עניין בגתן ותרש

362

עניין בגתן ותרש

“בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ”.

(אסתר ב’, כ”א-כ”ג)

ב׳ השערים בנפש האדם

יום הוא עניין של גילוי. כל יום המגלה לנו דבר מה, מספר לנו על אותה הארה שיש באותה התקופה. התקופה טרם נס פורים הייתה הכנה לקראת הגאולה, שבהכנה זו ישנה התגברות ההשתוקקות. הבורא יתברך מעיר את האדם, כדי שיעשה תנועה לקראת דבקות בה’. ההתעוררות היא בכך, שלא די לו לאדם להיות במצב הרגיל, אלא מבקש הוא להיכנס לשער המלך. כידוע, ישנם ב’ שערים עיקריים הכוללים את כל השערים האחרים, והם: שער בית הסוהר, ושער המלך. משער בית הסוהר מבקש האדם לצאת, אל שער המלך מבקש הוא להיכנס.

מספרת לנו המגילה, שמרדכי כבר יצא משער בית הסוהר, דהיינו יצא משער האנוכיות והתפיסה הגשמית, עשה את תנועת אברהם אבינו, שביטל עבודה זרה, שהיא בחינת היציאה משער בית הסוהר, ובא להיכנס לשער המלך. אך טרם הכניסה לשער המלך, שהוא שער האהבה, צריך האדם להקטין עצמו, והוא הנקרא “יושב” בשער המלך, ולא “עומד”.

חוק גדול שתבין בו הכל

למלך ישנם שני סריסים השומרים על הסף, דהיינו בכניסה למלך. כל הרוצה לכנוס, בודקים אותו, אם נאמן הוא למלך אם לאו. מבקשים שומרים אלו לשלוח יד במלך. שני סריסי המלך מבקשים להסיט את דעתו של האדם המבקש לבוא למדרגת האהבה, כדי שיוותר על מציאות המלך כאשר מתעוררת בו ההשתוקקות לאהבה. המלך מפריע לאדם לקיים את השתוקקותו, מכיוון שמבקש הוא הכנה של התבטלות. על פניו, נראית ההתבטלות כסותרת את האהבה, שחייבת היא להיות חופשית, שבאה מתוך בחירה ואינה סובלת שום כפיה. במצב בו מבקש האדם אהבה, חייב הוא להשתמש ברצונו לקבל את האור, וכאשר צריך הוא להתבטל אל המלך, צריך הוא לוותר על הרצון לקבל. אם כך, לא ברור לאדם הבא להיכנס בשער המלך, כיצד מצד אחד יבטל עצמו למלך, ומאידך יקיים את רצונו, שהרי נראים ב’ דברים אלו, לדעת האדם, כדברים סותרים. חייב האדם לקבל ב’ הפכים אלו למעלה מדעתו.

מהי תפיסת האדם את המלך כאשר ב’ הסריסים נותנים לו לראות בצורה של גוף? התפיסה הגופנית של האדם גורמת לו לחשוב דרך השאלה, “מה יצא לי מזה”. תפיסה זו סותרת את החוק, שהוא הכלל בו מבינים הכל. כלל זה, אומר האר”י הקדוש (בחלק ח’ בתע”ס אות ל”א ובחלק ט”ו אות ס”א), שכל תחתון הוא מחצית מעליונו. דהיינו, כל אדם המבין שיש משהו למעלה ממנו, צריך הוא לראות, שכאשר עומד הוא בפני עצמו, הוא רק חצי דבר ולעולם לא דבר שלם. אין שלמות לשום מדרגה כאשר היא עומדת רק בפרטיותה, רק בפני עצמה. על כן חייבת היא להשיג שלמותה רק בהתבטלותה ודבקותה בעליונה, היות ומשם מקבלת היא את שלמותה. זוהי הסיבה שנקראת “מחצית”, מלשון חצי, והשלמת החצי הנוסף מעליונה.

מתוך הספר “מועדי ישראל האדם ומה שביניהם”

הרב אדם סיני