרוד הרשע.

יצחק :
לאחר שמגיע האדם לשלמות של מדרגת הבינה, דהיינו גיל מאה (לא גשמי), נולדת ההבנה שתפקידה להוציא מהכוח אל הפועל את הרעיון הנשגב של הפנימיות.
יצחק הוא הצד המפריט, שיכול להישמע כבקורת, כהפרדה, כחזרה אל חיקו של נמרוד הרשע. כדי שלא תהיה חזרה זו, מקדימים את ברית המילה, שרק דרכה נולד יצחק בקדושה. בסיסה של ברית זו מורה לאדם: "אתה חוזר לקו השמאל, לתפיסה המפרידה, אך היא לא באה כשליטה, אלא כמסייעת."
יצחק הוא הרצון לקבל שדרכו צריכה להתקבל השמחה הגדולה, האושר המיוחל. מסעו של האדם ממשיך לחפור את הבארות הסתומים של אברהם, אך עם הגעה לסוף ימיו ותכהנה עיניו. עיניים היא מדרגת החכמה שצריכה הייתה להיות בפקחות. מבין יצחק שצריך בן שימשיך דרכו. צריכה הבנה נוספת שתוציא מהכוח אל הפועל את הרצון לקבל שנולד ממידת ההשפעה הנקראת אברהם.

"ויתרוצצו הבנים בקרבה"
ב' הבנות ברצונו של האדם שמרוצצים את מחשבתו הפנימית. עשיו הדבר העשוי, דהיינו השמאל. ויעקב איש חלק מידת ההשפעה. אחד הדומה ליצחק, ואחד הדומה למידת החסד של אברהם? האם זה שמתגלה ראשון הוא הבכור? האם העובדה שאני רואה את חברי מולי טרם ראיית פנימיותו אומרת שהחיצוניות חשובה יותר, בכורה יותר. ואולי היא רק הסוס ההולך לפני המרכבה?!

מי צריך להמשיך את מסעו של האדם?
התשובה, אך אחד מהם לבד אינו יכול, צריך קו אמצעי שיחבר ביניהם אך לשם כך צריך לייצר את החיבור. עוד צריך להחליט מי הוא המוביל חיבור זה.
השורש לחיבור נטמן בעקדת יצחק, בה הוכשרה מידת החסד של רבקה לבוא לעולם. בכך שיצחק קבל את החיבור לאברהם שהוא מידת החסד. רבקה בעלת החסד, כפי שראינו בסיפור הבאר עם אליעזר עבד אברהם, מצילה את יישותו של האדם.

מוליכה היא את יעקב שהוא הפנימיות לקבל על עצמו את השליטה. זאת בשקר כפי שהקב"ה הסתיר מאברהם בעקידה. חייב לחשוב באופן ודאי שאתה מוותר על הרצון לקבל (האגו – יצחק), כדי שתוכל להשתמש בו. ולאחר שאתה כבר משתמש בו שום צריכה הסתרה, שאתה לכאורה מקבל בו, אותו אתה רואה ראשון, אך הוא רק המושך את האור, כאשר מי שבאמת מקבל היא הפנימיות.

כך ע"י רמיה, שמשקר יעקב את השקרן הנקרא עשיו. זוכה בברכות. זאת, בעזרת רבקה הצדקת, המוליכה את האדם לתיקון הסופי המשלב את הימין והשמאל בשילוב הנכון.

יעקב :
ממשיך המסע ביעקב שהוא איש חלק. שיצר לכך הכנה בקניית הבכורה. הוא שהתאבל על אבדת אברהם, זוכה להמשיך דרכו.
לכאורה צד באדם שמחפש פנימיות, נוסע למזרח, לומד פנימיות וזועק כל העת, העיקר האהבה הפנימית. לא צריך תורה ומצוות, זו רק חיצוניות. דת היא דבר נפסד, לא צריך את יצחק בואו נחזור לאברהם.

רבקה שהיא אותיות הקבר, רואה ברוח קדושתה את תחיית המתים, את עצם הלוז, שגם היא צריכה לבוא ליידי קיום. רואה היא את השקר בחזרה לתורת בני הפילגשים שנבעו מאברהם ומבקשת, דורשת מיעקב להסיר את התעתוע, וללבוש את בגדי עשיו החמודות שלקח מנמרוד הרשע.

אך מחפש האמת שרוצה פנימיות חושש מחיצוניות זו, אולי יכירו אביו שבשמים ויחשוב שהוא משקר בדרך האמת. שהרי יש לו תחושה מובילה שהאמת נמצאת בפנימיות וכיצד יעזבה עם בגדים של עשיו?

האדם במסעו לאמת מוכן לומר כולם צודקים, להיות נחמד, לרצות שלום וכו". אך האמת לא מוותרת ומראה שצריך לעשות ברור אמיתי. אין שלום ללא מלחמה. אין אושר ללא חלוקה ובקורת, אין שלמות ללא השילוב בין יצחק ואברהם. בין תפיסה פנימית לתפיסה חיצונית.

"ויבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם"
זוהי בחינת יעקב שהוא הקו האמצעי היכול לחבר בין התפיסות. אך המסע לא נגמר.

לאחר קבלה זו של הקו האמצעי, מעניין לראות את מי יוליד יעקב ולמה דווקא מב' נשים, ומה תהיינה שאר ההבנות(הבנים) שצריכים לאתגר את האדם לשלמות, לאמת, לאושר המיוחל.

שבת שלום
הרב אדם סיני

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו