ל”ג בעומר – חג הפנימיות – הרב אדם סיני

ל"ג בעומר – חג הפנימיות

השמחה
ראוי, שהשמחה הגדולה בל״ג בעומר, תנבע מהידיעה שיש שורש בעם ישראל, שהוא רשב״י. שורש זה הוא המאפשר לנו את החיים האמיתיים של רציפות הנשמה, את הגילוי האמיתי של הטבת הבורא יתברך. ההיצמדות לרשב״י היא המאפשרת את ביטול המוות, הנובע מהנפרדות שהתגלתה בחוסר הכבוד שנהגו תלמידי ר׳ עקיבא זה בזה. אין הגדלות של הפרטים קובעת את החיות, אלא דווקא החיבור והיכולת לייצר הרמוניה ביניהם, היא המאפשרת את החיות וביטול המוות.

מצב ההסתרה הוא מצב של חשכה – של גלות. בהיות האדם בהסתרה, אין הוא רואה את גדלות הבורא יתברך וכל כולו טמון בהסתכלות של פרטיותו, של צד המחלק שבו. החלוקה היא גם שלו עצמו מהכלל וגם של הכלל מהבורא יתברך. במצב זה אין האדם יכול להיות בשמחה.
הנקודה החיצונית היא המחלקת, הפנימית היא המאחדת.

כל אחד ודאי חווה לא פעם את הצורך באהבה. כל אחד מאתנו מכיר את התחושה של הרגש הפנימי העמוק, שאינו מצוי ביד או ברגל, אפילו לא בלב, אלא בפנימיותו של כל אחד מאתנו – בנשמתו, בנקודה שבלב הצריכה להתפתח לנשמה.

חיצוניות התורה לעומת פנימיות התורה
גילויו של ספר הזוהר הוא התיקון העצום והגדול שהביא רשב"י לעולם. ספר זה הוא הבסיס לגילוי של פנימיות התורה לעם ישראל ולעולם כולו. הוא הבא לגאול אותנו מהמוות, המצוי בהסתרה של מצב הגלות. ומי כרבנו ״בעל הסולם״ נאמן להיות ממשיך דרכו, בגלותו את כל צפונות הזוהר ב״פירוש הסולם״, לכל המחפשים את הדרך העולה בית אל.
כל המפריעים ביודעין או שלא ביודעין להתגלות חכמת הקבלה והזוהר בעולם, מעכבים הם את הגאולה וגורמים לעניות וחרב וביזה.

אחריות אישית
יכולים היינו לצעוק למפריעים ההם בראש חוצות, ״עוכרי ישראל, עוכרי הגאולה״, אך דרך הפנימיות היא להפנות את האחריות לעצמנו. אנו המתיימרים לרצות להתעסק בפנימיות התורה, צריכים לשאול את עצמנו, ״האם עשינו די? האם אנו שליחים נאמנים לאותה פנימיות? האם יכולים הללו להסתכל עלינו ולהתקנא במידותינו, או שמא אנו הם אלו המתרשלים בתפקידנו ואיננו מייצגים כראוי את פנימיות התורה״?
ובכן חברים יקרים, כל מי שקרא דברים אלו עליו מונחת המלאכה, על צווארו מונחת החרב, חרבה של כלל ישראל. מבקשת חרב זו את אכילת עץ החרובים – תיקון העולמות החרבים, עם מים חיים, שהם מי התורה.
מסוגלים אנו לכך, ובלבד שנגביר את עבודתנו הפנימית והחיצונית באהבת חברים ובאהבת ישראל, כי זו העבודה היא למעלה מכל ומעל הכל.

ונזמר לעצמנו את מילות השיר של ה״נעם אלימלך״ עם ניגון חסידי:
״אדרבא, אדרבא תן בליבנו,
שנראה, שנראה כל אחד,
מעלת, מעלת חברנו,
ולא, ולא חסרונם״.

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'", זה כלל גדול בתורה.
הרב אדם סיני