פרשת פקודי תשעו'
[שמות פרק לח' פס' כא' כב'] "אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה, עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן." "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר צוה ה' את משה."
כהמשך לפרשות הקודמות, מספרת לנו פרשה זו על מעשה המשכן וכליו. וכאן מרמזת לנו התורה, שישנה נקודה פנימית המאחדת הכל, כולל כל מה שנתפס לנו בחיצוניות, ואפילו את ה"חטא".
כפי שמפרש רש"י, "משכן העדת" – "עדות לישראל, שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם".
שואלים אנו – מהו ה"תיקון" שכה רבות מדובר ממנו?
שאלות רבות עולות, כאשר עוסקים בשאלה הנ"ל – מהו קלקול? ,מיהו המקלקל? מי מתקן? מדוע צוה זאת לבני ישראל? מה מותר האדם מן הבהמה? מהי האמת? וכו'.
כפי הידוע קיימים באדם ב' כוחות עיקריים, האחד הוא כאשר האדם רוצה להנות בפרטיותו, וזהו ה"אני הכוזב" שבאדם, והשני הוא כאשר האדם נהנה מהקשר עם הבורא, וזהו ה"אני האמיתי" שבאדם.
מציאות זו ניתנה לנו ע"י הבורא ית', והיא המספקת לנו את כל התנאים הצריכים לנו בכדי לקיים את תפקידנו בעולם, בכדי להגיע אל תכליתנו הנרצית.
כותב הרב קלונמוס בספרו "הכשרת האברכים" פר' י' – "גם על החושים אין אנו מטילים את כל האשמה לאמר שרק הם אשמים בזה שאנו רק את חיצוניות העולם מחשים, ורק את מראית כל דבר אשר בו מבקשים, ולא את העצם. כיון שסוף כל סוף רק שליחי האיש היודע הם, שעל ידיהם יוודע מן העולם את הנחוץ לו לדעת".
רואים אנו שישנה מציאות, המתראה לנו בחיצוניותה, ודרכה צריך האדם לפתח מודעות ל"אני האמיתי" שבו, לפנימיותו, לקשר עם הבורא ית'.
מוסיף על כך ה"מאור ושמש" בספרו בפרשת "פקודי" – "…שצריך האדם לפסול מעשיו הראשונים שלמד עד עתה מצות המשכן, וצריך עתה מחדש ללמוד מעשי המשכן, כדי שימצא במעשי המשכן, מה שפקד משה רבינו ע"ה בתורה, במעשי המשכן."
עלינו להאמין שבכל מצב, ובכל מקרה, ישנה נקודה פנימית, ואותה צריכים אנו לדרוש. לשם כך עלינו להאמין, שיש בנו את הכוח, להיות "אדם", ולא לפעול את הרצון, ל"אני הכוזב", אשר מתעתע בנו תדיר. פיתוח "מודעות" ל"אני האמיתי", בכדי לפעול בצורה כזו, זוהי ה"אומנות", אשר נדרש מהאדם להעיר בתוכו, אותו "בצלאל" שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, שמופקד ע"י נקודת האמונה שבנו לבנות את המשכן ואת כליו. עלינו לבנות את הרצון שניתן לנו מהבורא ית', בצורה של "השוואה", של השפעה, בכדי שנוכל לקבל, בצורה "אוהבת", את שפעו ית' שחשב עלינו במחשבת הבריאה.
מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"…השימוש דווקא ברצון לקבל מופיע כאן, ולא ברצון אחר. מכיוון שהרצון לקבל זו הבריאה עצמה ובו צריך להתקיים התיקון המרכזי של כל הבריאה, ושל כל האדם, שאדם הוא בריאה שלמה. כל רצון אחר הוא רצון משני של הרצון לקבל.
בהיותנו מתקנים את האנוכיות שלנו, אנו מתקנים את הנצרך מאתנו מעצם בריאתנו."
ובעזרת ה' נבוא כולנו לתיקון הנרצה במהרה בימינו, אמן!
