החברים כותבים: לשם מה באות "ירידות" לאדם?

פרשת שמיני תשעו'

[ויקרא פרק ט' פס' א' ב'] "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו, ולזקני ישראל. ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימים, והקרב לפני ה'."

[פרק י' פס' א' – ג'] "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימתו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וידם אהרן."

בפרשה זו ממשיכה התורה לבאר ולפרט, את עניין הקרבנות, ואת עבודת הכהן. כמו כן מספרת לנו התורה על מות נדב ואביהוא, בני אהרן הכהן, ועל הצורה המיוחדת בה מנחם משה את אהרן, שבודאי המקרה קשה הוא לאהרן.  ועל כן נשאל –

לשם מה באות "ירידות" לאדם?

ראשית נזכיר את הכלל הידוע, שהמצבים והמקרים המופיעים לאדם בחייו, אינם עומדים בפני עצמם, ועל האדם לפתח דרכם את ההתייחסות הנכונה, בכדי לעשות צעד נוסף בהתקרבות לה', לאהבה.

 

מהי ירידה?

ידוע שתכלית הבריאה היא בכדי להיטיב לנבראים, ועל כן טבע הבורא בנבראים רצון לקבל הנאה ותענוג, ובהיות רצון האדם נתון לשליטת הסטרא אחרא, ונתון לשליטת הקליפות, מטעם, שעבודת האדם הינה מהחוף לפנים, מהפרטים לכלל, מרגיש האדם חיסרון מצד טבעו, היות ונמצא הוא אז מרוחק מנותן התענוג, מטעם הופכיות הצורה אליו, ועל כן מרגיש האדם, שאין יכול הוא לקבל מילוי במקום החיסרון, וחש הוא "ירידה".

היות וברור לנו שהבורא לא "התבלבל", נשאל , מהי ההתייחסות הנכונה שצריכים אנו לפתח, למצבים שבהם מרגישים אנו בחיסרון, או בירידה?

כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"אל לו לאדם להשלים עם הרע. לקבל על עצמו את הדין, כאילו הוא רע. אלא עליו לשנו את נקודת ההסתכלות על מצבו. לראות כל בעיה כמשימה לקראת השגת המטרה בדרת לתכליתו הנצחית. אף אם קשה הדרך, מובילה היא במשעול האמת. כך, מתוך הסכלות כזו, כל מה שנראה כלפי חוץ כירידה של האדם, תוביל אותו גבוה יותר. כל ירידה תשמש עבורו מנוף לעלייה בלתי מתפשרת בדרך למטרתו. מעתה על האדם לחדול לומר    "יש לי בעיה", עליו לומר "יש לי משימה".

אם נתייחס לירידות ולכאב הכרוך לעיתים בגינם, כאל נקודות "אימון", ונאמין שיכולים אנו לעורר את הימין שבנו, ולהפוך את החיסרון הטבעי המורגש בנו, לחיסרון לקדושה, אזי יכול הדבר למלא את ליבנו שמחה, שכל המקרים והמצבים, לא באו אלא בכדי לאפשר לנו, מתוך בחירה, להתקרב אל הבורא ית'.

בספרו על התורה כותב הרב"ש על האמצעי בכדי להשיג מטרה נעלה זו –

"על ידי התורה יהיה לו תיקון, שעל ידי התורה תהיה מציאות שיוכל לקבל את התענוגים האמיתיים, כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". ועניין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני שהמאור שבה היה מחזירן למוטב". נמצא לפי זה, שיש סגולה בתורה להחזיר את האדם למוטב…"

אם כך רואים אנו שהבורא ית' סידר לנו מציאות מושלמת לעבודה – מציאות של הסתרה, והרגש חיסרון בתוך הפרטיות. יכולת לבחור ברצון לקשר עם העליון, לרצון להשפיע. ואת התורה הקדושה שיכולה לקשר ולחבר בין ב' רצונות הופכיים אלו. לשם כך, האדם נדרש להיכנע בצורה מוחלטת לרצון ה'.

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"אם כך נסתכל על חיינו. על הירידות שלנו, כמשימות, ללא התעכבות מיותרת ושקיעה לתוך מבוכת נפשנו. נסתכל על המצבים המזדמנים וכן על כלל חיינו בשאלה, בדרישה, איך אני מתקדם עם זה הלאה? מתוך תחושת עוצמה האומרת, זה מה שיש כרגע וגם עם זה ואולי בגלל זה אני אנצח. חיינו יקבלו תוכן חדש, מלא חיות ועוצמה, שישמשו בעזרת ה' כאמצעים להגעה לדבקות בבורא. אז נוכל לומר בפה מלא, נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור."

אמן.

 

 

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו