חברים כותבים: "קדשים תהיו". האם מספרים לנו זאת, או שמא מצווים אותנו בזה?

169

פרשת קדושים תשע"ו

[ויקרא פרק יט' פס' א' ב']  "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם."

מצוות רבות מופיעות בפרשה, הן בין אדם למקום והן מצוות בין אדם לחבירו.

עולה השאלה, מהו שאומר "קדשים תהיו". האם מספרים לנו זאת, או שמא מצווים אותנו בזה?

וכן, מה פירוש "קדשים" בפנימיות האדם? ומהי הסיבה שאומר קדשים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם? איזו מן סיבה זו?

מפרש רש"י על המושג "קדושים", פרושים תהיו. ואכן רואים אנו בפרשה איסורים רבים אשר מצווה על האדם לא לעשותם. וידוע שטבע האדם נמשך לחופש ולא למוגבלות, יוצא שאנו תופסים איסור כדבר שלילי. ואנו שואלים –

כיצד לתפוס את השלילי כדבר חיובי?

 

ברור לכל בר דעת שאין השלילה עומדת בפני עצמה וכל מקרה שאנו מודדים, מחויב הוא להימדד ביחס לכלל, לשלם, לחיובי.

כל תוצאה שאנו תופסים בעולמינו, נמשכת מסיבה הקודמת לה. והכל יוצא ונמשך מהסיבה הראשונית, שהיא הכלל, היא השלמות. וכאשר תופסים אנו את הפרטים ואיננו מסוגלים לייחס זאת אל השלם, נתפס לנו הדבר בחושינו, כדבר פגום, כשלילה.

כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"אם נדע לייחס כל פעולה, אף אם היא חלקית, לשלם, נהיה שלמים. יוצא מכך, שעיקר הבעיה שלנו, היא בהסתכלות חלקית. משימתנו היא לשפר את צורת ההסתכלות ולא את המציאות. עלינו לראות כל פרט רק ביחס לכלל. כל חלק מהפאזל ביחס לפאזל הכללי."

אנו צריכים ללכת עם 2 הרגליים: ימין ושמאל. כוח החיוב הוא כוח הימין, וכוח השלילה הוא כוח השמאל. השורש לכוח החיוב הוא הבורא, והשורש לכוח השלילה הוא הנברא. לכן צריך לפעול יותר בכוח החיוב, אך ככל שהאדם יותר גס שולט אצלו כוח השלילה. הנברא מרגיש יותר את כוח השלילה כי זה העצם אצלו לעומת כוח הבורא שהוא התכללות אצלו.
לכן האדם צריך ללכת למעלה מהדעת ולפעול עם כוח החיוב.

כיצד נדע מהי פעולה שלילית?

כאשר מטרת פעולת האדם היא בכדי לשרת את פרטיותו, זוהי שלילה, היות ואינה תורמת לכלל.

הכלל המוביל את האדם בעבודתו צריך להובילו לדבקות בבורא. להשוואת צורה, לאהבה. זהו הכלל.

כותב הרב"ש בספרו על התורה –

"בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, גורם בחינת יחוד – "אתה מוצא קדושה". משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים מוכנים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, היות שהקדושה שורה רק במקום טהרה."

האדמו"ר מפיסצנה בספרו "חובת התלמידים" כותב כך –

"והנה כל יכלת האיש הישראלי לגרש את הרע מקרבו, להפוך את עצמו מרע לטוב, ולקדש את עצמו, הוא על ידי הבחירה שנתן ה' לנו. הבהמה והחיה מכרחות במעשיהן במחשבותיהן וכל עניניהן. ולהאיש נתן ה' בחירה שיוכל לבחור את דרך החיים או ההיפך חס ושלום. וכאב רחמן מבקש את כל אחד מאיתנו: ובחרת בחיים למען תחיה. אבל האיש הרוצה לבחר באחד משני הדרכים, צריך הוא להיות למעלה וחוצה להם."

ידוע שמטרת הבריאה הינה להיטיב לנבראים. והבורא ברא את הנבראים בטבע של רצון לקבל את ההנאה.    גם ידוע שהבורא ית' הינו פרוש מן הרצון לקבל ועל כן נקרא קדוש. ונותן לנו הבורא ית' ברחמיו הרבים את הבחירה להיבדל מן הצורה המקולקלת שברצון לקבל, שהיא המפרידה אותנו מלקבל את ההטבה ולקיים את המטרה שלשמה נבראנו.יוצא שרואים אנו כאן ב' הוראות, מחד, מספרת לנו התורה את אשר עתיד להיות. ומאידך, היות ומצב זה מחויב הוא להתקיים מתוך בחירת האדם, על כן התורה אף מצווה אותנו על כך.

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"התיקון של האדם בחייו הוא בתפיסת השלילה כחיוב. על האדם להפוך את הרצון לקבל, שהוא שלילי בטבעו, לחיוב. זאת ניתן לעשות בשלבים, ע"י שינוי הצורה של הרצון, שיהיה בעל מנת להשפיע. דרך החיוב ניתן להתחבר לנותן החיים, שהוא הבורא ית'. בבורא אין שלילה. על כן דרך השוואת הצורה על דרך החיוב, בבחינת קדושים, נתחבר בעזרת ה' לבורא יתברך"

אמן.