"רבי יוסי אומר, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, שאין מענישין על העבר, אלא מפני מה מעונין, לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות כישראל" (יבמות מ"ח).
היינו לאחר שנתגייר, יש לו עליות וירידות, שזה יסורים רוחניים, וזהו שאינו בקי לדקדק על המצוות של מוחא וליבא, שרק אז נקבע בו לנצחיותו, שכבר לא יוצא מהיכל המלך. {דרגות הסולם הרב"ש – רבי ברוך שלום הלוי}
הסבר:
האדם עולם קטן והעולם אדם גדול.
כאשר מדברים בדרך עבודה בפנימיות, יש לזרוק לרגע את התפיסה החיצונית שהיא רק מעין בבואה מעוותת, מראה לפנימיות, ולהבין את הדברים בשורשם הרוחני.
כאשר האדם מקבל על עצמו את העבודה בעל מנת להשפיע נוח רוח לבורא, שזה נקרא מדרגת לשמה.
אז הוא בחינת גר, דהיינו שהוא רק נכנס לעבודת הכוונה הפנימית, עבודת המסכים בלשון הקבלה.
הרבה פעמים אנו רואים לכאורה גויים שיותר טובים מיהודים.. אלא לא מדובר על החיצוניות רק, החיצוניות היא רק סימן, סמל. כמו כן יש חסידי אומות העולם שהם מסייעים לישראל.
שאדם נולד בגוף של יהודי זה מראה על הפוטנציאל הרוחני שיש לו- נשמה של יהודי.
בשונה מגוי שהנשמה שלו היא ממלכות שלא התכללה בבינה. אבל כאשר היהודי לא עושה את העבודה הרוחנית שלו הוא לכאורה יכול לפגום הרבה יותר באלפי מונים מהגוי, וכתוב "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל"
אבל אם ניכנס למבט פנימי יותר, שהוא העיקרי, כמו שנביא בהמשך שהתורה לא באה לספר לנו סיפורים רק.
אז האדם במדרגה הרוחנית מצוי ברצון של גוי, כי עבודת הכוונה שלו היא לתועלת עצמו- שברוחניות גוי נקרא רצון לקבל לעצמו. לכן על האדם לגייר את הכוונה שלו בעבודת ה', ולהעביר אותה ממדרגת מתוך שלא לשמה נעשית לו סם המוות, למדרגת מתוך שלא לשמה יבוא ללשמה, ואז זה נקרא שהוא מתגייר, מעלה את מלכות לבינה, את הרצון העצמי שלו למדרגת ההשפעה.
מסביר הרב"ש, "היינו לאחר שנתגייר, יש לו עליות וירידות, שזה יסורים רוחניים, וזהו שאינו בקי לדקדק על המצוות של מוחא וליבא, שרק אז נקבע בו לנצחיותו, שכבר לא יוצא מהיכל המלך."
זאת אומרת בעבודת הכוונה, עבודת המסכים, כאשר האדם מתחיל את העבודה יש לו עליות וירידות, וזה הכוונה שאינו בקי לדקדק, דהיינו שלא רגיל לכוון בעל מנת להשפיע, לדקדק בכוונה הטהורה למען ה' ית', כי כל עבודתו לפני זה היתה בעל מנת לקבל שכר לעצמו בעולם הבא, ועדיין לא היתה מטעם אהבת ה', אלא בבחינת נשים וקטנים.
{ נשים – הם בחינת נקב, נקב זה חיסרון, שפועלים מתוך חיסרון למלאות את תאוותן, מוכן במצב זה האדם לקיים מצוות רק אם מרגיש הנאה מיידת בהם. קטן – שאין לו רצון חזק וחשיבות לדברים אמיתיים, אלא דברים חולפים וזמניים- דהיינו שמוכן לפעול רק במעשה החיצוני ומסתפק בכך, ללא הכוונה הפנימית.}
{מוחא זה כנגד עבודת הגאווה שאומרת לאדם, רק אם אני יבין מה יצא לי בשכל מלעבוד את ה' אני מוכן, קליפת הליבא אומרת , שרק אם אני נהנה מזה עכשיו אני מוכן לעבוד את ה'.}
אומר הרב"ש "שרק אז נקבע בו לנצחיותו, שכבר לא יוצא מהיכל המלך"
דהיינו רק כאשר האדם מתחיל לדקדק בכוונה הפנימית ולא רק במעשים מחוץ, ומשיג את הכוונה השלמה והאהבה, רק אז נקבע בו שלא יצא מהיכל המלך, דהיינו מהרגשה של מלכו של עולם בליבו בקביעות. זה לא משנה כמה ציציות ישים או כמה שלמות לכאורה ינסה להשיג במעשה. אין שלמות בחיצוניות, חיצוניות מלשון חצי. יותר מזה אומר הבעל שם טוב "אל ידקדק במעשים יותר מידי כדי שלא יאבד את הכוונה" כמו כן אומר "את כל המצוות עדיף לא לעשות בכלל, אם כוונתם לא טהורה" {אין מדובר על מתוך שלא לשמה בא לשמה שהתירו לנו חזל}
יש לנו הרבה פעמים יסורים, ריחוק, "מניעות" אהבת ה' לא מגולה לנו 24 שעות, יש עליות וירידות, אבל הסיבה לזה היא בגלל שאנחנו בשינוי צורה, שהבורא כל כולו להשפיע, ואנו רוצים לקבל לתועלת עצמנו. אבל כאשר מתחילים להשיג את הכוונה, את אהבת ה', את טעמי המצוות, רק אז מרגישים את המלך כפי הכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"
לכן אין להתעסק בעבר, שעבר הכוונה- הרצון לקבל, כי האדם לא נמדד לפי ירידותיו אלא על פי מה שיכול לעלות מהן.
לכן זה שיש גילוי רע, גילוי צד הגוי שבי, שבעבר, זו המציאות הרע התגלה מלמעלה, התפקיד שלי זה לתקן אותו, "כי אין אדם מתקן מה שאין בו." לכן מה שהם מעונין הגרים לא בגלל מה שהיה לפני, כי הרצון לקבל, המצב ממילא בא מלמעלה, על כן אין לנו אלא להתעסק בתיקון שלו, בהתייחסות הנכונה, בצורה ולא במקרה. כפי הנאמר "המצב לא קובע" "בכל מקרה יש מעבר למקרה בכל מקרה"
לכן עד שהאדם לא קונה את אהבת ה', הוא מרגיש מעונה ולא שלם בחיים, וזה לא משנה כמה מצוות יקיים או כמה ידקדק מבחוץ (ראו מאמר עבדי פרעה מיראי ה'} לכן עלינו להתמקד בעבודת הכוונה בשכלול הלב והכוונה ולא רק במעשה החיצוני, עלינו להתגייר מבחינה פנימית {להמתיק את מלכות בבינה} את רות בנעמי.
שנזכה להתגייר- דהיינו להיכנס לעבודת ההשפעה.
בהצלחה.
הרחבה למתקדמים:
כמו זה שכתוב, ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט.
ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לספור פשוט. (שואל) מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה ,שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא, (ומשיב) אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואשרי הם ישראל שנתנה להם תורה עליונה תורת אמת ומי שאומר שספור ההוא של התורה הוא להראות אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כך אין התורה העליונה תורת אמת, אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא.
"אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש."
"וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה."
מביא ואומר עוד בהקדמת ספר הזוהר: וזה כמו שכותב בהקדמת ספר הזוהר (דף רמ"ב) וזו לשונו: המצוות שבתורה נקראים בלשון הזוהר בשם פקודין. ונקראים אמנם גם בשם תרי"ג עיטין (עצות). וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועל דרך זה יש בתו"מ בחינת נעשה ובחינת נשמע וכו'. וכשמקיימין תו"מ בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצוות בשם תרי"ג עיטין והן בחינות אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצוות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון. {בעל הסולם}
וזה כמו שכותב בהקדמת ספר הזוהר (דף רמ"ב) וזו לשונו: המצוות שבתורה נקראים בלשון הזוהר בשם פקודין. ונקראים אמנם גם בשם תרי"ג עיטין (עצות). וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועל דרך זה יש בתו"מ בחינת נעשה ובחינת נשמע וכו'. וכשמקיימין תו"מ בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצוות בשם תרי"ג עיטין והן בחינות אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצוות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון.
רב"ש, שלבי הסולם, קדושה וטהרה בעבודה
רב"ש, שלבי הסולם, מהו מחצית השקל בעבודה – א'המצוות שבתורה נקרא בלשון הזוהר בשם תרי"ג פקודין, ונקרא אמנם גם בשם, תרי"ג עיטין, וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא "אחור", ובחינת השגת הדבר נקרא "פנים". ועל דרך זה, יש בתורה ומצוות בחינת נעשה ובחינת נשמע, כמו שכתבו חז"ל (שבת פ"ח): עושי דברו לשמוע בקול דברו, בהתחלה עושי ואח"כ לשמוע, נקראים המצוות בשם, תרי"ג עיטין והן בחינת אחור, וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצוות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון, כי יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצווה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה ושל הגוף.
בעל הסולם, הקדמת ספר פי חכםכבר נודע, שסוד נשמות בני ישראל ה"ס חלק אלוקי ממעל, אשר הנשמה היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצוותיה, נמצאת מתעלית מדרגה לדרגה, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה, שה"ס תרי"ג פקודין.
הקדמת ספר הזוהר: סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות ,שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שה"ס הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחי' אוה"ע שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.
סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו.
סח) ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. מוריד או מעלה את הכלל כולו. ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה. (תיקונים סוף תק' ו') שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות.
סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה. אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך. הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.
